אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים, מפגש נוסף. החלטנו לעסוק במפגש זה מעט בנושא של הורים וילדים. הבחירה נעשתה מכמה סיבות, שאותן אנו נפרט במהלך הערב.
זהו איננו נושא חדש, בצורה זו או אחרת מרבית בני האדם עוסקים בו, אם באופן מודע ואם באופן לא מודע. בהחלט בנתיב של אלו אשר מתעוררים ומתפכחים, זהו בהחלט נושא דומיננטי. גם אנו עסקנו בו בעבר שלכם, בצורות שונות. אבל הפעם אנו מבקשים לחדד מעט ולהתייחס לנושא מכמה נקודות מבט, כאלה שהם יותר אישיות וכאלה שהן יותר, על פניו, יותר כלליות.
האופוזיציה החדשה
זה זמן בעולם שלכם, ששינוי מתחולל. הוא מתחולל דרך האנרגיה אשר נולדת בפלנטה הזו, דרך אותם ילדים חדשים אשר מגיעים לעולם. נדמה שאם אתם מחפשים את המקום שבו השינוי בתודעה האנושית מתבטא, אתם תמצאו את השינוי הזה בתינוקות ובילדים החדשים.
זה נדיר עד מאוד ומורכב עד מאוד למצוא בזמן זה ובתקופה זו את השינוי בקרב המנהיגים. המנהיגים מגבירים את האחיזה של מרבית הפלנטה באנרגיה הישנה. לפיכך הם מציגים, מתנהגים ופועלים לפי חוקים שיש בהם יותר נזק מאשר תועלת במרבית המקרים.
הכוח הנגדי אשר נוכח בפלנטה הזה מתבטא דווקא במקום שעל פניו אין לו כוח בכלל – בתינוקות ובילדים. אם תרצו, הם מהווים את האופוזיציה האמיתית לשלטון הפחד בכדור הארץ, וזה נעשה בצורה זו באופן מכוון, משום שבילדים, כך חושבים כולם, קל לשלוט. בתינוקות קל לשלוט כי אין להם כוח, אין להם השפעה. הם לא מצביעים בבחירות, הם לא מקבלים החלטות, אין להם כסף, ולפיכך הם אינם יכולים להשפיע על האופן שבו דברים מתנהלים בעולם הזה. זה מאפשר לכל אלו אשר מסנוורים מהפחד להמשיך להתנהל בעולם במחשבה שהם ימשיכו לפעול באותו עולם גם בעתיד, שהפחד ימשיך לנהל את העולם הזה גם בעתיד.
אך מבלי לשים לב, השינוי הזה אשר קורה בעולם שלכם הולך וצובר תאוצה. מדוע? משום שיש הרבה מאוד תינוקות חדשים וילדים חדשים בעולם הזה. לעת עתה, נדמה לנו שזו אחת הסיבות העיקריות להיסטריה הרבה שבה בני האדם מביאים ילדים לעולם. נדמה שאצל בני אדם רבים, אשר אינם יכולים להתפתח ולהשתנות, הדרך שלהם פעמים רבות לתרום לשינוי הקולקטיבי הוא בלהביא ילדים לעולם הזה.
נשמע מוזר, משום שעל פניו הדבר מחמיר ומחריף את כל הבעיות. הוא מגדיל את מספר האנשים בפלנטה הזו ומביא את כדור הארץ אל מעבר לגבול יכולת המשאבים שלו, דבר המייצר מורכבות רבה לכל המערכות שאתם מכירים, ובעיקר, כך נראה, זה גורם נזק לילדים עצמם, שכן הם נולדים לתוך אנרגיה של פחד ולא של אהבה.
אך מוזר ככל שזה נשמע, הדרך היעילה ביותר של בני אדם שאינם במודעות ואינם יכולים להיות בה, להביא מודעות לעולם הזה, היא להכנס להריון ולהביא ילדים לעולם. האנרגיה שיש בילדים הללו, התודעה המורחבת שלהם, היכולת של ילדים לראות מציאות רחבה יותר ומורכבת יותר מהמבוגרים, היא זו שתחולל ברבות הימים את השינויים הגדולים ביותר בעולם שלכם.
הפער הזה בין האנרגיה המורחבת של אותם ילדים, היכולת של ילדים לראות מציאות יותר מורכבת משל המבוגרים, הוא זה שמחולל ויחולל את המהומה האמיתית והיחידה שתהיה קיימת בעולם הזה.
את והביטויים של המהומה הזו אתם יכולים לראות כבר עכשיו. הם מתבטאים בחוסר האונים ההולך וגובר של המערכות המוכרות שלכם להתמודד עם הילדים הללו. מה עושה מורה בבית ספר אשר מנסה להעביר ידע מסוים, וילד קטן, רבות פעמים יותר קטן מהילד שלו עצמו, יושב מולו ומסביר לו בצורה בטוחה וללא ספק עצמי, היכן המורה טועה? אם המורה הזה צנוע מספיק הוא גם יבין מהר מאוד שהילד צודק.
חוסר האונים הזה שהמערכות המבוגרות המטפלות בילדים נמצאות בו, מביא את המערכות הללו לשני אפיקים עיקריים. האחד הוא יצירתיות, שניצנים שלה ניתן למצוא והוא נובע מתוך ההבנה שיש להתאים את המערכות הללו לילדים. אם הילדים באים עם תודעה מורחבת, צריך לפיכך מערכות מורחבות. האפיק השני הוא אפיק הדיכוי, שאומר אם יש תודעה מורחבת לילדים צריך לצמצם אותה כדי להתאים אותם למערכת. יש ילדים שהנתיב שלהם הולך לביטוי היצירתי של המציאות, ויש ילדים שהנתיב שלהם לוקח אותם דרך הביטוי המדכא של המציאות.
כך או כך נדמה שהמערכות הללו פועלות בזמן זה בעיקר בשני הנתיבים הללו, וחוסר האונים יחד עם הכעס והפעולות השונות תופס הרבה מאוד מסדר היום של בני האדם בזמן הזה, ובייחוד של אלו שהם הורים. ואלו הם הרוב המוחלט.
הפער הוא גדול מאוד, והוא הולך ונהיה גדול יותר ככל שילדים מגיעים לעולם. כל ילד חדש שמגיע מגיע עם תודעה יותר מורחבת ופתוחה מאשר של אלו שלפניו. תינוקות שייוולדו בעולם הזה בעוד 5 שנים או 10 שנים יהיו עם תודעה פתוחה הרבה יותר משל אלו אשר נולדים בזמן זה, ולפיכך הרבה יותר מורחבת בהשוואה לתודעה של המבוגרים אשר מנהלים ושולטים בעולם הזה.
עכשיו השאלה היא מה יעשה הפער הזה לתרבות שלכם בעתיד ולאן הוא יכול לקחת, וגם מה הוא אומר עליכם היום.
שינוי תפיסה
נדמה שהביטוי העיקרי לפער הזה מתבטא ביותר ויותר ילדים, ובעיקר נערים, שמבינים בצורה חד משמעית שמה שלימדו אותם אינו נכון, שמה שמלמדים אותם אינו נכון. הם אינם רואים גבולות כפי שהמבוגרים רואים אותם. הם אינם רואים גבולות בין ילדים למבוגרים, בין עמים, בין מדינות, הם אינם מאמינים למושגים כמו פטריוטיות, לאומיות או ציונות.
הם מחוברים וחווים הרבה יותר מהמבוגרים את תפיסת האחדות, שהכל אחד. הם רואים את האנושיות כמכנה המשותף יותר מאשר כל דבר אחר, את תחומי העניין הדומים יותר מאשר כל דבר אחר. הם הרבה פחות מוגבלים מכם בתפיסות מטרידות של דת, של מדינה, של לאום. וכאשר הילדים והנערים הללו הולכים וגדלים, וילכו ויגדלו ויהפכו להיות מבוגרים, המוסדות שבתוכם הם יפעלו יתחילו להשתנות שינויים דרסטיים.
אם בזמן רחוק יותר, הממשלה של המדינה שלכם תהיה כזו שלא תפחד מהשונה ממנה ותראה את הדמיון, הסכם שלום עם עמים אחרים יוכל להיות הרבה יותר פשוט.
הסיבה שהסכמי שלום וצעדי שלום אינם נחתמים ונעשים, היא משום שאלה אשר יכולים לחתום עליהם ולעשות אותם רואים בעיקר את השוני. מי שיוכל לחתום ולבצע אותם יהיו אנשים שיראו את הדמיון. האנשים הללו אינם קיימים עדיין במנהיגות שלכם, אבל הדור שיהפוך להיות המנהיגות שלכם הולך וגדל, ולמרות הכדורים הפסיכיאטריים, הצעקות והעונשים, למרות השיטות המדכאות שאתם מפעילים עליהם כמבוגרים, מרביתם הגדול אינו באמת מדוכא כפי שהייתם רגילים לחשוב. את התפיסה הזו, את הראייה הזו של הדומה, גם ריטאלין לצורך השיחה הזו יהיה לו קשה מאוד למחוק.
וכך, מבלי שאתם מודעים לזה, הולך ונוצר בעולם הזה, בתוך העולם הזה, העולם הבא שלכם. מגיעים לפה האנשים שיגשימו אותו הלכה למעשה. מרביתם הגדול כרגע עוד בשלב נטול השפעה, אבל ההשפעה שלהם היא כה גדולה עד שלא יהיה רחוק היום בזמן שלכם לפני שהכל יהיה ברור יותר, חשוף יותר ולפיכך גם מזועזע יותר, ולשם נדמה לנו כל זה לוקח.
פרידה מהבית
עכשיו השאלה הנוספת כאמור היא היכן כל זה נמצא כעת, והיכן אתם נמצאים בתוך זה, אלו שהם מבוגרים או אלא שהם מבוגרים ורוצים לשוב להיות ילדים, וגם כמה כאלו שרוצים להיות הורים לילדים.
נדמה לנו שבעבור אלו אשר נמצאים בהתעוררות זוהי ההגדרה הנכונה למסע שלכם. אתם מרחיבים את התודעה ותופסים יותר ויותר את הדמיון בין בני אדם ורואים פחות את השוני. מדוע רואים פחות את השוני? משום שהוא קיים הרבה פחות ממה שאתם רגילים הייתם לראות. למעשה, הדמיון בין בני האדם הוא כה גדול, עד שלעיתים רק המראה החיצוני עשוי להיות הדבר אשר יבדיל בין שני אנשים.
את זה, אלו אשר מתעוררים חווים ורואים יותר ויותר.
הדבר העיקרי והמשמעותי שהדבר עושה לכם, הוא מעמיד אתכם שוב ושוב מול הבית ממנו אתם באים. משום שהבית ממנו אתם באים הוא בית מוגבל. התפיסה של ההורים שלכם מוגבלת. היא מוגבלת ותשאר מוגבלת, בעוד שהתפיסה שלכם פעמים רבות מתרחבת ויכולה להמשיך להתרחב. מה זה עושה ביחסים שלכם עם ההורים שלכם? נדמה לנו ראשית כל, אתם מרגישים אשמים. ועל האשמה הזו ברצוננו מעט להתעכב.
מהי האשמה הזו ומהו מקורה? אותם ילדים חדשים אשר נולדים בזמן הזה אינם מגיעים עם האשמה הזו והיא אינה קיימת בהם במרבית המקרים. מדוע? משום שאת הפרידה מהתפיסה המוגבלת הזו במובנים רבים הם עשו כבר עוד לפני שהם נולדו. אתם לעומת זאת עושים את הפרידה מהתפיסה המוגבלת הזו בעודכם בגוף. אתם נפרדים מהמסורת הרגשית, המשפחתית, בעודכם חלק מהמשפחה. והתחושה הראשונה שהתהליך הזה מעלה בכם היא תחושה של אשמה. אתם מרגישים נוטשים, בוגדים, אתם בטוחים שאתם לא בסדר גם אם אינכם מסוגלים להסביר זאת במילים, משום שאתם מפנים גב ועורף למה שלימדו אתכם, ואתם בוחרים לעשות שינוי מהותי מאוד שבתוך תוככם אתם יודעים יזעזע רבות את המשפחות שלכם כמו גם את הפלנטה כולה.
למעשה, בהסכמה ובהחלטה שלכם להתעורר אתם, בתוך תוככם, יודעים שאתם לוקחים חלק בהריסה ובנייה מחדש של כל הפלנטה הזו, ועל הידיעה הזו ועל המשמעויות שלה אתם מרגישים אשמה עמוקה מאוד. משום שאתם בתוך תוככם יודעים שאתם גם נפרדים מהחינוך שבו גדלתם וגם תורמים להרס של המערכות שחינכו אתכם, שהתפיסה שעל פי כל המערכות הללו מתנהלות.
איך יוצאים מתוך אשמה כזו? שני דברים יש לומר לגביה. האחד, בתוך האשמה הזו יש כעס, ואם לא תגיעו אליו אתם תהיו תקועים בתוך הפרדוקס של האשמה עד אחרי יום מותכם. הכעס הזה הוא חשוב משום שאתם כועסים על מה שלימדו אתכם ככל שאתם מתעוררים. וכאשר אתם כועסים יש לכך ביטוי לפרידה ולהסכמה שלכם להיפרד. האשמה היא כמו דבר שמשאיר אתכם דבוקים למסורת; הכעס הוא מה שממיס את הדבק ומאפשר שחרורו בחומו.
אבל איך מגיעים לכעס הזה? אנו נאמר דבר אחד. זכרו, שכל תושבי כעדור הארץ, בין אם הם במודעות ובין אם לא, בין אם ילדים ובין אם לא, בוחרים להיות בעולם הזה בזמן הזה. כל בני האדם שותפים לשינוי, כולם בחרו להגיע לכאן, חלק בשביל להוות את המערכת המדכאת והמוגבלת, חלק בשביל להוות את ההתעוררות, וחלק באים מוכנים ובשלים לחולל את השינוי וליישם אותו.
לפיכך, כאשר האשמה הזו עולה זכרו, שבתוך תוכם ההורים שלכם יודעים שאתם באתם לעולם הזה בשביל להפרד מהם. אם תגידו להם את זה הם יחשבו שאתם משוגעים ויבקשו לאשפז אתכם או לשלוח אתכם לפסיכיאטר, אבל אם תזכרו את זה הדבר יקל עליכם מאוד במידה ותצטרכו לבוא איתם בסוג כזה או אחר של אינטראקציה, ויש לשער שעוד תהיה הרבה ממנה במהלך החיים.
הם בחרו להגיע לבוא ולהביא אתכם לפה בשביל כל התהליך הזה של השינוי, ולפיכך בתוך תוכם הם אינם כועסים. בנשמה אין כעס, משום שהכל בחירה והכל היה במובן מסוים ידוע מראש. לפיכך, כאשר אתם מיישמים ומוציאים לפועל את החוזה שעליו אתם חתומים כנשמות זכרו, שזהו חוזה שעליו אתם חתומים. אתם אינכם מפירים חוזה, למרות שזו פעמים רבות החוויה, כי אם מגשימים חוזה.
לכן, אפשר לומר שבהסכמה ובהחלטה שלכם להתעורר אתם מגשימים את הסיבה שבגללה ההורים שלכם הביאו אתכם לעולם, למרות שהם לעולם לא יבינו זאת ויודו בזה, זוהי האמת, ולאמת הזו כדאי לחזור בכל פעם שאתם בטוחים שאתם עושים משהו איום ונורא, נוטשים את המסורת ממנה אתם באים.
דבר נוסף שיש לומר לגבי אותה מסורת, והיא קשורה למהומה הרבה שהיתה בתחילת ערב זה.
המסורת שממנה אתם באים, שהיא התפיסה המוגבלת של כדור הארץ, משתמשת פעמים רבות במילה 'לא'. למעשה, אפשר לומר שהיא תמיד משתמשת במילה הזו. אם תבדקו היטב את השפה האנושית התדירות שבה המילה 'לא' נעשה בה שימוש בהטיות כאלה ואחרות הוא גדול הרבה יותר ממספר הפעמים שהמילה 'כן' נעשה בה שימוש.
המילה הזו, שבתוך האנרגיה שלה אתם נוצרתם, נמצאת כעת מאוד חזק באוויר. באוויר, באווירה, במה שאתם מכניסים לגוף ומה שמתעורר בתוך הגוף, במה שאתם זוכרים ובמה שאתם מבינים, במה שאתם שומעים ובמה שאתם רואים. אם תפתחו היטב את האוזניים והעיניים ותפתח והיטב את החדשות שלכם אתם תמצאו את ה'לא' בכל מקום. יש מעט מאוד 'כן', יש כמעט תמיד 'לא'. ה'לא' הזה נדמה לנו זכור לכם כאנרגיה מסרסת. למעשה, כמעט תמיד הוא אכן כזה, אבל הזכרון הזה מאוד חזק מהמקום הילדי שלכם.
אם תשחזרו את גדילתכם, את היותכם ילדים, אתם יכולים בקלות להזכר בסיטואציות מתסכלות רבות שבתוכן שמעתם שאומרים לכם 'לא'. ה'לא' הזה יצר תמיד חוסר אונים, הוא יצר תמיד תסכול. הוא גרם לכם להפנות חלק מהאנרגיה שלא יכולתם לבטא לצורות אחרות, אם זה בלפגוע בעצמכם, ולעיתים, אם זה בלבטא את עצמכם באפיקים שונים.
בכל פעם בזמן הזה כשאתם חווים או שומעים 'לא' אתם חוזרים ברגע אחד להיות ילדים. גם אם אין זה נכון במציאות, אתם חווים את החוויה של ההורים שלכם אומרים לכם 'לא', ואת חוסר האונים והתסכול שיש בכל עוד מאז.
לעיתים, בחלק מהפעמים ה'לא' שאתם חווים הוא מחויב התהליך שבו אתם נמצאים, ולעיתים הוא חזק מכם, אם אפשר לומר, אבל פעמים רבות יש מה לעשות בשביל להגשים את מה שאתם רוצים. הנטייה שלכם, האוטומט שפועל חזק מאוד, הוא מיד להרים ידיים. אתם חוזרים להיות ברגע אחד ילדים, שאז ה'לא' של המבוגרים היה חד משמעי ובלתי ניתן לויכוח, מסרס ביותר, ואתם עושים את מה שהתרגלתם לעשות – לא להלחם, להכנע ולחפש מוצר כזה או אחר.
פעמים רבות במציאות הנוכחית שבה אתם נמצאים זוהי חוויה שיש לעבור דרכה, אבל לא בהכרח מה שמחויב להיות. יש פתרונות ודרכים בהן הדברים יכולים לקרות בהן או דרכים בהן אתם יכולים לפעול בשביל שדברים יוכלו לקרות כפי שאתם רוצים.
אבל בזמן הזה מה שאנו מבקשים מכולכם הוא לחזור להיות ילדים. הוא לחזור אל הילד ששמע 'לא', לחזור אל הילדה ששמעה 'לא'. לתסכול של החלק הזה בכם, לחוסר האונים של החלק הזה בכם. שימו לב מתי הילד או הילדה צפים אל פני השטח הרגשי ומתי אתם מרגישים אותם. הציפו את התחושות הללו, את הרגשות הללו, את הזכרונות אם יש. תנו להם ביטוי, ואם אפשר לומר, תטבעו בהם. כך או כך הם יציפו אתכם בכל מקרה, לכן עדיף לטבוע בהם במודע.
תגעו בהם בשביל לרפא את החוויה הזו ולאפשר פתיחה של דלתות חדשות ודברים לקרות. ה'לא' שאתם פוגשים ושומעים נועד בזמן הזה יותר מתמיד להציב אתכם שוב בפני חוויות הילדות שלכם ולרפא אותן, לשנות אט אט אנרגיה, לעבור מהתפיסה המוגבלת האומרת 'לא' לתפיסה המורחבת האומרת 'כן'. בשביל לעשות זאת צריך כעת לומר כן ל'לא', לתסכול ולחוסר אונים שה'לא' הזה יוצר בכם, ולראות מתוך זה מה נפתח ומה אתם יכולים, לעיתים בקלות, לפתוח בעצמכם, שמתוך התסכול עד כה לא ראיתם.
במקרים מסוימים זה יהיה פשוט מאוד, במקרים אחרים זה יהיה מורכב יותר. אבל תמיד הפתרון מתחבא, והאתגר שלכם בזמן הזה הוא להכנס אל תוך החוויה הזו, אל תוך התסכול וחוסר האונים, ולגדול. להזכר במי שאתם היום.
פעמים רבות אתם הרבה פחות תלויים והרבה פחות מוגבלים ממה שהייתם בתור ילדים. מה שיעזור לדלתות להפתח הוא העבודה עם האשמה עליה אנו מדברים. הדבר הוא חשוב מאוד בזמן הזה, להתפייס עם השינוי שאתם עושים, כי פעמים רבות האשמה על הפרידה מהחינוך הרגשי והמסורת הרגשית של הבתים מהם אתם באים, מייצרת עונש.
כפי שאתם יכולים לראות, זה מונע לעיתים למצוא בית (מתייחסים לשיחה שהיתה לפני התקשור), משום שהבית הוא ביטוי של אנרגיה חדשה, אבל אם אתם מרגישים אשמה על הפרידה מהאנרגיה הישנה העונש בהחלט יכול להיות שלא תמצאו מקום חדש לממש בו אנרגיה חדשה.
זו דוגמא לעונש שאתם עשויים לייצר, והעונשים יכולים להיות שונים ואישיים. לכן כדאי לעבוד עם האשמה הזו ולהביא לפיוס, גם עם המסורת ממנה אתם באים וגם עם הבחירה וההחלטה שלכם להפרד ממנה ולבנות מסורת חדשה, להתחבר ולהצטרף לאנרגיה חדשה אשר נולדת וגדלה בעולם הזה. אנרגיה שעם הזמן תשנה את כל העולם הזה על כל חלקיו וביטוייו.
נדמה לנו שאנו נסיים כעת.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
