אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות נוספת להתרחב בנקודת המבט, בהבנה ובעיקר בחוויה.
נתחיל ונזכיר את מה שאולי ידוע. הזמן הזה שבו אתם נמצאים בגוף הזה, בהצטלבות הזו המסויימת של זמן ומרחב שבה אתם מתקיימים, המהות של הזמן הזה היא שאתם הופכים יותר ויותר להיות מי שאתם באמת. מי שאתם באמת זה לא רק מה אתם אוהבים לאכול, מה אתם אוהבים לעבוד. זה הפן האחד, היומיומי, האנושי אם תרצו, אולי הפסיכולוגי. יש רובד עמוק יותר, יש מהות עמוקה יותר מזה, שעליה כדאי שנסביר מעט.
להפוך להיות יותר ויותר מי שאתם באמת אומר שאתם מכילים בו זמנית בעודכם בגוף, מציאות שהיא רבת ממדים. זה בא לידי ביטוי ביכולת ההולכת וגוברת להסתכל על המציאות מעוד נקודת מבט, להיות מסוגלים להרגיש את הניואנסים העדינים ביותר של מה שקורה לכם; היכולת לשמוע ולתת מקום יותר ויותר לכל הקולות שיש בתוככם, להיות יותר ויותר שקטים בזמן שהחוויה של הסערה נהיית יותר ויותר אינטנסיבית.
זאת, למרות שהמציאות פעמים רבות הופכת מאתגרת יותר ומורכבת יותר עבורכם, עיקר מה שקורה לכם, יותר ויותר, הוא שאתם חווים את הסערה הפנימית.
החוויה של הסערה הזו הופכת להיות יותר אינטנסיבית. לא כל כך הסערה עצמה; יש תקופות בהן הסערה גוברת יחד עם האתגרים שהמציאות מביאה, אבל יותר מכך, החוויה הפנימית של סערת הקולות והרגשות ומחשבות הופכת להיות יותר ויותר ברורה.
ידיעה של יציבות
מה שאתם יוצרים, מה שאתם בונים, בתוך התהליך הזה הוא תחושה פנימית, ידיעה פנימית של יציבות. ידיעה שאתם אינכם הסערה הזו. הסערה הזו היא חלק מכם, אבל אתם אינכם הסערה כולה. יש יותר מכפי שאתם חווים באותו הרגע, יש יותר מכפי שאתם רואים באותו הרגע. הידיעה הזו היא הנקודה של השקט המאפשרת לחצות סערות רציניות ולעיתים מבלי להרטב בכלל.
הידיעה הזו שאתם בונים, היא זו המאפשרת יותר בקלות במצבים מסויימים, יותר בנוחות במצבים מסויימים, להחליט החלטות, לבחור את הבחירות הנכונות למי שאתם. משום שככל שאתם מרשים לעצמכם להיות בתוך הסערה, ככל שאתם מרשים לתת יותר מקום למה שסוער באותו הזמן, אתם מסוגלים לזהות, להרגיש מהו הדבר, מהו הקול שאחריו עליכם ללכת. היכן הלב מדבר, היכן הפחד מדבר.
פעמים רבות אתם נזרקים אל תוך סערה. באופן הגיוני אתם לעולם לא תסכימו ליצור סערה בחיים שלכם. החיפוש אחר תחושה של בטחון, של יציבות, דורש מכם להדחיק. פעמים רבות בשביל להשיג תחושה של יציבות ובטחון אתם מדחיקים את מה שגורם לסערה, ונבהלים בכל כולכם כשההדחקה מתפרקת ואותו הדבר מתפרץ החוצה. אתם נאלצים להיות בתוך הסערה, וכך זה קורה, פעם אחר פעם, בצורות עדינות יותר או פחות.
המטרה של כל זה, המהות של כל זה, היא להביא אתכם אל אותו מקום של יציבות, של ידיעה, שאינכם הסערה. הסערה היא חלק מכם ואתם אינכם כל כולה.
הכנה למוות
זה במילים אחרות להיות אלוהים בעודכם בגוף. זו משמעות אחת, נקודת מבט אחת, צורה אחת של הגדרה. מה זה אומר להיות כפי שאתם באמת? הסערה, קשה ככל שהיא מרגישה, היא איננה כל מי שאתם. גם אם היא מערערת תחושות עמוקות של בטחון ויציבות, היא עדיין איננה כל מי שאתם. גם אם הגוף פגוע, זה איננו מי שאתם, לא כל מי שאתם.
דברים רבים הנשמה לוקחת איתה כשמסע החיים מסתיים. חוויות שונות, תובנות, צבעים חדשים לכנפיים. זכרונות רבים שיש לעבד אותם, תובנות המשפיעות השפעה משמעותית על המשך הדרך. יש לעיתים אנרגיה שאפשר, איך לומר, לרפא אותה. זהו לא כאב במובן האנושי, אבל בהחלט יש צורך לעיתים בבית הבראה אחרי שהגוף הגיע לסופו. יש דבר אחד שהנשמה לעולם לא תקח איתה לעולם הבא – את הגוף. אותו היא לא לוקחת אף פעם.
אפשר לומר, להגדיר את הדברים בדרך נוספת, והיא שכל מה שאתם עוברים, הוא סוג של הכנה למוות.
ברגעים שבהם יגיע המסע הפיזיולוגי שלכם אל קצו, השקט ייקח אתכם בחזרה לאור, ותוכלו להניח לסערה מאחור. בני אדם רבים מתים ללא שקט. כשיש מוות ללא שקט, בני אדם חוזרים פעם אחר פעם בחזרה אל הגוף, ולידה מחדש מתחילה. משום שללא שקט, ללא זכרון או ידיעה פנימית של מי שאתם באמת, אינכם יכולים להמשיך הלאה.
פעמים רבות נאמר שזוהי אמורה להיות תקופת חיים אחרונה. בני אדם רבים ברוח מדברים כך, ויש בכך מן האמת, זהו פוטנציאל מסויים שיכול להתממש. בני אדם חוזרים פעם אחר פעם, לידה אחר לידה, מוות אחרי מוות, משום שאין בהם שקט, הם רק הסערה.
השקט הוא זה שלוקח החוצה, אל מחוץ למעשה שהוא כביכול סגור של לידה, מוות ולידה מחדש.
- למה אנחנו כאן?
זו בכל אופן איננה התועלת היחידה, אם תרצו, או הסיבה היחידה לדברים כפי שהם. הבחירה, ההחלטה היא להעביר את העולם הזה שבו אתם חיים מחושך לאור. הדבר דומה לכלי עשוי כסף, שהשחיר. אפשר לומר שכל כולכם עסוקים כעת בלהבריש את כדור הארץ עם מברשת שיניים ענקית, בשביל להחזיר את הברק.
הכל צריך להשתנות
המשמעות של הפיכת העולם הזה מחושך לאור אומר שהכל צריך להשתנות. האופן שבו העולם הזה מתנהל, הנקודה שמתוכה מתקבלות החלטות, היא פעמים רבות מקום חשוך, מקום שהפחד מדבר בו ואין בו אהבה. כך העולם הולך ומתנהל.
ככל שהעולם הזה משנה פנים כך בני האדם משנים את ההתנהלות, ומי שנמצא בתהליך הזה באופן מודע, מי שלוקח אחריות על הבחירה הזו ועובר את השינוי בתוך עצמו, אינו רק מכין את עצמו למוות. הוא הופך את החיים למלאים יותר ועשירים יותר.
הבחירות של הלב צריכות להעשות בכל רגע. יש להן השפעה גדולה ומשמעותית על איכות החיים, זהו פן חשוב. ככל שאתם מוכנים להיות בתוך הסערה, ככל שאתם פחות מזדהים איתה, קל לקבל החלטה בכיוון הנכון ולהרחיב את איכות החיים שלכם.
כן, בהחלט, ברגע שבו הגוף יגיע לסופו ויהיה מה שנקרא המוות, אתם תהיו שוב בתוך סערה. ידברו כמה וכמה קולות – זהו תהליך שקורה במושגים שלכם שברירי שניה, ואתם תעמדו באותם שברירי שניה בתוך סערה, ותצטרכו לבחור. השקט הזה שאתם בונים עוזר בתוך החיים לבטא יותר את מי שאתם, גם בצד האלוהי אבל גם בצד האנושי. השקט הזה גם יעזור כאשר יהיה צורך להמשיך הלאה, לצאת מהמעגל הזה שהוא כביכול סגור.
לכן מתרחשות סערות והן הופכות להיות כידוע יותר ויותר דרמטיות. בתוך הסערה צריך להיות. מה רצית לשאול?
- כשהתחלנו את החיים בעולם, הכל היה אור ואז התחיל להחשיך? למה מלכתחילה כל העולם הזה קיים?
את כל הספר את רוצה…
- משפט בבקשה.
אנציקלופדיה…
- אבל אל תגלו את הסוף.
- את הסוף הם גילו, אני רוצה לשמוע את ההתחלה.
אפשר לומר בנקודה מסויימת שהעולם הזה שבו אתם מתקיימים הוא סוג של… אתם לא תאהבו את המילה הזו, אבל זהו סוג של מעבדה. זה מעורר בכולם את תחושת הקורבנות. בדרך אחרת אפשר להגדיר את זה כמגרש משחקים.
- כן, זה לא שאני גם החוקרת וגם העכבר?
זה עולם שתוכנן על ידי כל מי ששותף לקיום שלו בכל הממדים, אלה שהם פיזיים ואלה שהם לא פיזיים. זה מקום שבמהות שלו נועד ליצור תהליך של שכחה והזכרות, לבוא אל תוך עולם שאתם יצרתם, לשכוח את הפרט הקטן הזה בדרך, ואז להזכר בו.
- למה אנו עושים את זה? מה מרוויחים מזה?
אפשר לחלק זאת לשתי רמות, את התשובה. ברמה שהיא יותר רלבנטית אליכם, הנוגעת לסיבה שאתם החלטתם להשתתף בכל זה, היא משום שאתם אוהבים אתגרים. להגיע אל תוך ממד שבו הכל ידוע מראש וברור מראש, ויש פוטנציאלים מסויימים להגשים במסלול שהוא ברור וידוע, זה איך לומר, די משעמם אתכם. אנו לא מדברים על הרמה האנושית בהכרח, אנו מדברים על הרמה של הנשמה.
התכונות האלוהיות
כאשר האלוהות התפצלה, היא התפצלה לכמה חלקים, אם אפשר להגדיר זאת כך. זו תהיה דרך בעייתית לתאר את הדברים אבל אנו נעשה זאת בכל זאת. כאשר האלוהות התפצלה לכמה חלקים, היא התפצלה לכמה תכונות. לכל חלק יש תכונה, והחלקים הם רבים. כל חלק כזה מתפצל בתורו, הלך והמשיך, הלך והמשיך להתפצל.
דרך אחרת להגדיר זאת הוא להתרחב, אבל המילה פיצול תסביר לכם קצת יותר את האופן שבו הדברים כביכול עובדים.
הדברים הלכו והתפצלו עד לכדי מה שאתם מגדירים כנשמה. החלק שאתם באים ממנו הוא החלק הסקרן, חסר המנוחה, שרוצה לחקור, שאוהב התחלות חדשות ומה שאפשר להגדירו כאתגרים. זוהי, אם אפשר לומר, הקבוצה הראשית, שכולכם וכל מי שנמצא וכל מי שמחובר למה שנקרא כדור הארץ, כל מי שעוסק בממד הזה שלכם – כולל אותנו – מגיע מהקבוצה הזו.
זהו איננו העולם היחיד שנולד כתוצאה מאותו החלק. יש עוד לא מעט עולמות.
- זה מה שרציתי לשאול, יש עוד כמונו?
יש כל מיני עולמות המתקיימים בהם סוגים שונים של מציאויות והתגלמויות פיזיות, חלקם נוצרו על ידי חלקים אחרים של אלוהות, אחרים נוצרו כמו העולם הזה.
- למה אנו לא פוגשים אותם?
כי כשאתם נפגשים אתם מתים מפחד. החלטנו, איך לומר, כולנו, שאולי עדיף לא להרוג אתכם בגיל כל כך צעיר. לתת לכם הזדמנות. יש השתקפויות שלא פשוט להסתכל עליהן.
- זה לפעמים קורה?
אתה שמעת על כמה וכמה סיפורים מאנשים שפגשו ישויות כאלו ואחרות.
- סיפורים על עב"מים?
חלקם באים מעולמות שונים עד מאוד וחלקם באים מעולמות דומים עד מאוד. איננו בטוחים מה מפחיד אתכם יותר, הדימיון או השוני. לא בטוח שהשוני מפחיד אתכם.
אז זהו החלק שמתוכו כל זה נוצר. כל מה שקשור לעולם הזה שנקרא כדור הארץ, כל מי שעובד עם הממד הזה בכל הממדים שלו, כולם קשורים באותו הקשר, אותו קשר ראשוני.
- אלו שנמצאים על כדור הארץ?
אנו מדברים עם כאלה הנמצאים עליו.
- וכשאתם לא מדברים איתנו, איפה אתם?
חלק מאיתנו נמצאים פה כל הזמן, אבל אנו תמיד נמצאים בתוך השוליים של הממד הזה. מה הקבוצה שלנו עושה…
- אבל אתם לא בממד החוויתי.
איננו בגוף, לפחות לא מרבית המעגל. בהחלט לא, אחרת אי אפשר היה ליצור סוג כזה של תקשורת.
- יש פערים ברמה הזו של החוויה? אני זוכרת מתקשורים של קריון, אני הייתי עוברת משהו קשה והם היו שוטפים לי את הרגליים מרוב שמחה על מה שאני עוברת. אז יש פערים של חוויה.
יש פער בין האלוהי לאנושי.
- איך מגשרים על הפער הזה?
את לא יכולה לגשר עליו.
- אבל אני נעזרת בתקשור, אני אוהבת את הפרספקטיבה הזו, אבל לפעמים הפער הזה יכול להעלות לי תסכול. הרבה פעמים זה מקל עלי, אבל הרבה פעמים אני מרגישה לבד בחוויה אנושית שהיא מוגבלת.
על הפער אינך יכולה לגשר משום ששני החלקים מתקיימים. ככל שיעבור הזמן, ככל שהחלק האלוהי יהיה יותר דומיננטי בתוכך, אז במובן אחד יהיה יותר קל ובמובן אחר הפער יהיה יותר גדול.
את יכולה לנוע יותר בקלות במצב כזה בין שני הקצוות של מי שאתם, בין השקט לסערה, ובו זמנית יותר ויותר להכיל את שניהם ולא רק את הסערה. על הפער הזה במובן הזה, ברמה הזו, אי אפשר לגשר. הפער הזה הוא – איך להגדיר – שם המשחק בתוך הממד הפיזי של כדור הארץ. זה דבר שתמיד יכוון את התהליך.
בכל מה שקשור לאיזה עצות לקבל ואיזה עצות לא לקבל, נדמה לנו שיש דבר אחד שכדאי להסתמך עליו. תפקידנו אנו כקבוצה של ישויות כמו של ישויות אחרות הוא אותו תפקיד – להזכיר לכם שאתם יותר מהסערה הזו.
אנו לא יכולים לקחת אותה או להרגיע אותה, בעיקר משום שאנו יודעים את מה שאתם שכחתם, שאתם תכננתם אותה. זו הבחירה, ואנו פה להזכיר שאתם לא כל הסערה, כדי שתוכלו לחצות את הסערה ולהמשיך הלאה.
אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
