התמכרות, התאבדות והרגשה של בית – קובץ להורדה
התמכרות, התאבדות והרגשה של בית – לצפייה
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים, מפגש נוסף ומעט שונה. איך לומר, יותר תקשורתי, פחות מוגן. פחות מוסתר.
אנו מברכים את אלו שהסכימו להיחשף, את אלו שבוחרים להשתתף. אי אפשר לומר שזה מקרי, שבנקודה זו של זמן ומרחב, בהצטלבות הזו שאתם תגדירו בתור הזמן שלכם, המפגש הזה הופך להיות יותר המוני, יותר חשוף.
האדמה רועדת
הסיבה היא פשוטה, ועם זאת רבת משמעות. נדמה שהצטברה דיה אנרגיה של שינוי, אשר הופכת בזמן זה במהירות לכדי מציאות. היתה, אפשר לומר, התכוננות במקום מסתור, וכעת יש מוכנות ונכונות לפרוץ דלת. לפרוץ דרך.
זה נכון הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית. יש יותר הסכמה לאחד עולמות, לאחד את זה שבפנים עם זה שבחוץ. להשמיע אמת במקום שעד כה נאמר שקר. לחשוף אמת במקומות בהם היא היתה עד כה מוסתרת. המוכנות הזו והנכונות הזו מהוות במרבית הזמן כסוג של רעידת אדמה. זו אכן רועדת בזמן הזה, והיא עוד תרעד, ככל שאתם תרעידו את האדמה בתוככם, ככל שהמבנים הישנים יגיעו זמנם להתפרק. יגיע זמנם להשתנות.
המוכנות הזו והנכונות הזו, אינן מאפשרות לדברים רבים מהמוכר, מהידוע, להמשיך להיות כפי שהם היום. כפי שאתם עשויים לקרוא או לשמוע בערוצים של חדשות, רבים הם האנשים בזמן הזה שהם מוכרים, ידועים, מי שאפשר אולי להגדירם כבכירים, המוצאים את עצמם חסרי כוח, חסרי השפעה. הרבה מהמסכים שלהם ירדו, הרבה מהאמת נחשפה. התופעה הזו של חשיפה הולכת לגבור, והיא תמשיך לזעזע נדמה לנו רבים מהמבנים שבתוכם אתם רגילים לחיות, מבנים שלעיתים אתם מגדירים אותם באופן לא מודע בתור הבית שלכם.
המבנים הללו, שהם אינם באמת הבית, ימשיכו להזדעזע, ואתם עשויים למצוא את עצמכם יותר ויותר מזועזעים. לא רק מהבחינה שהאמת שהיתה חבויה תזעזע את הלב שלכם. אפשר בהחלט לומר כי הדבר יזעזע אתכם משום שאתם עשויים להרגיש נטולי בית. אתם עשויים להרגיש שאין לכם במה להאחז, ואם תבחנו את עצמכם בזמן הזה, אם תבחנו היטב ברגעים אלו את מה שאתם חווים בימים אלו, אתם תשימו לב שכך בדיוק אתם מרגישים.
זה עשוי לקרות בתוך מקומות עבודה, זה עשוי לקרות לעיתים אפילו כשאתם הולכים ברחוב, זה עשוי לקרות בתוך מערכות יחסים, לעיתים מאוד אינטימיות, מאוד קרובות. לעיתים אפילו עובר אורח, אדם זר שכביכול אינו מוכר, באינטראקציה קצרה עשוי לעורר כזו חוויה.
הדרכים לחזור הביתה
כאשר החוויה הזו נמצאת, כאשר היא גוברת, אתם באופן כמעט אוטומטי מבקשים ליצור לעצמכם בית. מבקשים למצוא מחדש דברים שיתנו לכם הרגשה של בית. מהי באמת הרגשה של בית? היא הרגשה של בטחון, שאתם מוגנים ודבר רע לא יכול לקרות לכם. יש מספר לא מבוטל של דרכים לנסות וליצור בית מחדש, את אותה חוויה.
הדבר הראשון שקורה פעמים רבות הוא ביטויים של כעס. ככל שיש רמה של חיבור עצמי יותר גבוהה, כך הכעס הוא לעיתים יותר עדין. אך כאשר אנשים, איך לומר, פחות מחוברים לעצמם, הכעס הופך לזעם והזעם לעיתים רבות הופך להיות אלימות, וזו אכן גוברת בזמן שלכם, אם תשימו לב, משום שאנשים מנסים להחזיר בכוח את תחושת השליטה שהם איבדו בן רגע, ופעמים רבות הם מאבדים אותה מבלי שהם יכולים להבין כיצד זה קרה.
הדבר השני אשר קורה, והוא מעסיק חלק מכם באופן אינטנסיבי בזמן הזה, הן פרידות פתאומיות כביכול מאנשים שבבת אחת החליטו למות. חלק גדול מהם עושים זאת באופן פיזי, באופן מודע, אחרים נכנעים במפתיע למחלה, אבל אם תשימו לב, אנשים רבים איך לומר, נמאס להם, והם רוצים מהר מאוד לחזור הביתה. אלו שיודעים אינטואיטיבית שהבית נמצא מעבר לגוף מחליטים באופן יזום להיפרד ממנו. זו תופעה שאיננה חדשה, אבל היא תופסת יותר מקום, יותר תאוצה, בזמן הזה שבו אתם נמצאים.
הדבר השלישי אשר קורה בזמן הזה, אם תשימו לב, זו התגברות של תופעות שאתם תגדירו כבני אדם בתור התמכרות. כל מי שמכור לשוקולד עשוי לאכול יותר ממנו בזמן הזה, מי שמכור למין עשוי לרצות יותר ממנו בזמן הזה, ומי שמכור לאוכל עשוי לאכול יותר ממנו. מי שמכור לקניות עשוי לקנות יותר, מי שמכור לבזבוז חסר אחריות של כסף יבזבז אותו הרבה יותר מהר. הסיבה היא פשוטה – כאשר אתם מבצעים אקט כזה של התמכרות, חרף כל הביקורת העצמית שיש בכם כלפי ההתנהגות הזו, אתם מרגישים בבית.
נדמה שחשוב להבין מדוע זה כך. אם נקח את המושג בית ומעט נפרק אותו, אז נבין שבית זו חוויה שבה מותר לכם להיות, לבטא את מי שאתם. חופש הבעה, חופש ביטוי וחופש חוויה. מעט מזה אתם משיגים באותן התנהגויות שאתם מגדירים כהתמכרות. באותו רגע אין אסור, כל מה שיש באותו רגע זה רגע קצר של אחדות, אם זו אחדות עם קובית שוקולד, אם זו אחדות עם אדם אחר או עם הכסף שמתרוקן מהארנק. איך שזה לא יבוא לידי ביטוי בחוויה הפיזית, החוויה הרגשית תהיה דומה, ובאותם רגעים אתם תרגישו בבית.
מאחר והחוויה של הבית עשויה להיות יותר מצומצמת בזמן הזה, התופעות האלה עשויות להיות יותר תכופות. החוויה החד פעמית של אכילת חפיסת שוקולד לא תספיק, אז אוכלים שתיים. אם זה לא יספיק, אז מגיעה השלישית וכן הלאה וכן הלאה.
אימה שלא במודע
כל זה מגיע, כל התופעות הללו שאנו מתארים מגיעות מתוך, איך לומר, סוג של אימה. אימה שאנשים אינם מסוגלים להיות בה, אימה שאנשים אינם מודעים לקיומה, אימה שאנשים אינם מבינים את המשמעות שלה. הם אינם רואים ואינם חווים את הקשר בין הרגש לבין ההתנהגות, מסיבה אחת פשוטה, שפעמים רבות הם אינם מרגישים את האימה הזו, וחלק האנשים שאנו מדברים אליהם כעת, ששומעים אותנו כעת בדרך זו או אחרת, עשויים שלא להבין ולא לחוות את מה שאנו מדברים עליו. אבל האימה הזו, ברמה כזו או אחרת של מודעות, קיימת בכל בני האדם, ואנו בזמן הזה מעודדים אתכם להגביר את המודעות לאימה הזו. לשים לב לרגש הזה אשר נמצא בפנים, לתת לו מקום.
הרשו לעצמכם לפחד, הרשו לעצמכם להיות בחוסר האונים שאתם חווים בזמן הזה. הרשו לעצמכם להיות בבדידות אשר עולה, הרשו למחשבות לחלוף שוב ושוב בראש עם אותה השאלה, 'מה יהיה'. זהו מצב רגשי תודעתי שאנשים רבים נמצאים בו, וכל שנותר לכם לעשות הוא להסכים להיות בו. להסכים להיות בו ולמצוא דרכים חדשות לתת לכם תחושה של בית, למצוא דרכים אלטרנטיביות אם תרצו לאותן התנהגויות, לאותן פעולות, לאותם מצבים.
התמכרות היא סוג של התאבדות
האם אתם מבינים שחלק גדול מאותם אנשים המחליטים לסיים את חייהם ולחצות את הגבול, אינם מגיעים הביתה? אין זה משום שהם בעונש, גם רבים מהאנשים אשר מתים באופן פחות אקטיבי אינם מגיעים כה מהר הביתה, אבל הדבר הוא מעט שונה. כאשר אדם באופן אקטיבי מחליט לקצר את חייו, ואם הדבר אינו מכוון ואינו מכוונן עם הבחירה של הנשמה, הרי שאין הרמוניה. לפיכך, עשוי אותו אדם להשאר זמן זה או אחר בממד הביניים. להשאר באותה החוויה ממנה הוא ביקש להימלט, עד שתהיה אפשרות, עד שכבר לא יהיה הצורך להיות בתוך החוויה הזו, עד שהחוויה תמצה את עצמה. אז אותה נשמה יכולה להמשיך הלאה, אז באמת יכולה להיות הפרידה מהגוף, מגוף הרגש.
אותו הדבר הוא נכון גם ביחס להתמכרויות. ההתמכרות אינה מבטלת את מה שאתם מרגישים, היא באופן אקטיבי מוציאה אתכם מעצמכם. היא משולה מנקודת המבט שלנו לסוג של התאבדות.
ההתמכרות היא סוג של התאבדות. משום שיש לזה מנגנון דומה. האדם עושה משהו, במובן מסוים נגד עצמו, משום שהוא איננו יכול להכיל את עצמו. אז הוא, איך לומר, דוחה את ההתמודדות, משאיר את אותם הרגשות בצד. דוחה אותם לשלב מאוחר יותר.
אז הם חוזרים, בשלב מאוחר יותר, ומה שהאדם צריך לחזור ולעשות הוא להסכים להרגיש, להסכים לפוגג את מה שנמצא בתוכו.
להסכים לחצות תהומות
מה שאנו מתארים הוא מעט מאחורי הקלעים של המנגנונים האלה. הם אינם חדשים, בני האדם חיים באופן הזה באופן של התמכרות, באופן של התאבדות, כבר גלגולים רבים. אבל אתם נמצאים בתקופה אחרת, בתקופה שיש בה את האפשרות לגייס את המשאבים הנחוצים, הן מבפנים והן מבחוץ, במטרה לחצות תהומות. תהומות שעד היום היה נדמה שאי אפשר לחצות, שכל מה שנותר הוא רק לדחות אותם.
התהומות האלה יכולים להיות תהום של אימה, תהום של חוסר אונים, של חוסר בטחון. רגשות שבני האדם מסרבים להרגיש, רגשות שבני האדם אינם מודעים לקיומם. אנו מאיצים בכם בזמן הזה לחזור פנימה. השינויים אשר קורים בעולם שבו אתם חיים, הקירוב של הממדים בין הפנים לחוץ, האחדות ההולכת וגוברת, חושפת יותר ויותר את אותם התהומות הרגשיים שעליהם להחשף.
אתם מאבדים יותר ויותר מהשליטה, ובהכרח, כריאקציה, המנגנונים ינסו לפעול מחדש. אפשר לומר שכיביתם את זרם החשמל והגנרטור התחיל לעבוד. זה מה שקורה בזמן הזה, ואנו מבקשים שתשימו לב במקרה הזה, בזמן הזה, לסגור את האור. עדיף להסכים להיות בחושך, להיות ברגש, להיות במקום שאין בו את השליטה, שאין בו את האחיזה, שאין בו את ההגיון, שאין בו את המובן, שיש בו רק פחד.
להסכים לקבל עזרה
מצאו דרכים חדשות לתת לעצמכם תחושה של בטחון. מצאו דרכים חדשות להרגיש בבית. היו יצירתיים, בקשו עזרה. בקשו עזרה אחד מהשני, מחברים וממטפלים, לעיתים גם מזרים. העזרה קיימת הרבה יותר מכפי שרבים מכם מבינים. אבל מאחר ובני האדם רגילים להסתדר לבדם, הם פעמים רבות אינם רואים את העזרה הזו. אבל היא נמצאת מסביב היטב, וכל מה שנותר לכם לעשות הוא להסכים לקבל אותה, להסכים לבקש אותה.
אנו בזמן הזה מאיצים בכם, הסכימו לעשות זאת. הסכימו יותר להפתח, הסכימו להיות במה שאתם מרגישים, הסכימו להיות בחוויה שאין בית, שאין אדמה. אנו מעודדים אתכם לעשות זאת בזמן הזה משום שרק אם תסכימו לחצות תהום מסוג זה, רק אם תסכימו לחוות חוויה מסוג זה, תמצאו את הבית האמיתי.
הבית נמצא בתחתית התהום, שם נמצא הבית שאתם מחפשים. אבל אתם עומדים על קצה ההר ומסתכלים למטה, וכל שאתם רואים הוא התרסקות. אנו אומרים שבתחתית, בקרקעית, נמצא בית וזה הבית שלכם. למרות שההגיון מתנגד בחירוף נפש ומפעיל את כל מה שהוא יכול להפעיל, אנו מעודדים אתכם בזמן הזה להסכים לקפוץ.
להסכים לקפוץ לתוך התהום של מה שאתם מרגישים, להסכים להיות במה שאתם מרגישים. להסכים להיות באימה, להסכים להיות בחוסר בטחון, להסכים להרגיש שאין בית. הסכימו להרגיש את כל זה, הסכימו לאבד את האחיזה שהיתה. כל זה קורה בשביל שתמצאו מחדש, בשביל שתחזקו את האחיזה בתוככם. בשביל שתמצאו את הלב מחדש. בשביל שתוכלו להתחבר למקור האמיתי שממנו אתם באים.
זה, איך לומר, האתגר בזמן הזה, וזהו גם פוטנציאל הגדילה בזמן הזה. הזדמנות להתרחבות, לעצמאות מחודשת. לחופש גדול יותר ממה שאתם מכירים.
אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
