אם כך, שלום.
אנו מתחילים, מפגש נוסף. מפגש נוסף של עולמות – זה שרואה וזה שאינו מאמין. אלו הם שני העולמות שנפגשים כעת. אפשר לומר שזוהי האבחנה הבסיסית בין העולם האנושי לבין העולם העל-חושי, זה רואה וזה אינו מאמין. אבל המפגש הוא מורכב יותר, וההשלכות שלו גדולות יותר. משום שהרואה וזה שאינו מאמין שניהם מתקיימים בתוככם, ושניהם עוצמתיים מאוד.
שימו לב מה קורה למדינה שבה אתם מתגוררים. מצד אחד היא קורסת, מצד שני היא מתנהלת כאילו הכל כרגיל. זה שרואה קורס, וזה שאינו מאמין מכחיש. וכך אנשים החיים בדואליות יוצרים מדינה בדואליות – קורסת וקופאת, בו זמנית. כך נדמה לנו מתנהל העולם כולו – קורס וקופא. אולי לומר קורס וקפוא. סוג של סנפרוסט… אבל לא מהסוג שכדאי לבשל.
התבשיל שעשוי לצאת בזמן הזה לא יהיה כה טעים. חסר נדמה לנו תבלין אחד, אולי שניים, בשביל להפוך את הכל למוכן. התבלין העקרי שחסר זוהי ההסכמה שלכם לעשות עוד צעד אחד קדימה. אבל הנה הסיבה מדוע אינכם מסכימים לעשות עוד צעד אחד קדימה: משום שאתם כבר נמצאים בקצה המצוק. עוד צעד אחד קדימה פירושו או ליפול או לעוף. ומאחר והנפילה היא כל מה שאתם יכולים לראות, אתם מעדיפים לעמוד במקום.
המשמעות וההשפעה של ההחלטה לעמוד במקום היא הקריסה של העולם הזה. משום שאתם אינכם מוכנים לתת אמון ולעשות צעד אחד אל תוך אויר פתוח, העולם שבו אתם נמצאים קורס. והעולם ימשיך לקרוס עד שתמשיכו לעשות צעד אחד נוסף קדימה, גם ולמרות העובדה שההגיון שלכם אומר לכם שאם תעשו אותו תיפלו. מנקודת המבט שלנו עדיף יהיה ליפול מאשר לקרוס. משום שבסוף הנפילה יכולה לחכות רכות מופלאה, אבל בתוך מהות של קריסה השברים הם עניין כמעט ודאי שעומד לקרות. העולם הזה אכן נשבר, העולם הזה אכן מתפרק, והוא אכן משתנה. הוא משתנה בצורה שתשנה אותו לעד. האדמה לא תחזור להראות כפי שנראתה, ובני האדם לא יחזרו להיות כפי שהם היו.
המבנה הכולל משתנה. ה-DNA משתנה, והאופן שבו התאים נוצרים ומתפרקים משתנה אף הוא. אולי תא יפסיק להתחלק לשניים, אולי הוא יתחלק ל-16? אולי הוא יתחלק למיליון? תארו לעצמכם מה יקרה אם תא אנושי אחד יתחלק למיליון – מהרגע שבו אישה תכנס להריון ועד לרגע שבו היא תהפוך להיות אימא עשוי לעבור בדיוק שבוע, אם זה מה שיקרה. עכשיו מאחר וה-DNA משתנה והאופן שבו תאים מתחלקים גם הוא משתנה – הכל משתנה. ומאחר והכל משתנה, אתם חייבים לעשות עוד צעד. ומאחר ובני האדם אינם רוצים לעשות עוד צעד, הפער ההולך וגדל בין השינוי לבין המקום שבו הם עומדים הוא הופך להיות כזה שלא נותר אלא לקרוס, וככל שיש יותר ויותר אנשים המחליטים שעדיף לעמוד במקום, לא לזוז, ולחכות לראות מה יקרה, העובדה הזו יוצרת את המציאות הקולקטיבית שבה אתם חיים.
כך שאם ברצונכם להציל את העולם ואם ברצונכם להציל את עצמכם, עליכם לעשות בעיקר דבר אחד – לעשות צעד אחד נוסף קדימה, ולהסכים ליפול. על הצעד הנוסף קדימה ועל משמעותה של נפילה או תעופה, זה הדבר שאנו רוצים להקדיש לו את הדקות הקרובות. משום שנדמה לנו שזו הבחירה שבתוכה בני האדם עומדים כעת – האם לקרוס או האם להסתכן בנפילה.
צעד של אמון
אפשר לומר שאתם מפחדים יותר מתעופה מאשר מנפילה. כי אם תאים מתחלקים למיליון, ברגע אחד קצר יכול להצמיח באופן פלאי גם זוג כנפיים, ולא צריך זוג כנפיים גדולות בשביל לשאת גוף אנושי. באופן מעט תמוה, ככל שהגוף האנושי גדול יותר יש צורך בכנפיים קטנות יותר. כך שבני אדם בסופו של דבר צריכים בזמן החדש ובאנרגיה החדשה אליה אתם נולדים פרק זמן קצר מאוד בשביל להצמיח יש מאין זוג כנפיים שיקחו אתכם בבטחה אל מעבר לקצה המצוק.
בתוך האנרגיה החדשה אתם טובלים, ואותה אתם יותר ויותר נושמים. אנו קרובים עד מאוד לנקודת הזמן שבה אפשר לומר שהאנרגיה המתקיימת בחלל של כדור הארץ היא כל כולה חדשה. כלומר, לא רחוק הזמן שבו כל פיסת אויר שתנשמו פנימה תכיל בתוכה אך ורק מהאנרגיה החדשה של כדור הארץ. אך מה? מאחר ואתם אינכם עשויים רק מהאנרגיה החדשה, הדבר צפוי להרעיד עוד יותר את המקומות בהם אתם עדיין ישנים. אבל כרגע האנרגיה החדשה נמצאת ברמה הגבוהה ביותר באוויר שאתם נושמים. למעשה, היא קרובה לביסוס שלטונה מחדש בכדור הארץ. לפיכך, מאחר והשינוי הזה הוא כה מואץ ואתם כבני אדם נוטים להיות מאוד כעקשנים ולהאחז במה שאתם מכירים, נדרשות פעולות מואצות מהרגיל בשביל להצטרף או להדביק את הפער. משום שזה טיול שנתי שלא כדאי להשאר בו מאחור. בהחלט יש מה לפספס, ואפשר למסור את זה למי שלא רוצה להגיע לשמוע אותנו בעצמו. יש מה לפספס.
אכן, צעד אחד קדימה לעשות, צעד של אמון. המשמעות של צעד של אמון היא להסכים להשתגע. ובזמן הזה, כשהעולם כך נראה מתחרפן, הבעיה העיקרית של בני האדם היא שכולם הופכים פתאום להיות חסידים גדולים של הנורמאליות. פתאום כולם רוצים להיות נורמאליים.
מדוע אתם חושבים שכדורים פסיכיאטריים הפכו להיות כל כך פופולאריים? כי כולם רוצים לחזור להיות נורמאליים. העובדה שבדרך הם מסווגים את עצמם כמשוגעים היא זניחה בעיניהם. המטרה היא לחזור להיות נורמאליים, אז הם לוקחים כדור פסיכיאטרי אחד בבוקר ואחד בערב, אולי בצהריים ואולי עם כוס התה של חמש, ומכריזים על עצמם בשקט שהם נורמאליים. זו, נדמה לנו, סוג של סכנה. משום שהעולם שלכם משתנה, וזה הזמן להשתנות. לא להפוך להיות נורמאליים.
אי אפשר להיות נורמאליים בפלנטה כה משוגעת – והיא מצטיינת בשגעון, משום כך היא מבריקה בחלל למרחקים כה רבים. אם אתם חושבים שאתם קטנים וחבויים, אתם עשויים להבין בקרוב שזו טעות. אתם בולטים יותר ויותר מתוך השינוי שאתם עושים, והדרך היחידה שבה מומלץ לפעול בזמן הקרוב היא להסכים להשתגע, על כל מה שהדבר אומר עבורכם. אם זה לצחוק ואם זה לבכות, אם זה לצעוק ואם זה לשתוק. כל פעולה שעשייתה או אי עשייתה משמעותה עבורכם היא שגעון.
אנו ממליצים להשתגע בזמן הקרוב. להסכים לפעול, להרגיש, לחשוב, בכיוונים שאתם מאמינם שזה שגעון. אם זה יהיה בעיניכם לאכול דבר מה, לרצות דבר מה, לעשות דבר מה, להרגיש דבר מה. עשו זאת, השתגעו. זה דחוף, השגעון הזה. הוא המרשם שלנו לחיים נורמאליים ובריאים.
הפחד שלכם משגעון הוא כה גדול שהוא גורם לכולם לקפוא. כולם רוצים להיות אנשים רגילים פתאום, להאחז במה שהם מכירים ויודעים, ולחשוב ששם החיים השקטים והבטוחים. אבל העולם הזה שאתם הולכים בתוכו משתנה, הוא לעולם לא יהיה כפי שהוא היה, ולכן לא כדאי לחזור להיות מי שהייתם. אלו שבאמת משתגעים מבחינה קלינית פשוט הפסידו במלחמה. הם ניסוי לעצור את השינוי ולא הצליחו. ומאחר והם לא הפסיקו לנסות, בנקודת זמן מסוימת הם באמת השתגעו. כך שאם אתם מפחדים להשתגע כתוצאה מהשינויים הפנימיים שאתם עוברים וכתוצאה מהרגשות הרבים שאתם חווים, דעו לכם שהדרך היחידה להשאר נורמאליים ושפויים היא להסכים ללכת איתם. ההתמסרות, הכניעה, למה שקורה לכם, היא זו שתשמור עליכם. המלחמה בזה, הניסיון לשנות את זה, תביא אתכם אולי באופן זמני לעמידה במקום, לסוג של קפאון, אבל הוא יגדיל את הפער במהירות כה רבה שאתם עשויים לקרוס. וזה איננו הזמן שבו כדאי לקרוס.
הסכימו להשתגע בזמן הזה, בכל צורה שבא לכם.
לקבל עזרה
הדבר השני שכדאי להסכים לעשות אם אתם רוצים לעוף ולא ליפול הוא ללמוד יותר לקבל עזרה. שיעור קשה בעבור בני האדם, משום שנדמה לנו שכולכם גדלתם סביב התפיסה והאמונה שלעשות דברים לבד זו הדרך העדיפה. סירוס של הלב, זו המשמעות של התפיסה הזו, זהו סירוס של הלב, משום שהלב פועל במשותף, הוא פועל בהתאם לפעימה של האדמה ובהתאם לפעימה של כל בני האדם. כאשר אתם רוצים להיות לבד אתם סוגרים את הלב ומסרסים את עצמכם ואת חייכם.
לכן לקבל עזרה הוא דבר כה מסובך, ובזמן הקרוב ובזמן הזה הוא כה הכרחי, משום שאתם צריכים עזרה. בעולם שבו אתם לא יכולים לסמוך על רשויות ועולמות שיגנו עליכם, אתם זקוקים לעזרה זה מזה. כאן נדמה לנו שהדבר הופך להיות חשוב מאוד.
הסכימו לקבל עזרה, הסכימו להרגיש את כל הרגשות שאתם עשויים להרגיש כשאתם מקבלים אותם – שימו לב לביקורת העצמית שלכם, שימו לב לתחושות של השפלה, שימו לב למבוכה, שימו לב לכל זה. תנו לכך תשומת לב, דברו על זה, טפלו בזה, והתיידדו יותר ויותר עם הפסיביות הזו שבתוכה אתם מקבלים. למדו להרגיש בה נוח, בתוך הפסיביות הזו.
הדבר חשוב, להרגיש בתוכה נוח. משום שאם אתם באמת רוצים שהגוף יצמיח כנפיים פתאום, אם אתם רוצים לפרוץ את הגבולות האישיים שלכם, אתם זקוקים לעזרה. לעזרה ממקומות פנימיים חבויים שאינכם מכירים. עזרה מעולמות אחרים שאתם קשורים בהם, שאינכם זוכרים.
לפיכך חשוב בזמן הזה ללמוד לקבל עזרה, חשוב לטפל בכל הרגשות שעולים.
הגוף משתנה
הדבר הנוסף והשלישי שחשוב בזמן הזה בשביל ללמוד לעוף הוא לטפל בגוף שלכם. אנחנו לא נוטים רבות לעסוק בגוף האנושי. גם משום שקשה לנו לראות אותו וגם משום שהוא יותר זמני מנקודת המבט שלנו מאשר אתם. אבל בזמן הזה הוא הופך להיות שותף חשוב יותר משהוא היה עד היום למי שאתם הולכים להיות.
בעבר הייתם פחות או יותר אותו דבר, והגוף שלכם היה פחות או יותר אותו דבר. נולדתם וחייתם ומתתם, עברתם פחות או יותר את אותו התהליך בכל גלגול, כך שכל שיתוף הפעולה עם הגוף מתוכנת פחות או יותר באותה הצורה. עשויות להיות לכם חריגות בזכרון הגלגולי –תקופות בהן היחסים עם הגוף היו שונים. יכול להיות שבתקופה אחת הייתם נזירים, ובתקופה אחרת הייתם שמנים, ובתקופה אחרת הייתם נזירים שמנים. יכול להיות שפעם אחת לא אכלתם ויכול להיות שבפעם אחרת לא שתיתם. יכול להיות שפעם אחרת הייתם מאוד חולים ובפעם אחרת הייתם מאוד בריאים ולא מתתם בכלל ממחלות. אבל פחות או יותר אפשר לומר שהיחסים ושיתוף הפעולה עם הגוף מתוכנתים באותה הצורה. אתם כבר יודעים מה זה להיוולד, לגדול ולהתבגר, להזדקן ולמות.
עכשיו, כל התכנות הזה מתפרק. לאט לאט, בתהליך שלא התחיל היום ולא ייגמר מחר, אבל התכנות הזה מתפרק. נפתחת אפשרות חדשה, אפשרות לסוג אחר של התהליך, שיתנהל אחרת. לא רק לידה אחרי הריון של שבוע, אלא גם דברים אחרים: מחלות קשות יכולות להעלם, אנשים בתהליך הזדקנות יכולים להפוך להיות צעירים יותר, ושינויים שחשבתם שהם צריכים להיות קבועים פתאום יכולים להיות זמניים.
שינוי התכנות הזה מבלבל אתכם, משום שאתם רגילים להסתכל על הגוף שלכם באותה הצורה, ופתאום אתם נדרשים להסתכל עליו בצורה אחרת. ולא בהכרח בגלל שהוא שינה צורה, יכול להיות שאתם עדיין באותו גובה עם אותה הבעת פנים ועם אותו היקף מותניים. אבל מה שמשתנה זה המבנה המולקולרי של הגוף שלכם. מה שמשתנה זה הקודים שפועלים בתוך ה-DNA. וכאשר אלו משתנים אתם עשויים לעמוד מול המראה ולא לזהות את עצמכם. נדמה לכם שמשהו השתנה ואתם לא מצליחים לשים את האצבע ולהגיד מה זה. כי מה שהשתנה זה לא הגוף שלכם כמו אבני היסוד של הגוף שלכם, הקודים שמפעילים אותם והאופן שבו הם פועלים זה עם זה.
המשמעות הרגשית יום-יומית של השינוי הזה הוא שאתם נדרשים להסתכל יותר ויותר לעומק על מערכת היחסים שלכם עם הגוף. לשים לב במה אתם מזינים אותו מבחינה של אוכל ומבחינה של תרופות. אתם צריכים לשים לב מה אתם מרגישים אליו ומה אתם חושבים עליו.
לפני שאתם רצים לאוכל שהוא סופר בריא, תבדקו רק שאתם לא רצים לשם כי אתם שונאים את עצמכם. כי אם שנאה מנהלת את הצורה בה אתם אוכלים ואת הבחירות שלכם בתזונה, שום שינוי תזונתי לא יהיה אפקטיבי. אז קודם כל טפלו בשנאה, והדבר יהיה נכון לכל שינוי שאתם רוצים פתאום ומהר לעשות. תבדקו את המניע.
היחסים עם הגוף הם בראש ובראשונה מה אתם מרגישים אליו ומה אתם חושבים עליו, ומתוך זה הבחירות של מה לאכול ומה לא. הגוף שלכם יכול להפתיע אתכם אם תקשיבו לו היטב. אתם עשויים פתאום לגלות שאתם זקוקים לסוג מסוים של מאכל שעד היום לא נהגתם לאכול מכל מיני סיבות, ופתאום הוא הופך להיות מרכיב חיוני. או להיפך, מאכלים מסוימים שעד היום מאוד אהבתם, ופתאום כשאתם מכניסים אותם לפה בא לכם להקיא. אם בא לכם להקיא אנו ממליצים להפסיק לאכול את האוכל הזה למרות שאתם זוכרים שהרבה מאוד שנים הוא היה מאוד טעים עבורכם. התכנות משתנה, והוא פותח פתח לצורת חיים שאינכם מכירים. בריאים יותר, שקטים יותר, ואם תרצו ארוכים יותר.
לכן המשמעות של כל זה היא שנדרש מכם לשנות את היחסים שלכם עם הגוף. להכיר אותו מחדש וללמוד להשתנות יחד איתו. משום שהוא עתיד להשתנות בשנים הבאות, ולהפוך להיות משהו שאינכם מכירים.
מעבר לכך, ובזה נסיים, אפשר להציע הצעה נוספת. זכרו בזמן הזה שגם כאשר אתם עומדים על קצה מצוק והאדמה נמצאת הרחק מתחתיכם, ומולכם אין שום דבר מלבד דממה ואוויר פתוח, זכרו שהאוויר הפתוח הזה מלא ישויות. כאשר אתם עומדים לבד, עם החוויות היום יומיות שלכם, הקלות יותר והקשות יותר, ונדמה לכם שאין לכם יותר ללכת והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא הדבר האחרון שכדאי לעשות, זכרו שאינכם לבד. ואם תרגישו דחיפה קלה מאחורה, האומרת 'עשו עוד צעד, העיזו לעשות את מה שאתם חושבים שאסור לכם או לא כדאי לכם', אם אתם מרגישים את הדחיפה הזו, זכרו שאינכם לבד. זכרו שיש מי שדואג לכם, שיש מי שתומך בכם ויש מי שמכוון אתכם גם אם הדבר איננו הגיוני. ואז אנו נשמח אם תעשו עוד צעד.
אתם עשויים לגלות שבעודכם עושים צעד אל האוויר הפתוח הולך ונבנה גשר חדש, ומה שהיה לפני רגע אוויר פתוח הוא תחילתו של גשר לעולם חדש. כאן, נדמה לנו, שהגשר הזה מתחיל להבנות. אנו נמצאים איתכם, עשיתם אולי צעד אחד או שניים. כעת הגיע הזמן לעוד צעד. האם תסכימו?
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
