אם כך, שלום.
נדמה שהמלחמה מצליחה לעשות את מה שכוחות הפחד מנסים למנוע. היא חושפת בשיטתיות ובהצלחה רבה את המניעים אשר מפעילים את כוחות הפחד – ואת הרגשות שבאמצעותם הפחדים שולטים בבני האדם. כפי שקורה יותר ויותר בפלנטה, כך קורה גם הפעם – ובהצלחה גדולה כאמור: הפחדים יוצאים לקרב על שליטתם, ובדרך מפסידים במערכה הגדולה והחשובה מכל, במערכה היחידה שהפלנטה הזו נמצאת בה – על עתידה שלה.
יום חדש בפתח, אנו אומרים ומציעים בערב זה, במפגש מיוחד זה, משום שהכישלון של הפחד במלחמה שעוד לא הסתיימה ברור כבר עתה. משום שארבע רגשות מפתח נחשפים בשלב זה, במצב זה, ודרך החשיפה לאור של רגשות אלו הפחד מצליח לאבד את שליטתו אחד המחוזות החשובים ביותר בפלנטה.
יאוש, בדידות, חוסר אונים ובהלה, הם ארבעת הרגשות והמצבים בהם נמצאים כעת אנשים רבים. המלחמה אשר מתחוללת מצליחה לסחוף אחריה מתנגדים ותומכים רבים בכל רחבי הפלנטה, ולמעשה מצליחה להרים את המסך מעל למנגנון רגשי מורכב מאוד, אשר מורכב מארבע רגשות אלו. אנו מבקשים הערב להסביר את האופן בו הם קשורים זה בזה, אם האופן שבו הם משפיעים זה על זה – ואת החשיבות של הריפוי שלהם.
הבדידות של הלב
יאוש הוא הרגש הקשה מכל. הוא המצב בו אתם מרימים ידיים ונכנעים, לאחר שאיבדתם כל תקווה לגבי ההמשך. הוא המצב שבו הפחד מנצח – או מפסיד בגדול. הוא עולה בכל פעם שאתם מרגישים בודדים, בכל פעם שאתם מרגישים רחוקים מרחק גדול מאוד מהרגש, מהמצב, מהחלום או מהחיים אותם אתם מבקשים לעצמכם. בכל פעם שאתם עומדים עם החלום שלכם, עם הרצון אותו אתם מבקשים להגשים – וחווים את הפער בין המקום בו אתם נמצאים לבין המקום אליו אתם רוצים להגיע, אתם חווים בדידות.
זוהי הבדידות של הלב, אותה בדידות שחוויתם לראשונה כשהגעתם לפלנטה הזו, כשפקחתם את העיניים בפעם הראשונה. הבדידות אשר נולדה מתוך ההפרדה שחוויתם, מתוך ההפרדה שבה מצאתם את עצמכם. זוכרים את הבית, זוכרים שבאתם מתוך עולם אחר, אך אין בכם את הידיעה כיצד לחזור אליו. יש את החלום, יש את הרצון, ישנה השאיפה, אך הדרך אינה ברורה.
שם, בעוד שאתם עומדים בפני הריק הגדול של החיים, כשהבית נראה כה רחוק בשבילכם, הלב שלכם מוצף בבדידות. אינכם יודעים כיצד לחזור לחיקה החמים של האהבה, והלב מתכווץ מכאב. חוסר אונים גדול במיוחד אתם חווים באותו רגע ממש, ואל חוסר האונים הזה נוצק הייאוש. אותה משאלת מוות של הלב הבודד, אשר אינו יודע כיצד ליצור את האהבה ממנו הוא בא – אשר אינו יודע כיצד להפוך בחזרה את העולם בו הוא נמצא לעולם ממנו הוא הגיע. זה עמוק יותר מחוסר אמונה, זו אי ידיעה של ממש כיצד לעשות זאת. שם נולדת משאלת המוות, שם נוצק הייאוש העמוק ביותר.
לחוות את חוסר האונים
המלחמה החדשה-ישנה הזו, כמו גם אירועים אחרים שמתחוללים בעולמכם, מחריפים בעוצמה רבה את החוויות הללו. משום שמה שחוויתם בתחילת ההתחלות שב וחוזר על עצמו, שב ומממש את עצמו, מציע לכם הזדמנות שחוזרת על עצמה לחוות את הרגשות הללו, לחזור שוב על המצב הזה, ולצאת ממנו לתמיד.
אלא שכאן טמון האתגר, ואנו אומרים זאת פעמים רבות בתקופה זו. טמון אתגר רב עוצמה. האם תפעלו או תהיו? האם תסכימו לחוות את הבדידות, או שתלכו שוב בדרך שנראית לעיתים כאפשרית, ותנסו לעשות משהו בשביל לצאת מזה?
חוסר האונים מוביל רבים מכם לעשייה, משום שהשילוב של בדידות ומשאלת המוות/ייאוש הזה הופכים לבלתי אפשריים ברגשות שלכם. או אז, מתוך בהלה גדולה מעוצמת הרגשות הללו, אתם מנסים ליצור דברים, לעשות דברים או להבין דברים על מנת להגיע אל המציאות אותה אתם רוצים ליצור. אתם יוצאים להפגנות, אתם כותבים מכתבים, אתם מדברים. אתם מוחים בכל דרך אפשרית על המציאות הקולקטיבית בה אתם נמצאים, או מפעילים אמצעים מצומצמים יותר במציאות האישית שלכם על מנת ליצור מחדש את המציאות שלכם.
על פניו זה נשמע טוב, ואכן, לעיתים יש בעשייה הזו משום יוזמה חשובה מאוד, אשר מצליחה לקדם באופן ממשי את הריפוי הרגשי שלכם. אלא שפעמים רבות – רבות מדי – העשייה היא סוג של מלכודת, משום שאז אתם אינכם מתמודדים באמת עם הבדידות שלכם. אז אינכם מוכנים להיכנס אל תוך הייאוש, לחוות את החוסר האונים. למות, למות בעומק של ההוויה שלכם, ולפקוח מחדש את העיניים לאחר זמן, אל תוך מציאות חדשה.
המלחמה הזו, כמו גם אירועים אחרים, מכריחה אתכם לעמוד שוב ושוב בתוך החוויה הזו. המצב הכלכלי שלכם, הפוליטי שלכם, המצב הבטחוני של המדינה שלכם, כל אלו מציעים לכם אינספור הזדמנויות לחוות מחדש ייאוש, ודרכו להגיע אל הבדידות. לחוות את הריק של הלב, אשר אינו יודע לאן לפנות על מנת ליצור מחדש את העולם ממנו אתם באים, ושם לחכות.
לבקש עזרה
לחכות למה, אתם שואלים. איננו בטוחים שהמילה לחכות היא המתאימה, אם כי במציאות היום יומית ייתכן וזו תהיה החוויה שלכם פעמים רבות. הריפוי הוא איטי, איטי מאוד, והוא דורש מכם סבלנות רבה. הוא דורש מכם למות באופן ממשי, פעמים רבות, שוב ושוב, עד שתגלו מחדש את האור אשר מחכה לכם.
הלב הכואב והבודד טומן בתוכו את המפתח לאושר. שם, בקרקעית הכאב, בנקודה מסתורית שלא ניתן לראות אותה, טמון הפתח דרכו תוכלו לעבור מעולם של הפרדה, ממציאות וחוויה של נפרדות, אל עולם של אחדות, אל חיים שיש בהם שפע, שיש בהם אושר, שיש בהם פשטות, שיש בהם שמחה.
לשם כך עליכם לקבל עזרה, ומשום כך לעיתים הדרך היחידה בה אתם מתעוררים, בה אתם מוכנים לעשות את המעבר הזה, היא באמצעים כה קשים.
החוויה הראשונית שלכם היא של עולם נטול אהבה, נטול תמיכה. חווית הריק הזו משאירה אתכם בודדים מאוד, ונטולי תקווה או אמונה. במקום הזה אינכם מאמינים לא באהבה, כמו גם בתמיכה או בעזרה. בתוך החוויה הזו טמון האתגר המעשי מכל והחשוב ביותר איתו אתם צפויים להתמודד שוב ושוב בשנים הקרובות: האם תסכימו לקבל עזרה? האם תסכימו לתת את עצמכם אל תוך ריפוי ממושך, שלעיתים לא יהיה קל בכלל, תוך התמסרות לאהבה של ממש, שתקח אתכם אל תוך מעמקים של חושף בשביל לעזור לכם להיוולד מחדש? האם תסכימו לסמוך על אדם באופן כה מלא, עד שלא יהיה לכם לאן עוד ללכת, עד שלא תצטרכו עוד לעשות דבר או להבין דבר, רק לנוח בתוך הייאוש, בתוך הבדידות, למות, ולהיוולד מחדש?
הקריסה
אמריקה, במלוא עוצמת הנשק שלה והפחד שלהם, מצליחה לעשות את מה שכוחות האור מבקשים שיקרה, את מה שכולכם מבקשים שיקרה, והוא למוטט את הסדר העולמי המוכר, את מערך השליטה הישן בין הכוחות – הן בתוככם והן בעולם עצמו – ובכך לעזור לכם לעבור דרך תוהו ובוהו, דרך הכאוס של השליטה המתפרקת, אל תוך עולם חדש.
זהו איננו מעבר קל. אומץ רב ונכונות להקריב את האמת שלכם כפי שאתם מכירים אותה, נדרשים מאלו אשר מוכנים להיוולד מחדש אל תוך עולם של אור. כאב רב עוד צריך לצאת מכם, לצאת מתוככי האדמה, שבימים אלו כבר מתחילה להתעורר – בפעם הממשית הראשונה אולי – ולהביע את קול זעקתה העמוק מכל, לעורר את האמת החבויה מתחת לגלים ועומקים של הדחקה. אין זה זמן – ולא יהיה זה זמן – של משחקים מיותרים. אין זה זמן – ולא יהיה – להתמודד עם הדברים לבד. לאלו המבקשים לעשות שינוי, זכרו שאין זו הדרך ואין זה הזמן, לעשות את הדברים לבד. עליכם לסמוך על עצמכם בבחירות שלכם, לבקש ולקבל יד תומכת, ולקפוץ אל תוך המים הסוערים של עולם הרגש.
המעבר לא היה קל, אך חשוב. משום שבתוך עולם של חוסר הולך וגובר, בתוך עולם של בדידות ההולכת ונחשפת, יהיו יותר ויותר אנשים אשר ילמדו שאפשר לחיות אחרת; ששפע יכול להיות בתוך עולם של חוסר, שחלומות יכולים להתגשם בתוך סביבה של חלומות נשברים. עליכם רק להסכים להיפרד מהעולם כפי שהכרתם אותו, פרידה שאיננה כה פשוטה גם לאלו מכם אשר יודעים כבר מהו פישרה.
שימו לב, משום שבתקופה הזו – בשנים הללו אשר יגיעו – צפויה להיות מהפכות לא קטנות, וכשלונות מהדהדים לא פשוטים. זו הפוליטיקה שלכם, והבנקאות שלכם, אשר יתחילו אט אט להראות סימנים של שבירה. לא מעט ציפיות תלויות על גביהם של אלו המהווים את ההיררכיה הזו, ובעידן של ייאוש כה גדול, של בדידות אשר הולכת ונחשפת, העולם המוטל על כתפיהם הולך להיות גדול יותר. כפי שקורה עכשיו כך גם יקרה בעתיד, והאמת מאחורי ההבטחות הגדולות תתגלה, והקריסה לא תהיה פשוטה. ככל שהציפיות שהאנשים נותנים בידיים של אלו המתיימרים להיות חזקים מהם ילכו ויגברו, כך אלו המתיימרים לא יוכלו לממש אותם, ואט אט, כמו במשחק של דומינו, העולם אותו אתם מכירים יילך ויקרוס.
זהו זמן משמעותי של בחירה, ככל שהרשת החדשה של כדור הארץ הולכת ומתייצבת, ככל שהמשחק עובר יותר ויותר לידיים שלכם. ככל שחופש הבחירה הופך ממילים גדולות וריקות מתוכן לחוויה ממשית בחיים היום-יומית שלכם. עליכם לבחור שוב ושוב אם להדחיק או לקבל, אם להסתיר או לחשוף, אם לשקר או לומר אמת, אם להתפרק או לשחק. אם לעוף או לשלוט, במילים מעטות.
הרשו לעצמכם לחוות את הבדידות אשר עולה בזמנים הללו. הרשו לעצמכם לחוות את הכאב אשר נולד בלב שלכם, אשר נחשף. תנו לייאוש לצאת, תנו לחוסר האונים להשתלט. השתדלו לא לעשות דבר; שימו לב מתי אתם מבקשים לפעול מתוך חוסר אמונה, מתוך בהלה, ומתי אתם פועלים מתוך שקט. אם הבהלה מדברת, עצרו. אפשרו לרגשות הללו להיחשף, הסכימו להרגיש אותם. בקשו עזרה, וצרו לעצמכם את העזרה הנדרשת. אלו הם זמנים לא פשוטים כלל, והם אינם צפוייה להיות כאלה.
היום, כאשר העולם החדש עומד בפתח, כאשר אתם כבר מתחילים לצעוד אל תוכו, צפוי האתגר שלכם להתחזק יותר ויותר אל מול עיניכם. הפיתויים יהיו לא מעטים בדרך, וחוכמה רבה תדרש מאלו ההולכים בנתיב האור. לזהות את העיקר מהטפל, את האור בעולם של חושך. להסכים לעבור דרך עולם של רגש קשה מנשוא, בשביל למצוא את עצמכם – לעיתים יחידים ולעיתים כחלק מקבוצה – בתוך חיים של אושר ושמחה.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
