אם כך, שלום.
אנו מתחילים מפגש נוסף.
זעזוע מתנהל ומתרחש בעולם הזה. אולי זה מעט שחוק לומר זאת, משום שנדמה שזעזוע בא אחר זעזוע, והוא תמיד יהיה הקדמה לזעזוע נוסף. ובכל זאת אנו מתמקדים בזעזוע הנוכחי, ומדברים עליו כאילו זה הראשון. אך שלא יהיו אשליות, זה גם לא האחרון.
בכל זאת כדאי להתייחס בקפידה ובתשומת לב למה שמתחולל בזמן הזה, משום שההשפעה של זעזוע זה על החיים היום-יומיים, על אלו המבקשים שינוי וגם על אלו שלא, היא רבה מאוד.
הזעזוע הוא קודם כל פנימי. אפשר לומר שנמאס לכם מהשטויות של עצמכם. יש סוג של סלידה ממה שמנהל אתכם. סלידה עצמית. בשונה משנאה עצמית, סלידה היא מצב קל יותר לחולל מתוכו שינוי. יש פחות כאב מבעבר, ולפיכך מלחמות חורמה שבעבר התנהלו בעוצמה רבה כעת עשויות לעיתים להראות כמו מריבה של ילדים. זה ההבדל, נדמה לנו, בין שנאת עבר לסלידה של ההווה.
השאלה היא מהן אותן תפיסות הנתפסות כחסרות פשר וחסרות טעם? מהו הדבר שהוא פחות רלבנטי עבורכם יותר? מהו הדבר אשר מזדעזע?
נדמה לנו שזהו קשר של שתיקה, אשר מזדעזע. התחלנו לעסוק בכך במפגש קודם, למקד את תשומת הלב על תחום זה. אנו עושים זאת גם במפגש זה, משום שזוהי שתיקה רבת משמעות ורבת השפעה. ההשפעה של אותה שתיקה שלכם היא עמוקה מאוד, והיא למעשה מאפשרת לעולם הזה להתנהל כפי שהוא – מבודד, פגוע ומט ליפול. עד כדי כך מט ליפול, שאנו לעיתים מתפלאים איך הוא עדיין לא זז, העולם שלכם, מהציר שלו. כובד כה גדול של פחד וכאב, אוסף כה מכובד של פגיעות ומספר כה רב של בני אדם, ובכל זאת יש יכולת הכלה, לעיתים מפתיעה.
פרטיות
זוהי המהות של קשר השתיקה – זכרונות עבר, פגיעות, רגשות קדומים. בני אדם נוטים לשמור לעצמם את עצמם.
אתם אוהבים פרטיות בעולם שלכם. אתם מאמינים שעל ידי כך שאתם שומרים על פרטיות אתם שומרים על אינדיבידואליות. כמה פרדוקסלי הוא, שהדבר שאתם שומרים עליו באופן פרטי הוא הדבר המשותף לכם ולכל בני האדם. כך שבמאמץ שלכם ליצור לעצמכם תחושה של אינדיבידואליות אתם למעשה יוצרים בדידות. מה שהוא יכול להיות שער לאחדות הופך להיות מקור סכנה.
האינדיבידואליות שלכם אינה יכולה להיות מושגת עלי כדי כך שאתם תשמרו לעצמכם את החוויות שאתם עוברים. אתם עשויים לגלות שאתם עוברים את אותן החוויות שבני האדם מסביבכם עוברים. אתם תגלו זאת אם תעשו דבר אחד – אם תתחילו לדבר על מה שאתם עוברים. אלו שיושבים איתנו בחדר זה כבר עושים זאת במידה זו או אחרת, אך גם לשיתוף יש סוג של דירוג, כלומר גם שיתוף הוא דבר שכדאי להעמיק. לכן אנו מפנים את המסר הזה לכל האוזניים.
אתם מסתירים את עצמכם בשביל לשמור על עצמכם. בשביל ליצור תחושה של זהות אינדיבידואלית. עלי די כך שאתם עושים זאת אתם מאבדים כל קשר לעצמכם, והופכים למה שאנו אוהבים לקרוא בחיבה סוג מתוחכם של סוללות. בטריות. זאת משום שאת האנרגיה היצירתית שלכם אתם משקיעים בלתחזק תפיסות מתות. התפיסות הללו, שאפשר לקרוא להן פחדים, הן נהנות מאוד. אתם דשן מבורך עבורם. משום שאתם קוסמים גדולים, והיכולת שלכם ליצור יש מאין עמוקה מאוד וחזקה מאוד. על ידי כך שאתם משקיעים את הקוסמות שלכם בלהסתיר את עצמכם, אתם מספקים אנרגיה אינסופית כמעט בעבור אותן תפיסות. מדוע כמעט? כי בשלב מסוים הגופים שלכם מתחילים להתעייף, ובשלב יותר מתקדם הם מתחילים למות.
קשה להיות קוסם ולהסתתר.
על ידי כך שאתם מסתירים את הרגשות שלכם אתם שוכחים את הקוסמות שבכם. התוצאה היא מספר רב מאוד של בני אדם החיים חיים רגילים. אנחנו חושבים שזהו מעשה קסם בלתי נתפס, השכחה הזו שבה כולכם לוקים. עליכם להיות קוסמים גדולים מאוד כדי לשכוח את העובדה שאתם קוסמים. משום שקסם יש מסביבכם כל העת, הוא נוצר מתוככם כל העת. כל הזמן יש קסם. קל עד מאוד בתוך מעטה אנושי לפספס זאת. היכן ובאיזו דרך אתם מפספסים זאת? על ידי כך שאתם משקיעים אנרגיה בלהסתיר את עצמכם. אם זה מתוך הרצון המתוחכם לפרטיות ולאינדיבידואליות, ואם זה מתוך תחושה פשוטה ובסיסית שנקראת בדידות.
בדידות ובושה
בדידות מביאה לבושה, משום שבתוך הבועה הזו של האנרגיה שהיא אתם, לעיתים נדמה לכם שאתם היחידים. החוויה הזו שאתם עוברים בנקודת זמן זו או אחרת, מאחר ואיש מאלו שגידלו אתכם לא דיברו על כך שהוא עובר את אותו חוויה, אתם באופן מיידי מניחים שרק אתם מרגישים כך. ואתם מתביישים, אתם מתביישים בחוויה שאתם חווים.
אתם בטוחים שאתם היחידים, ואז הדרך שאתם מבינים שכדאי לפעול בה בשביל לחזור ולהיות חלק, בשביל לא להבלע בתוך המבודדות והבדידות הזו, היא להסתיר. להסתיר את עצמכם. לא לדבר על מה שאתם חווים, לשמור את זה בצד, במחבוא.
כשאתם מסתירים אתם חיים אשליה שאתם כמו כולם, שלא חוויתם את החוויה הזו עכשיו, שלא באמת עברתם אותה. אם אפשר, שוכחים אותה. לחלקכם ישנו מנגנון מתוחכם מאוד של שכחה. אז נדמה לכם לכמה רגעים שאתם נורמאלים.
זהו מנגנון שכיח מאוד בכדור הארץ, זה שאנו מתארים כעת. נדמה לנו שבמידה זו או אחרת כל בני האדם פועלים מתוכו מבלי להיות מודעים לכך. 'נורמאלי' קשה לומר על המנגנון הזה, משום שהוא יוצר מצבים לא נורמאלים. האופן שבו אתם מתנהלים בעולם הזה והאופן שבו החיים מתנהלים בפלנטה הזו הם בפירוש לא נורמאלים.
מה יקרה אם תסכימו להפוך את היוצרות יותר ויותר? מה יקרה אם תסכימו יותר לדבר על מה שאתם חווים ועל מה שאתם מרגישים? חלקכם מנוסים בכך, אז אתם יכולים לענות על זה בעצמכם. אך אנו נאמר זאת במילותינו אנו – אתם יוצאים בדרך הזו מקליפה, ומגלים שאתם לא לבד. בושה מתפוגגת, בדידות מתמוססת. אתם מגלים שאין בכך בעיה ואין בחוויות הללו משהו מיוחד. האנרגיה שאתם רגילים להשקיע בלהסתיר ולשכוח עומדת בחזרה לרשותכם לטובת יצירתיות, לטובת ביטוי. זהו מהפך שיכול לקרות.
טביעה של ייחודיות
אם תלכו בדרך הזו אתם נכנסים לאתגר. אתם הולכים לאבד את הפרטיות שלכם. יותר מכך, אתם על פניו עומדים לאבד את האינדיבידואליות שלכם. מנקודת מבטנו אנו נאמר, שאתם מתחילים, אם אתם פועלים בדרך הזו, לגלות את הייחודיות שלכם.
הייחודיות היא איננה תולדה של חוויה רגשית. החוויות הרגשיות משותפות לכל בני האדם. פחד, כאב, שמחה, אהבה אנושית, כל אלו מורגשים כל העת על ידי כל בני האדם. כעס, אתם מרגישים זאת כל הזמן, כל בני האדם מרגישים כך. זהו המכנה המשותף הרחב ביותר והגבוה ביותר. לא הנמוך, הגבוה.
מה עושה אתכם ייחודיים? מהי טביעת האצבע האמיתית שלכם? זו נובעת מהחוכמה, מהחוכמה של הלב. החוכמה תתבטא בצורה שונה. אותה חוכמה אלוהית, נצחית, תקבל ביטוי ומקבלת ביטוי שונה אצל כל אחד. היכן ניתן לראות זאת בקלות ובמהירות? דרך הגוף שלכם. השותף שלנו חוקר זאת ואנו נחזק זאת – הגוף של בני האדם שונה בבסיס ובמהות אחד מהשני.
אף בן אדם אינו באמת נראה אותו הדבר כמו בן אדם אחר, וישנם שינויים מסוימים באופן שבו המערכות הפנימיות פועלות. הלב לא תמיד יפעם באותו הקצב. הרצף שבו הדברים פועלים בתוך התאים לא תמיד יהיה אותו הרצף. יש משחק בתוך הביולוגיה. ואת המשחק הזה אפשר לגלות, לפחות יכולים לגלות מי שבאמת רוצים בכך.
השינויים הפשוטים יותר לזיהוי הם השינויים החיצוניים יותר, במראה. וכשם שהגופים שונים כך גם החוכמה שונה. מאחר והגוף שונה והחוכמה שונה, בהכרח גם החוויה שלכם תהיה שונה. ובכל זאת, נדמה לנו שבמסע מסוג זה אתם אכן מאבדים מידה של פרטיות, אתם אכן מאבדים מידה של אינדיבידואליות בעודכם הופכים להיות אינדיבידואלים.
ביום מן הימים, כשהדבר יהפוך להיות יותר רלבנטי, אתם תוכלו לחוות יותר בבהירות כיצד הכל הוא אחד. כיצד ההפרדות הבסיסיות בחיים האנושיים אינן מתקיימות באמת. אך כעת, בנקודת הזמן הזו, ניתן יותר למקד את הדברים ברמות יותר פשוטות. אם אפשר לומר, יותר נגישות.
הפרטיות שאתם נאחזים בה מקורה בבדידות ובבושה. אתם מסתירים את עצמכם, ובכך סובלים. זה, נדמה לנו, אותן שטויות שלפנימיות שלכם נמאס מהן. זו הנקודה שבה שינוי אולי צריך לקרות, אולי חייב. אלו הם הגבולות שנפרצים, גבולות הלבד, גבולות האחד.
ליצור שלום
ראו מה קורה כשהתהליך הזה מתנהל, מה מתנהל מסביבכם בעולם זה. יש הרבה גיבורים ולא מעט מעשים הקשורים במלחמות. כולם נמצאים, נדמה לנו, במאבק על גבולות. גבולות של שליטה.
כולם במאבק על האינדיבידואליות שלהם. המערב מול האיסלם, היהודים מול הערבים, הגברים מול הנשים, החכמים מול הטפשים. כולם רוצים שהדרך שלהם תהיה זו אשר קובעת. האם אתם מוכנים לא רק באופן אישי אלא גם יותר כקבוצה או כתרבות, לראות את הדומה והמשותף? אין הבדל כה גדול בין אסלם לבין מערב, גם אין הבדל כה גדול בין גברים לבין נשים, ובהחלט שאין הבדל גדול בין יהודים לבין ערבים. כולם עקשנים, כולם שתלטנים, כולם חושבים שהם מחזיקים את הבשורה שתגאל את האנושות מתחלואיה, וכולם איבדו קשר לבשורה האמיתית. כולם רחוקים ממנה.
כולם נאבקים על הגבולות, והגבולות הם אלו הנפרצים. הגבולות האישיים. זו, נדמה לנו, תהיה הדרך ליצור שלום. הוא לא ייווצר מתוך זה שהמנהיגים שלכם יחליטו יום אחד לשבת ולדבר זה עם זה, הם יותר מדי דומים זה לזה בשביל לדבר זה עם זה. מה שצריך לקרות הוא נדמה לנו מה שקורה, וזה מה שכדאי שימשיך לקרות – יותר ויותר אנשים שידברו את החוויות הפרטיות שלהם, משני צידי הגבולות, הפנימיים והחיצוניים, בין עמים, בין תרבויות, בין מדינות. שימו לב לכך – כולם מדברים אותו דבר.
היכן נמצאת נקודת המבחן, היכן נמצא האתגר? כולם נדמה לנו במידה זו או אחרת רוצים להיות הצודקים. בשביל לשמור על העמדה של הצודקים אתם חייבים להפוך את הצד השני לשונה מכם, לפחות טוב מכם. הדרך הטובה ביותר להפוך את הצד השני לשונה מכם ופחות טוב מכם היא לא להקשיב לו. כוחות מתוחכמים מאוד של ממשל, של פוליטיקה ושל תקשורת משתפים פעולה ומציגים וחושפים מידע חלקי אם לא מוטעה על הצד שלכם ועל הצד השני.
אתם שומעים רק שבריר מהאופן שבו הדברים עובדים באמת. אתם בעיקר שומעים מעט מאוד מהחוויות של בני האדם. ככל שיותר ויותר בני אדם יספרו באופן הפשוט את החוויות שלהם, כך נדמה לנו ילך ויתערער אותו הבסיס אשר מאפשר היום את ההפרדות, את המלחמות ואת הדיבורים על שלום.
לשם כך, נדמה לנו, המצאתם לעצמכם רשת של אינטרנט, ועוד המצאות שונות המאפשרות תקשורת החוצה צנזורה, חוצה ממשל. המשיכו להשתמש בסוגים אלו של תקשורת, המשיכו לבטא בצורות רבות ומגוונות את החוויות שלכם. זוהי הדרך, נדמה לנו, לחולל מחדש ולאפשר מקום ליותר שפיות בעולם הזה. משום שכרגע, בתוך הזעזוע הזה שכל הצדדים נאבקים בו על הגרסה שלהם, אין באמת הרבה מקום לפשטות של הדברים, לאופן שבו הם באמת. לכן כדאי לחזור אם באופן אישי ואם באופן יותר רחב, קבוצתי או תרבותי, לפשטות הזו.
יותר לבטא ולדבר, יותר לחשוף, להעיז לקפוץ קפיצות עמוקות לתוך סודות אבודים, לתוך שתיקות עתיקות, לפתוח מנעולים שסגרו גרון ופה. לחשוף דברים שאתם מתביישים בהם, ובעיקר את אותם הדברים שאתם בטוחים שרק אתם עושים, שרק לכם הם קרו. אתם תהיו מופתעים לטובה לגלות יותר ויותר את הדמיון, ומתוך זה מה באמת מיוחד בכם.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
