ביום שבו החמאס הבטיח לשחרר קבוצה ראשונה של טופים, טוֹהר מדברים על השבי התודעתי בו אנו חיים, ומכוונים אותנו כיצד להתשחרר ממנו. השיחה שקדמה לתקשור, על הזכות שלנו לחוות את מה שאנו חווים גם אם אחרים סובלים יותר מאיתנו, מתחברת היטב לתקשור הזה.
(התקשור הכתוב נמצא אחרי הסרטון).
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף בדרך זו, באמצעי זה, לומר מספר מילים. אנו מבקשים להזכיר לכם שישנם כבלים שאתם יכולים לשחרר את עצמכם מהם. ישנן מגבלות שאתם יכולים לשחרר את עצמכם מהן.
אתם עוסקים רבות בשבי ובחטופים ובאלו שמשתחררים ובאלו שלא. רבים מכם חווים חוסר אונים גדול מאוד אל מול מציאות, וחוסר אונים בא עם כעס ותסכול וייאוש ופחד.
אנו איננו יכולים לומר שאתם יכולים לעשות דברים שבאופן מהיר ומיידי ישפיעו על המציאות הקולקטיבית, אבל אתם בהחלט יכולים לעזור לעצמכם.
אנו מציעים שתבחנו באילו תפיסות אתם שבויים, באילו אמונות, באילו הרגלים. מתוך כל זה, האם ישנו דבר מה אחד שאתם יכולים לשחרר את עצמכם ממנו? האם ישנו דבר מה אחד שאתם מוכנים ואתם רוצים ובוחרים להסתכל עליו מחדש? אולי מגבלה זו אינה חייבת להישאר, אולי התפיסה הזו, שמונעת מכם לעשות כך או כך, לא חייבת להישאר. אולי אתם בשלים ומוכנים ללמוד אחרת; לתת לעצמכם יותר חופש, מרחב נשימה והרגשה ופעולה גדול יותר.
זה מה שאנו מציעים לכם בזמן הזה – קחו את מה שמתרחש ולימדו ממנו. קחו את מה שמתרחש והתפתחו בעזרתו. באופן הזה אתם יכולים לסייע לעצמכם, ליצור לעצמכם חופש גדול יותר ורווחה גדולה יותר. אתם יכולים, באופן יותר מעודן, ואולי יותר איטי, להשפיע גם על תודעה ומציאות קולקטיבית.
אלו המילים שלנו, ההצעה שלנו לפעם זה.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוֹהר.
