בתקשור זה, טוֹהר ממשיכים לדבר על החשיבות של חיזוק היציבות בתוכנו. הפעם הם מדברים על גורם אחר, משמעותי, שגורם לחוסר יציבות – הכאב שאומר “אני לא ראוי/ה”, ועל מה שכדאי לחזק – הידיעה האומרת “אני ראוי/ה לטוב ביותר”. טוֹהר מרחיבים על כך, ואני מוסיף על כך עוד בשיחה לאחר מכן.
(התקשור הכתוב נמצא אחרי הסרטון).
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף בדרך זו, באמצעי זה. אנו מבקשים הפעם להמשיך לעסוק בחשיבותה של יציבות, חשיבותה של התנועה לחיזוק היציבות בחייכם. דיברנו על כך בפעם קודמת, ואנו מבקשים לדבר על כך גם הפעם, הן לטובת מי שלא שמע או צפה בתקשור הקודם, והן לטובת מי שכן.
אנו מבקשים להזכיר לכם את היותכם ראויים לטוב ביותר. זו אמת שהיא איננה יציבה בתוך בני אדם. העובדה שהיא איננה יציבה גורמת לכם לרעוד מפחד יותר מכפי שיש צורך, ולקבל החלטות שאינן בהכרח עונות על הטוב ביותר שלכם. אתם עשויים לקבל החלטות שגויות, נגדיר זאת כך מנקודת מבט אנושית, או כאלה שמביאות לשינויים שאינם בהכרח מתיישבים והולמים את הרצונות שלכם, את החלומות שלכם, את מה שאתם מרגישים ואת מה שאתם צריכים, בהחלט.
בתוך תנועה כללית של חיזוק היציבות, אנו מזכירים לכם שאתם ראויים לטוב ביותר. הטוב ביותר הוא עניין אינדיבידואלי, הוא משתנה מאדם לאדם, ועשוי להשתנות בהתאם לתקופה בחיים, בהחלט.
אתם ראויים לטוב ביותר, ואנו אומרים זאת באופן גורף. העובדה שאתם לא תמיד מסכימים עם זה, ואולי מתנגדים או מבטלים את מה שאנו אומרים, כאילו זה לא חשוב, כל זה מעיד על החשיבות של מה שאנו מוסרים. אנו מציעים שתזכירו זאת לעצמכם, ושאם יש בכם את היכולת ויש לכם את הדרך, הביאו פעם נוספת ריפוי לאותו הכאב האומר ‘אני לא ראוי/ה’. הריפוי של הכאב חשוב, משום הוא עוזר לבסס, לחזק, את ההבנה, את הידיעה, שאתם ראויים לטוב ביותר. כמו לנקז מים מביצה, וכך להפוך את האדמה ליותר ברורה ומוצקה, זה דימוי שאנו יכולים לתת לריפוי של הכאב עליו אנו מדברים.
מצאו את הדרך שלכם לרפא את הכאב ולחזק את הידיעה הזו בתוככם. זה דבר מה חשוב בתוך מציאות זו בה אתם נמצאים, המביאה קשיים שונים, פחדים ואתגרים. כל זה, כאשר הוא משתלב עם הכאב האומר ‘אני לא ראוי/ה’, יכול להביא לתוצאה קשה עד מאוד.
אינכם יכולים לשנות כפי שהיית רוצים את המציאות המשותפת, אבל ככל שאתם מתרפאים בתוככם, והופכים להיות יציבים בתוככם, כך אתם יכולים לחיות טוב יותר גם במציאות שהיא איננה יציבה.
זו התזכורת שלנו, זה המסר שלנו לפעם זאת.
שמחנו,
אם כך, שלום.
