אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף. זמן של התפתחות, זמן של למידה, זמן שבו כדאי ואפשר לעצור, ולהתבונן יותר לעומק במה שקורה.
אנו בחרנו כותרת למפגש זה, שם למפגש זה, מקבץ של מילים. לחבר את הקצוות, זה מה שאנו מבקשים לעשות, זה מה שאנו מבקשים לעסוק בו בערב זה.
כפי שאפשר לראות ולהבין בתוך המציאות בה אתם חיים בזמנים הללו, שזהו זמן של הקצנה. בני אדם פוגשים וחווים בצורות כאלו ואחרות את הקצוות של עצמם. קצוות של יכולת, קצוות של אמונה, קצוות של אפשרות. המציאות מקצינה, בני אדם מקצינים בתוכה ומקצינים את המציאות בכך שהם מכירים מחדש את הקצה של עצמם.
הקצוות הללו, שאתם פוגשים בתוך עצמכם, זה עם זה כמו גם באופן קולקטיבי, בתוך המקום בו אתם חיים, בתוך המדינה בה אתם מתגוררים; הקצוות הללו מביאים לחוויה של סוף, לחוויה של סכנה, לחוויה של איום. משום שכאשר אתם נמצאים בקצה – ואין זה משנה מהו הקצה, אם זה קצה הכסף שלכם, אם זה קצה הדרך המסויימת בה הלכתם, אם זה קצה האמונה שלכם בעצמכם, אם אתם מגיעים למצב שבו אתם מרגישים שאתם מתמודדים עם משהו שהוא מעבר ליכולת שלכם, שהגעתם אל קצה מסויים – החוויה הזו היא חוויה מאיימת, היא חוויה העשויה לעורר לא רק תחושה כללית, אולי מעורפלת של חוסר ביטחון; התחושה המסויימת הזו עשויה לגרום לכם להרגיש שאתם לבד, שאתם חסרי יכולת, שאתם חסרי אונים.
מה קורה לכם כאשר אתם מגיעים לקצה? כאשר אתם מגיעים לקצה אתם מוצאים תפיסות ואמונות ודעות בתוך עצמכם שהן קיצוניות. הדעות הן לא סתם קיצוניות, הן נשמעות והופכות להיות לאמת עצמה, לאמת מוחלטת, אבסולוטית, כזו שאי אפשר להתווכח איתה.
הראש צועק, והוא צועק בזמן הזה 'זה בלתי אפשרי', 'אני לא מספיק טובה', 'אין אף אחד בשבילי בעולם', 'אלוהים עזב אותי', 'איבדתי את הדרך ולא אמצא אותה', 'העולם הוא מסוכן ואין על מי לסמוך'. זוהי החוויה שבה אתם עשויים למצוא את עצמכם בזמן הזה, וזה עשוי לבוא לידי ביטוי בתחומים שונים. והחוויה הזו, עד כמה שהיא זמנית מנקודת המבט שלנו, מרגישה מאוד אמיתית.
מאחר והיא חוויה קיצונית, היא עשויה להניע אתכם לכדי פעולות מסויימות או לכדי חוסר פעולות מסויימות. אתם עשויים לעזוב דברים מתוך חוסר אמונה שאינכם ראויים להם, ואתם עשויים להילחם מתוך חוסר אמונה בכך שמגיע לכם לקבל.
אתם עשויים להתייאש ולהגיע לכדי חוויה פנימית של חידלון, של אין טעם, של אין סיכוי. זו הרמת ידיים מסוג אולי פסיבי במהות, אבל הרמת ידיים שהיא גם אקטיבית עד מאוד, משום שאתם מנסים באותם הרגעים לדומם את הפן היצירתי, את מה שאתם עשויים להגדיר בתור המנוע, מתוך אמונה שדברים אינם אפשריים עבורכם, שהחלום שאתם רוצים להגשים הוא איננו אפשרי.
ההבדל בין קצה לאמצע
יש חוכמה בתוך התהליך הזה, למרות שאתם נמצאים בשלב ובזמן המהווה אתגר. הוא מהווה אתגר, משום שהקצה מרגיש אמיתי, הוא לא מרגיש כקצה, הוא מרגיש כחוויית אמצע.
יש הבדל בין חווית אמצע לבין חוויה של קצה. האמצע זה מצב התודעה הרואה את מלוא האפשרויות, את הרבדים שונים של מי שאתם. אתם עשויים לראות ולחוות חוסר הערכה עצמית וחוסר ביטחון עצמי, ובאותה המידה אתם עשויים לחוות ביטחון עצמי והערכה עצמית. אתם עשויים לראות היכן לא הצלחתם באותה המידה שאתם עשויים לראות איפה הצלחתם. אתם יכולים לראות היכן אתם לבד והיכן אתם ביחד, היכן ניסים כן קורים והיכן ניסים לא קורים.
זוהי חוויה של אמצע. אתם רואים את ההתפתחות שעשיתם בו בעת שאתם רואים את ההתפתחות שיש בפניכם לעשות. זוהי חוויה של אמצע, אבל חוויה של קצה היא חוויה שונה. היא חוויה שאומרת, שמדברת באופן מוחלט. שחור-לבן, בסדר ולא בסדר, רע וטוב, חושך ויום, ימין ושמאל, ערבים ויהודים, גברים ונשים. זוהי השפה של הקצה והשפה הזו היא השפה הרווחת בזמן הזה בעולם שבו אתם חיים, גם בתוככם וגם מחוצה לכם.
החוויה של האמצע עשויה להרגיש מאוד אמיתית, היא עשויה להרגיש בתור האמת המלאה. לכן זה אתגר להיות בזה מבלי להאמין בזה, אתגר שרבים מתמודדים איתו, אך איננו יכולים לומר שרבים צולחים אותו בשלב הזה. בכל זאת אנו אומרים כי ישנה חוכמה בתוך מה שאתם עוברים. ישנה סיבה.
סבלנות, חמלה ועדינות
הסיבה לכך היא שאתם באתם לעולם הזה, לגוף הזה, בזמן הזה, בשביל ליצור חוויה של אמצע. זוהי מה שאנו פעמים רבות נוהגים להגדיר בתור חוויה של רב ממדיות. זו חוויה או מצב תודעה בו אתם רואים גם את המקום הפגוע וגם את המקום הבריא, גם את האנושי וגם את האלוהי, גם את מי שהייתם וגם את מי שתהיו, גם את מי שאתם עכשיו וגם את מי שאתם באמת.
רב ממדיות היא מצב תודעה ההופך להיות יותר אפשרי. הוא הולך ומתגבש יותר ויותר, והוא הופך עם הזמן – וזה יקח זמן במושגי הזמן של בני האדם – אבל עם הזמן זה יהפוך להיות האופן שבו החיים יהיו בעולם הזה.
חוויה או מצב תודעה של רב ממדיות בהכרח מביאה סבלנות, בהכרח מביאה חמלה, בהכרח מביאה עדינות. כאשר אתם רואים את ההצלחות שלכם עד כה יש בכם עדינות כלפי האתגרים המצפים לכם. כאשר אתם רואים את הניסים הקורים לכם, יש לכם סבלנות ביחס לניסים שעדיין לא קורים. כאשר אתם רואים את הריפוי שעשיתם, יש בכם חמלה ביחס לכאב שעוד יש לרפא.
החיים בכדור הארץ יהפכו עם הזמן להיות כאלה, שיש בהם רב ממדיות. אין זה אומר בהכרח שבני האדם כולם יבינו שהם חיים בתוך תודעה של רב ממדיות, אבל זה יהיה הדיאלוג וזה יהיה השיח בעולם הזה וכך הוא יוכל להתנהל, עם יותר סבלנות, עם יותר עדינות, עם יותר חמלה. אך כדי להגיע לזה, לא רק באופן קולקטיבי אלא גם בתוך עצמכם, בשביל ליצור מציאות כזו, תודעה כזו, עליכם לחוות את הקצה של עצמכם.
לצאת מהמקום הנוח
עליכם לצאת ראשית כל מהאזור הנוח, שהוא התחליף של בני האדם לחוויית האמצע. רבים מבני האדם בזמן הזה, בזמנים הללו, נזרקים מהמקום הנוח אל מקום שהוא מאיים, מפחיד, חדש ולא מוכר. שם אתם נדרשים לפגוש את הקצוות של עצמכם. קצוות של אמונה, קצוות של יכולת, קצוות של תפיסה.
כאשר אתם חווים את הקצה של עצמכם, אתם מתמודדים עם אתגרים הדורשים להיות יותר ממי שאתם, אתגרים המאפשרים לכם להתפתח. מתוך זה, מתוך ההתפתחות המסויימת הזו, אתם יכולים ליצור מציאות פנימית וחיצונית של רב ממדיות. כלומר, ליצור תודעה שבה אתם נמצאים באמצע, שבה הקצוות אינם נעלמים, אך גם אינם באים זה על חשבון זה, הם אינם מסתירים זה את זה. אתם עשויים לחוות את עצמכם נוכחים בתוך עצמכם, חווים בו זמנית את מי שהייתם ואת מי שתהיו, את המוגבל ואת הנצחי, את הפגוע ואת הבריא, את זה אשר חסר ואת זה אשר שופע.
האמת היא שיש בכם את כל הצדדים. אתם אינכם רק בני אדם, ואתם אינכם רק הכאב או חוסר הביטחון שאתם חווים מדי פעם. עליכם לחוות את הקצוות הללו, לחוות במלואם את אותם הרגעים שבהם המציאות נצבעת בשחור-לבן, בצבעים מנוגדים באופן שהוא החלטי. מתוך זה אתם יכולים לעבור אל חוויה, אל תפיסה, אל הבנה, של המורכבות של מי שאתם.
אתם תמיד תישארו בני אדם, כל עוד אתם נוכחים בתוך גוף. החוויה של האנושיות היא תמיד חלק מכם. החיבור אל ההבט האלוהי בתוככם איננו אמור למחוק, איננו אמור להעלים את ההבט האנושי. אתם אינכם אמורים להפסיק להיות מי שאתם, אלא לגדול בתוך מי שאתם ולהכיל רבדים נוספים של מי שאתם באמת.
אם תתבוננו אחורה על החיים שחייתם עד כה, על ההתפתחות שעברתם בחיים עד כה, אתם יכולים לראות את השינוי שעברתם. אתם עשויים לראות יותר בבהירות בדרך הזו את המקום אשר הבריא, את המקום אשר התפתח, את הביטחון אשר גדל, את אותה הערכה עצמית חמקמקה אשר הופכת להיות יותר ברורה.
חוסר אונים, כעס ואלימות
זו איננה חויה רגשית קלה לחוות קצה, לחוות חויה של מוגבלות, חוויה של אמונה מוגבלת, של שפע מוגבל, של שיתוף מוגבל. אין זה פשוט. יש הרבה כעס בתוך הקצה.
הכעס נובע בחלקו מזה שאתם זוכרים שזו איננה כל המציאות. אתם כועסים על עצמכם כשאתם מרגישים חסרי ביטחון וחסרי אמונה וחסרי יכולת, בין שאר, משום שיש לכם את הזיכרון שיש יותר מזה, את הזיכרון שאתם יותר מזה.
אתם כועסים, כי אתם רוצים בכל הכוח להזיז את הסלע, את הסלע של הכאב, את הסלע של הפחד, של חוסר הביטחון, של הבדידות, של הקנאה. אתם רוצים בכל הכוח להזיז את זה. אתם רוצי ם שזה לא יהיה, בין השאר משום שאתם זוכרים שזה לא הכל.
כשאינכם מצליחים להזיז את זה, והכעס נשאר בפנים ואינו משתנה, הוא יכול להפוך לשנאה, הוא בהחלט יכול להפוך לאלימות. בכל הכוח, לנסות להזיז את האבן. אבל אתם אינכם יכולים לעשות את זה באופן הזה, גם אם אתם זוכרים נכון ואתם זוכרים נכון, שאתם אינכם רק החוסר שאתם חווים.
גם אם אתם זוכרים נכון, אתם אינכם יכולים עכשיו להכריח את עצמכם לגדול, להיזכר, להתעורר. זה אינו יכול לקרות באופן הזה. עליכם להיות בקצה, לחוות חויה של מוגבלות, בשביל לפרוש כנפיים, בשביל להיזכר במי אתם, מהי המהות האמיתית שלכם.
אתם כועסים כי אתם חסרי אונים, כי אתם זוכרים שיכול להיות אחרת, שאתם אחרת, ואתם אינכם יודעים כיצד לשנות את זה. אתם בחוסר אונים והכעס נועד להוציא אתכם מחוסר האונים, לנסות לעשות משהו בשביל שמשהו ישתנה.
אנו כאן בשביל להזכיר לכם שלא צריך לעשות דבר, שאין מה לשנות, שאין בכלל צורך לשנות.
הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לנשום קצת יותר עמוק. אם אתם מאוד כועסים, אז אולי תמצאו דרך פיזית להוציא את הכעס. אם אתם מיואשים, מצאו את הזמן וההזדמנות שהאדמה יבשה ולכו עליה ושבו עליה, תשכבו עליה. בקשו מהאדמה לעזור לרפא ייאוש, משום שהאדמה, יותר מכל, היא הוויה של אמונה.
אתם יכולים לעשות את זה בשביל להקל על עצמכם בדרך, אבל אין משהו מהותי שצריך לעשות. אתם נמצאים בזמן שבו עליכם לפגוש את הקצוות של עצמכם, לשכוח בשביל להיזכר, בשביל להתעורר, וכך להתפתח.
למרות שזה עשוי להיות קשה כאשר אתם כועסים וכאשר אתם ביקורתיים וכאשר אתם מיואשים, אנו מציעים לכם להיות עד כמה שאפשר עדינים עם התהליך הזה.
אתם אכן יותר ממה שאתם חווים בתוך עצמכם באותם הרגעים. אבל אתם צריכים גם להרשות לעצמכם לשכוח, לחוות את השכחה, את המוגבלות, את החוסר, את הגבול שהחוסר יוצר; גבול של כסף, גבול של שיתוף, גבול של זוגיות, גבול של חברות, גבול של מימוש, גבול של הצלחה. להסכים לחוות את הגבול של האמונה, ומתוך החוויה הגבול מתפרק, מתוך ההתמסרות הוא משתנה, והוא הופך להיות לדבר מה חדש.
אתם נמצאים פה עכשיו, אתם איתנו בתוך המילים הללו עכשיו, משום שאתם מחפשים דרך לחזור הביתה אל מי שאתם. אתם מחפשים דרך, אתם נמצאים בדרך לחזור אל אותה חוויה של אמצע, אל אותה חוויה של רב ממדיות. אבל בזמן הזה, קשה ככל שזה, זהו הזמן להיות בקצה כאשר אתם חווים אותו, להסכים להיות אל מול הקיר, אל מול החומה.
עד שיהיה רגע אחד שהחומה תעלם, והכל ייפתח מחדש.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
