אמונה, אדמה ואחריות – קובץ להורדה
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים, מפגש נוסף, הזדמנות נוספת, התרחבות נוספת. זה במובן מסויים מה שקורה בזמן הזה – התרחבות. הגבולות הרגילים, המוכרים, הידועים של המציאות עברו שינוי. הם התרחקו מכם, הם הרחיבו את מעגל היכולת, את עוצמת ההשפעה שיש לכם על המציאות שלכם. העוצמה, אם אפשר לומר, זו הפנימית, זו היוצרת, כביכול בבת אחת התחזקה.
אפשר לומר שזה תוצר של הכנה, של הבשלה שנמשכה זמן. אפשר לומר באותה מידה של בטחון, של ודאות, כי אתם מופתעים, מרגישים אבודים, לא יודעים ולא מוכנים, למה שקורה. אם הייתם הוויות טכנולוגיות, היינו אומרים שעברתם בבת אחת שדרוג. כמעט מערכת הפעלה חדשה. עכשיו, אתם בשלב של הסתגלות, של התרגלות, למה שנפתח.
פרדוקס הגדילה
החוויה העיקרית, אשר רבים מכם חווים בזמן הזה, היא חוסר אונים ובלבול. מה עושים עם מה שקורה? איך מתנהגים בתוך מה שקורה? הרבה שאלות נזרקות לאוויר. החלטות שצריכות להתקבל, אחריות שצריך לקחת. יש כאן פרדוקס – התבגרתם לפתע פתאום אבל באופן רגשי אתם מרגישים ילדים יותר מאי פעם. זהו הפרדוקס של הזמן הזה, ועל הפרדוקס הזה אנו רוצים מעט להרחיב בערב הזה.
המבוגר הפנימי, זה שמכוון את הדרך, קיבל לידיו כלים נוספים, מפתחות נוספים לפתוח בעזרתם דלתות נוספות. ניצב הוא בפני מציאות רחבה יותר, עמוקה יותר, גבוהה יותר, בעיקר נכונה יותר, הולמת יותר את מי שאתם. הוא עומד מול כל זה מבולבל. הוא איננו יודע מה לעשות.
הילד הפנימי עומד מול כל זה, ונכנס לפניקה. הוא מרגיש טובע בתוך מציאות שהופכת להיות אינטנסיבית יותר, שהאחריות שיש לקחת בה גדולה יותר. פאניקה, בלבול והרבה חוסר אונים, זו התערובת הרגשית והתודעתית של הזמן הזה.
צורך באדמה
אז איך כדאי להתייחס לזמן הזה? מה כדאי להיות? מה כדאי לעשות בזמן מהסוג הזה? דבר ראשון שכדאי להתייחס אליו הוא לצורך באדמה.
התחושה של אדמה במובן של בטחון ויציבות, שיש תמיכה גם אם אתם נופלים, התחושה הזו נמצאת כרגע בצמצום גדול מאוד. אדמה זו אנרגיה, אלמנט אשר מהווה חלק ממי שאתם, והאלמנט הזה נמצא כרגע בצמצום, כאשר המים של הרגשות מציפים ומציפים.
לכן כדאי בזמן הזה למצוא את הדרכים שלכם להתקרקע. אפשר למצוא את ההזדמנויות לגעת באדמה הפיזית, אפשר למצוא דרכים תודעתיות להתחבר לאדמה. יש הרבה שיטות וטכניקות שבעזרתן בני אדם יכולים להגביר את אלמנט האדמה בתוכם. אנו מעודדים אתכם בזמן הזה לעשות זאת.
האדמה נמצאת בתוככם, היא נמצאת מסביבכם, וזה זמן חשוב ונכון לחזק אותה, לחזק את החיבור אליה. לחזק את הבסיס.
להאחז באמונה
הדבר השני הוא למצוא בקרבת מקום – מטאפורית – סירה. אם אין סירה, תמצאו מטאפורית חגורת הצלה, אולי מצופים לידיים. את כל אלה מרכיבה האמונה שלכם, והאמונה שלכם נבנית ונסמכת על ההיסטוריה שלכם.
בזמן כזה של הצפה רגשית, כשהכל גועש, האחזו באמונה שלכם. הזכרו בניסיון שלכם, האחזו באמונה שלכם, משום שהיא זו שתעזור לכם להיות בתוך ההצפה, בתוך הגאות, מבלי לטבוע, מבלי ללכת לאיבוד.
חלקיקי שניה של צחוק
דבר נוסף, בזמן הזה, אם אפשר למצוא את הרגעים, גם אם מדובר בחלקיקי שניה, שבהם אפשר לצחוק. למרות העובדה שהמציאות מפחידה, למרות העובדה שאתם מבולבלים. יש בתוך הלב, מאחורי כל הדברים, מאחורי כל הסערה הרגשית שהאישיות עוברת, יש צחוק.
הצחוק נולד ונובע מהעובדה שאתם משתנים, מהעובדה שאתם מתחברים ומחוברים יותר מאי פעם לפוטנציאל שלכם, מהעובדה ששער חשוב ומשמעותי מתחיל להפתח, מהעובדה שאתם יותר מה שאתם רגילים להיות.
הצחוק הוא צחוק של סיפוק, הוא צחוק של הגשמה, הוא צחוק של שמחה על הצלחה. הצחוק הוא גם צחוק של ידיעה, שהסערה הרגשית הזו שבה אתם נמצאים עוברת.
הפאניקה של הילד הפנימי, הבלבול של המבוגר הפנימי, הם ברי ריפוי, ברי שינוי. הם תגובה זמנית לשינוי קבוע וחדש. הידיעה הזו שכל זה הוא זמני מעוררת מידה של צחוק בתוך הלב. אנו מעודדים אתכם בזמן הזה, גם אם מדובר בחלקיקי שניות, לתת לצחוק הזה להדהד.
המציאות יכולה ברגעים מסויימים להיות דרמטית, להשמע דרמטית, ובהחלט בהחלט גם להרגיש דרמטית. אבל יותר מאי פעם אנו יכולים לומר שהמציאות עבורכם היא משחק ילדים. היכולת שלכם להשפיע, ליצור ולשנות הבטים כאלה ואחרים במציאות שלכם, מעולם לא היתה יציבה כל כך, ברורה כל כך.
לכן הסערה הזו שבתוכה אתם נמצאים, מעוררת מידה של צחוק בתוך הלב שלכם. צחוק שאין בו התנשאות, שאין בו זלזול. צחוק של חמלה, צחוק של הבנה, של סבלנות. הוא נמצא בלב שלכם ומהדהד בתוך האנרגיה של מי שמלווים אתכם בממדים הנוספים.
זמן של מעבר
לכן בסערה הזו שבתוכה אתם נמצאים, אנו מציעים להיות. להתרגש אם אתם מתרגשים, להיות בפניקה אם אתם בפניקה, להתבלבל אם אתם מבולבלים, וגם לזכור, שסערה מהסוג הזה חולפת. בתוך המהות הרחבה יותר, הברורה יותר של מי שאתם, זה הדבר שבתוכו אתם מתרגלים כעת, זהו הדבר שבתוכו אתם מתחילים להרגיש בבית.
לכן כדאי בזמן הזה לזכור, שאתם נמצאים בזמן של מעבר. אין זהו זמן של הסקת מסקנות, אין זהו זמן של קביעת קביעות. מה שנראה גדול מדי, בלתי אפשרי מדי, מעורר פניקה גדולה מדי, ייראה בעוד זמן פשוט יותר, קל יותר, ובהחלט מפחיד הרבה פחות. בשביל שזה יקרה, תהיו בפניקה, תבלבלו. אם אפשר, גם תצחקו. זכרו את האמונה, התחברו לאדמה.
לחזור פנימה
זה זמן משמעותי וחשוב לחזור בו פנימה. אם תצאו לרגע מעצמכם, אם תקשיבו לנעשה בעולם מסביבכם, אתם בהחלט עשויים להיות מוטרדים מאוד, משום שכולם כך נדמה לוקחים את מה שקורה בתוכם פנימה וזורקים אותו החוצה. הם משליכים החוצה את המאבק הפנימי, ולכן בחוץ, כך נדמה, המאבקים הולכים וגדלים.
בני אדם רבים, פרטיים יותר ופרטיים פחות, מזהים אינטואיטיבית את היכולת שלהם להשפיע על המציאות, לשנות אותה, להשפיע עליה, אבל הם פועלים מתוך פניקה. הם משליכים את המלחמה הפנימית על המציאות ובכך יכולים לגרום לעיתים ליותר כאוס מכפי שהיה. על כן המציאות בזמן הזה, ובני האדם במציאות בזמן הזה, עשויים להראות מהצד כאילו הם איבדו את עצמם, כאילו הם איבדו את דרכם.
אנו מציעים, כמו תמיד גם בזמן הזה, לחזור פנימה. השינוי צריך לקרות בזמן הזה בתוככם. בזמן הזה שהאדמה מוצפת במים, זה הזמן שצריך לתת למים לאט לאט לשקוע ולאדמה להתגלות מחדש. זה זמן של תהליכים שקטים, של תהליכים פנימיים, זה זמן של תהליכים עדינים וגם רבי עוצמה.
שינויים במערכות ובתפקודים
זה יכול להשפיע על התחושות שלכם, זה יכול להשפיע על הגוף שלכם, זה יכול להשפיע על אכילה, על שינה, על נשימה, זה יכול להשפיע על ראייה, על הקשבה. דברים שאתם רגילים שמתפקדים בצורה מסויימת עשויים פתאום להתגלות בצורה אחרת. בעיות, הפרעות מסוגים כאלה ואחרים יכולים להתרחש בזמן הזה, במערכות הללו ובתפקודים הללו.
אנו מציעים לזכור זאת, משום שהביטויים הללו רבים מהם זמניים. לא רק אתם צריכים להסתגל – גם הגוף צריך להסתגל, גם המערכות הפיזיות צריכות להתאים את עצמן. לכן חשוב בזמן הזה לחזור פנימה.
חשוב בזמן הזה, גם אם הפניקה בפנים גדולה, גם אם הבלבול מתיש, לתת לדברים להיות ולא לחמוק מהם. להאחז האמונה, לחזק את האדמה, ולהשאר בפנים. להסיק פחות מסקנות, להיות יותר בתוך החוויות, ולראות לאט לאט כיצד הסופה נרגעת, כיצד המים יורדים, ושמש חדשה זורחת בפנים.
האור הזה, שהוא ישן ועם זאת חדש, צפוי להאיר נתיבים חדשים, שאינכם מכירים.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
