לפני 15 שנה בערך נסעתי לאיטליה לפגוש את באבא האנומן. סאדו הודי מההימליה, אחד משני המורים של ורדה, המורה שלי, שבשנותיו האחרונות חי בטוסקנה שבאיטליה. בתקופה בה פגשתי אותו הוא נדר נדר אופייני לסאדואים ההודים שלעולם לא אבין כמערבי, והוא לשבת. אני יודע שאז הוא הלך פעם אחת ביום לשירותים ואני לא אתפלא אם גם את השינה שלו הוא העביר בישיבה.
באחד הסאטסנגים הוא נתן לי לעיין בספר צילומים על סאדואים בהודו. היו שם את המיטב של המאמץ ההודי להתעלות מעל הגוף – זה שהולך עם היד למעלה כבר שנים רבות עד שזו שחורה מתהליכי ריקבון; אחר הנוהג לתלות את עצמו מהאשכים, ושלישי שנוהג, ובכן, להתגלגל ברחובות. בספר היו עוד סיפורים וצילומים של אנשים ונדרים כאלו ואחרים, כשהמשותף לכולם הוא הניסיון ליצור חוסר הזדהות בינם לבין הגוף, תוך שהם עוברים דרך כאבים פיזיים בלתי יאומנו.
ואני? מאז שאני זוכר את עצמי כאב פיזי מפחיד אותי. אולי זה קשור לטראומת ילדות מוקדמת מאוד שאיני זוכר אותה כמעט לחלוטין, בה עפתי ממתקן בלונה פארק. לא קרה משהו פיזי משמעותי, אבל כאב היה וכפי הנראה גם טראומה. מאז גדלתי להיות ילד המפחד ליפול, לקבל מכה, וכאבים פיזיים שהם חלק מהחיים האנושיים מאיימים עלי גם בבגרותי.
מילא כאב ראש, אבל כאבי גב למשל מפחידים אותי מאוד, וכאלה יש לי לא מעט; ותקופות של כאבי בטן בלתי מוסברים שהתמודדתי איתם לפני כמה וכמה שנים היו מפחידים לא פחות בעוצמתם. ולא חוויתי עדיין כאבים רציניים באמת, של מחלות קשות. לכן, השיעור על כאבים בקורס מטאפיזיקה רגשית היה לא רק מעניין עבורי אלא גם חשוב; אולי דרך ההבנה של מהותם של כאבים ייקל עליי להתיידד איתם.
ביקום לא מבינים אותנו
זה לא הפתיע אותי, כשאילנה רוגל הסבירה בשיעור התשיעי של הקורס מטאפיזיקה ומערכות פיזיולוגיות, שביקום אין הבנה של מהו כאב; רק נשמות שהיו בגוף זוכרות ויכולות להבין, השאר לא. עם זאת, הופתעתי מאוד לשמוע שכל התפרקות והתפצלות ביקום שלנו – סלע הנחצה לשניים, ירק הנחתך – מלווה בכאב אנרגטי. מה ההבדל בינו לבין כאב רגשי-פיזי-אנושי, לא אבין, ככל הנראה, כפי שאלו שלא היו בגוף לא מבינים כמה מאיים יכול להיות הכאב הפיזי.
למרות הפחד מהכאב, לחוויה הזו יש תפקיד חשוב בהתפתחות שלנו וככזו, חשוב ללמוד מהכאבים שלנו. למעשה, זהו ניסיון של הרבדים העמוקים בהוויה שלנו לדבר איתו, לבטא דברים שאנו לא שומעים, לא זוכרים, הקיימים בתוכנו. זה יכול להיות תת המודע המדבר, המציף זכרונות מהעבר המתבטאים בכאב מסוים, וזו יכולה להיות הנשמה, המבקשת להחזיר אותנו לעצמנו בעזרת – למשל – כאב ראש המנטרל את היכולת שלנו להיות קשובים לסביבה.
מהבחינה הזו, השיעור התשיעי הוא שיעור חשוב. ההצצה שקיבלתי לסוגי הכאבים השונים בגוף היא הצצה למסרים המועברים אלינו דרך הגוף שלנו. הבנתי בשיעור הזה את כאבי הבטן הלא מוסברים שהיו לאחי הקטן ממני בילדותו, לדוגמא, וקיבלתי עוד הבהרה על מחלות אותן אני פוגש סביבי המלוות בכאבים, דוגמת פיברומילגיה ואישיאס.
ללמוד מכל כאב
האם ההבנות מצמצמות את הפחד מהכאב? אני כמובן לא יכול להגיד; המבחן יהיה בפעמים הבאות בהן אתמודד עם כאב כזה או אחר. האתגר של כולנו הוא לדעת להקשיב לגוף וללמוד ממנו, ובזמן כאב האתגר הזה גדול עוד יותר, לפחות עבורי. זה לא מקטין את חשיבות ההקשבה אלא להיפך – כאב מבטא נתק כזה או אחר וכמי שמבקש להעמיק את החיבור שלי לעצמי, כל כאב הוא מורה בדרך.
