יש פיתוי במלחמה, שגורם לנו לחזור אליה פעם אחר פעם, אומרים טוֹהר. לאור האיומים המתגברים על מלחמה נוספת עם איראן, אנו חוזרים הפעם לעסוק באופן שבו אנו משתמשים בכוח שלנו.
(התקשור הכתוב נמצא אחרי הסרטון).
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף בדרך זו, באמצעי זה, כדי לומר, להזכיר לכם, בני אדם, למה לצפות.
בהחלט אפשר לצפות לשינויים. בהחלט אפשר לצפות לפעמים לטלטלה או לזעזוע כזה או אחר. מציאות חיצונית אינה יכולה להיות יציבה כפי שרבים רוצים. בני אדם ממשיכים להידרש, אם אפשר להגדיר זאת כך, לחזור ולבחור בתוך עצמם מי אתם רוצים להיות.
ישנו פיתוי במלחמה. פעמים רבות אתם מתפתים להילחם – לא רק כמדינות, כעמים, אלא גם בתוך עצמכם, בחייכם הפרטיים. הביקורת, הדחיפה בכוח – אלה פעמים רבות נתפסים כדברים רצויים. פעמים רבות אתם מאמינים שכך תגיעו לאן שאתם רוצים, אם תפעילו כוח. אם תקשיבו, אם תיתנו מקום – פעמים רבות אתם מאמינים שזה לא יעזור, זה לא יקדם, זה יגרום לתקיעות ואפילו להידרדרות.
הכוח מפתה בני אדם. אנו מציעים לכם בזמן זה לבחון את הדברים מנקודת המבט הזו. למי מכם המבקש להתפתח, המבקש ללמוד מתוך מה שקורה על מי שאתם, אנו מציעים לכם לבחון את הכוח שלכם. באיזה אופן אתם מפעילים אותו? האם יש בהפעלה של הכוח דחיפה או הקשבה?
האם אתם לפעמים מוכנים להשהות תוכניות כדי לתת לעצמכם את הזמן הנחוץ להתארגנות, התארגנות רגשית ולעיתים התארגנות טכנית, קונקרטית? האם אתם מוכנים להשהות תוכניות או שאתם דוחפים בכוח, לא משנה מה באמת קורה, מה באמת אתם צריכים, מה באמת אתם מתאימים לו או מסוגלים לו?
שימו לב לאופן שבו אתם משתמשים בכוח. שימו לב האם אתם יכולים להקשיב קצת יותר. גם אם זה אומר שתוכניות לא יתממשו בקצב שאתם רוצים שהן יתממשו, האם בכל זאת אתם מוכנים להקשיב ולגלות מה באמת חסר, מה באמת נחוץ? מי אתם באמת?
אלה הן המילים שלנו לפעם זו.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוֹהר.
