אנחנו במטוס, מעט נוחתים. אני מפנה את תשומת הלב שלי לאדמת האי, קפריסין.
"מי זה קורא לי בשמי?", שמעתי אותה שואלת, עתיקה, קדמונית, איטית ועמוקה. "או, זה אתה", היא אמרה אחרי רגע. "בוא, טייל עליי לאורכי".
מי את, שאלתי, מה תספרי לי?
זמן רב אני – אני, יותר מכפי שאני זוכרת. עולמות היו עלי, אנשים באו והלכו. היום אני עדיין כאן, אנשים אחרים באים אלי.
אנחנו מעולם לא נפגשנו, היא אמרה לי עליי, איננו מכירים. "אבל יש לי סודות לספר לך, על העולם הזה שבו שנינו נמצאים". בוא, היא הוסיפה, "טייל עליי לאורכי".
בשמחה, אמרתי, סקרן מתמיד.
עוד רגע מתחילים.
Archaeological Site of Palaephphos
האתר הזה מכיל שרידים של כפר ומקדש לאלה אפרודיטה, שהיו פעילים עוד מלפני לידתו של ישו. בתוך המוזיאון הקטן מציגים, בין השאר, את האבן הוולקנית שאתם רואים.
האבן היתה במקדש שפעל כאן, והיא ייצגה למאמינים את אלת האהבה.
התיישבתי מול האבן, על רצפת הפסיפס העתיקה, מרגיש את האנרגיה שלה. אחרי מדיטציה קצרה, התחלתי לשמוע אותה:
"אני נושאת בתוכי זיכרונות רבים של תקופות עתיקות. נוצרתי הרבה לפני בני האדם, ואהיה כאן עוד זמן רב.
"בשלב מסוים בהיסטוריה שלכם היו בני אדם שמצאו אותי. הם הביאו אותי על עגלה למקדש שהיה פה, והתחילו להתפלל עבורי. מעולם לא הבנתי מדוע, אני לא באמת מי שהם ייחסו לי, אבל נהניתי מהאירועים. היה פה הרבה צחוק והרבה בכי וגם הילולות וחגיגות.
"בשלב מסוים הכל הסתיים ואני נותרתי בצד, עד שחפרו ומצאו אותי.
"עכשיו אני כאן, פועמת זיכרונות באנשים שמגיעים לכאן. חלקם – הקטן – יוצא מכאן קצת אחרת, עם ידיעה שאין לה מילים בדבר עולם אחר. מעטים נזכרים זיכרון מלא, ועוד פחות מהם מדברים איתי ישירות.
"ברוך אתה", היא הוסיפה, "שאתה פונה אלי. נחמד שיש לי חברה פתאום".
יש לך מה למסור לאנשים שיכירו אותך עכשיו?
"אל תתרשמו מאבנים, וגם לא מאנשים שיש להם אבנים במקום לבבות. תתרשמו מעצמכם, וכך תסירו מעל עצמכם אבנים שסוגרות לכם את הלב". אמרה, ונדמה.
ישבתי כאן עוד זמן מה, לפני שנסענו לאכול צוהריים ואז לשופינג.
תודה.
Church of Archangel Michael
הכנסייה הקטנטונת הזו, שעל קירותיה שרידי ציורים שצוירו במאה ה-15, קרויה על שם המלאך מיכאל.
במסעות שלי לגילוי הקסם, ביקרתי בכמה וכמה מקומות שקשורים בו, בהם הגלסטנברי תור שבאנגליה.
היום, בעודי נכנס ראיתי אותו, את המלאך, מרחף בחלל הכנסייה, מחייך וקורץ לי.
מה אתה עושה כאן, שאלתי.
"אנשים מצפים לפגוש אותי כאן, אז לקחתי חלק ממני ושמתי אותי במקום הזה. יום אחד לא ארצה יותר ואעזוב, ואולי עד אז בני אדם יעשו משהו אחר עם המבנה הזה".
הוא שלח אותי לקרוא עליו, אז גיגלתי: המלאך שהביס את השטן, היחידי ששמו מוזכר 3 פעמים בתנ"ך, ועוד.
אחר כך חזרתי לשיחה שלנו, וראיתי אותו כמו מתיישב באוויר, מחזיק חרב, כולו רצינות, ואז מתפקע מצחוק.
"אל תהפוך דברים חשובים לדברים רציניים. כולם מתייחסים אלי מאוד ברצינות, כי הם לא זוכרים שגם הם מלאכים".
מה זה מלאך, שאלתי.
"זו נשמה שהתעלתה ברמה כזו – אני מנסה להסביר וזה לא פשוט כי זה לא תלת ממדי – כך שהיא מאוד קרובה בתדר שלה לתדר האלוהי".
כולנו מלאכים?
"לא כרגע, כמה מכם לא מתנהגים כל כך יפה לאחרים.
"אם תפתחו את נקודת המבט שלכם – את רוחב היריעה – אז אתם יכולים להתעדן כל כך עד שאתם תהיו מלאכיים.
"זה בדרך כלל לא קורה כשאתם בגוף, אבל היו מקרים ויש מקרים ויהיו מקרים שכן".
למה אני פוגש אותך היום?
"אל תפחד מהשטן שלך, אנחנו בסך הכל חברים-אחים, לא באמת אויבים. תתייחס ככה לעצמך, ואולי תהיה מלאך", אמר, ויכולתי להרגיש אותו קורץ וצוחק.
תודה.
פאפוס
החום הכבד הניע אותנו לשנות תוכניות. בחיפוש אחר בית קפה ומזגן (קפה מצאנו, מזגן לא), מצאנו את הכנסייה הזו.
בחלל הכנסייה ראיתי אותו. מרחף באוויר, צלוב, מחייך אלי וקורץ.
שמעתי אותו מתחיל לדבר ועצרתי אותו. אפשר לכתוב את השיחה שלנו, שאלתי, יודע שאם לא אכתוב, לא אזכור אחר כך את הכל.
"תכתוב, תכתוב. כשאנשים לא כותבים את מה שיש לי לומר, תראה מה קורה".
אומרים שבאת לכפר על חטאי האנושות, התחלתי לשאול, ושמעתי אותו מתגלגל מצחוק.
"אני לא יכול לכפר על חטאים ועוונות, רק האדם יכול לכפר על חטאיו שלו. לא אני ולא אף אחד אחר, לא כומר ולא רב".
מה זה חטא, שאלתי.
"זה מה שקורה כשאתם הולכים נגד הלב שלכם. אתם יוצרים קרע, קטן או גדול, במרקם החיים, וכך האהבה מצטמצמת והחושך גדל".
אז איך מכפרים על חטאים, שאלתי.
"חוזרים להקשיב לעצמכם. מה הלב שלכם אומר, באיזה אופן הוא מנחה אתכם? ההנחיה שלו תמיד תכוון אתכם לכבד את עצמכם ואחרים ואת מרקם החיים באופן כללי".
מה זה אומר, לכבד?
"זה אומר להיות או לעשות או לבחור באופן שעושה טוב, שמחבק ומעודד. זה אומר שאתם פועלים כדי להגדיל ולא כדי לצמצם. זה אומר שבעקבות האופן בו אתם פועלים, אתם מרגישים טוב עם עצמכם ולא יוצאים עם הרגשה של כיווץ, שהיא לא רק הרגשה אלא גם התכווצות של ממש".
זה מסובך לפעמים בחיים שלנו. יש אנשים שטוענים שאנחנו פוגעים בהם אבל זו מניפולציה, וקשה לדעת מתי זה נכון או לא. יש את הטבע, שאנחנו פוגעים בו מעצם קיומנו, ולפעמים באופן מודע, כשאנחנו אוכלים בשר לדוגמה. אז איך עושים טוב בלי לוותר על עצמנו ובלי להיות אטומים לסביבה?
"אתה מקשיב לעצמך ועושה טוב לעצמך. אתה לא חי בעולם המוחלט ולכן אל תנסה להיות טוב מוחלט. לפעמים יש השפעה לא רצויה, ואינך יכול לצפות שזה לא יקרה בכלל. אתה יכול לצפות שתעשה את הטוב המירבי, יחסית, ולא את הטוב המוחלט. לא תהיה מושלם, אבל תהיה הכי טוב שאפשר".
אז עיוותו את המסר שלך.
"חלקית, כן. חלק ממנו עבר, אחר עוות, ואת רובו העבירו באופן שמטשטש את העיקר".
היום יום כיפורים אצלנו, היהודים, יום של כפרת עוונות. איך אדם יכול לכפר על עוונותיו?
ראיתי אותו כמו ניגש אלי, מרים את ראשי אליו ומסתכל לתוך עיניי: "אתה יכול לאהוב את עצמך", הוא אמר. "זה אינו תלוי באף אחד, זה אינו תלוי בדת. תאהב את עצמך גם בידיעה שלא היית הטוב המוחלט. היית הטוב האפשרי, היחסי, וזה די והותר בשבילי. זה צריך להיות די והותר גם בשבילך", אמר וקרץ, והשיחה הסתיימה.
תודה.
נקודה בדרך, אי שם
תבורכו.
באמצע הדרך משם לשם, משהו הניע אותנו לעצור. נקיק של נחל שנראה כמו לקוח מעולם אחר (יותר נכון, מערב אירופה), ובנקודה מסוימת בנקיק, נביעה של מעיין, שאתם רואים בתמונה.
עצרתי, צילמתי, ושוב צילמתי, ואז התיישבתי, ועצמתי עיניים.
ראיתי את הנתיב בו המים עולים ממעמקי האדמה, חשתי באנרגיה המחייכת שמניעה אותם (אימא אדמה?), ואז שמעתי, שוב ושוב.
תבורכו.
מקומות ומסרים אלו הם רק חלק קטן מיומן מסע, המסכם וטיול מתוקשר ברחבי קפריסין. היומן המלא נמצא כאן.
