אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות לדבר יותר, להעמיק יותר, בתוך מה שקורה בעולם הזה. בממדים הנסתרים של מה שקורה בעולם הזה.
יש הרבה אשר נסתר, אשר אינכם רואים; וישנו הרבה נחשף והופך להיות ברור ובהיר. בו זמנית, יש מידה של התלבטות, האם כדאי להמשיך לחשוף, האם כדאי להמשיך לראות. אולי כדאי להסתיר מחדש, לסגור מחדש, להישאר באפילה.
בני אדם מבקשים בהירות, מבקשים כנות, מבקשים חוכמה, מבקשים לדעת; וכאשר הם מתחילים לדעת, כאשר הם מתחילים ללמוד, כאשר הם מתחילים לראות – וזה קורה לא רק בהתחלה – עשויה להיווצר לפתע פתאום התלבטות. האם זה כדאי, מה טוב יכול לצאת מכל זה?
זה מה שקורה בעולם בזמן הזה, זה מה שקורה גם בתוככם. במידה כזו או אחרת זה מה שקורה – האם כדאי לראות את האמת, האם כדאי לגלות את מה שמבקש גילוי? האם כדאי לקחת אחריות על מה שנמצא מול העיניים? דברים שבחלקם היו בעבר ואינם, וייתכן ומדובר בדברים שכבר ראיתם אבל כעת אי אפשר להסיט מהם את המבט.
לראות את הכאב
לרוב אחד משני דברים מאיימים עליכם. האחד זה הכאב שלכם ומה שהוא יוצר – מחשבות שאינכם אוהבים, התנהגויות שאינכם אוהבים, דפוסי התנהגות שאינכם אוהבים, שאתם רואים במידה מסויימת יותר חזק מאשר בעבר.
צדדים שאין בהם אהבה, שיש בהם כאב, שיש בהם פחד, שיש בהם הרבה קורבנות, נחשפים באופן שבו הם קיימים בתוככם ובאופן שבו הם מפעילים אתכם. זה עשוי פעמים רבות להעלות תחושות של ייאוש ותחושות של בושה. מתוך זה, ישנה משאלה אצל רבים מכם – עדיף לא לדעת.
לא פעם בני אדם אומרים שעדיף לחיות בבורות, משום שבבורות אין דאגות. אך בבורות אין מתיקות. מי שאינו מוכן לפגוש דאגה, אינו יכול גם ליהנות מהמתיקות שיש בתוך החיים, משום ששכחה של אחד יוצרת שכחה בכל התחומים.
לראות את היכולת
אבל זה אינו הדבר היחיד אשר מעורר בכם את ההתבלטות. גם הכשרונות פעמים רבות מעוררים בכם פעמים רבות את אותה התחושה בדיוק. אתם פוגשים בתוך עצמכם יכולות שלא ראיתם בעבר או אולי יכולות שכבר פגשתם בעבר ואתם פוגשים אותן מחדש, באופן כזה שאי אפשר להסיט מהן את המבט.
אתם רואים מה אתם מסוגלים, אתם רואים את הכישרון, אתם רואים את היכולת, אתם מרגישים משיכה מסויימת לממש יכולת מסויימת, חלום מסוים. גם זה פעמים רבות מרתיע אתכם.
ישנו בלבול בתוך זה ופחד גדול מלעשות טעות ומלהיות כישלון, ואתם מעדיפים להיסגר ולהסתתר, לא לראות ולא לדעת; מעדיפים להישאר, כמו שבני אדם מסויימים אומרים, בראש קטן, מאשר לגדול אל תוך מי שאתם.
להסכים להתלבט
אנו מציינים את כל זה בזמן הזה, המטרה מאחורי הדברים שלנו איננה להחמיר את הביקורת העצמית שלכם – ואנו רואים כיצד זה כבר מתחיל לקרות אצל חלק מכם. זו איננה המטרה.
למעשה, בזמן הזה אנו מזמינים אתכם לנוח בתוך ההתלבטות. כלומר, להסכים לפחד, להסכים לרצות להיסגר, להסכים להטיל ספק. להסכים להגיד 'אולי' ולפנטז ברגע כזה או אחר על האפשרות לסובב את הגלגל לאחור. לא משום שזה באמת אפשרי, אלא משום שאתם נמצאים בתוך תהליך שהוא איננו פשוט, ובמסגרת השינויים שאתם מקיימים ויוצרים ומאפשרים בתוככם ובחיים שלכם, מותר בנקודה הזו לעצור ולנשום, ולהגיד 'אני בהתלבטות'. 'אני לא יודע'. 'אני לא יודעת'. 'אולי לא כדאי, ואולי אין טעם ואולי זה לא אפשרי ואולי נוותר ואולי נתקפל ונחזור למקום ממנו באנו'. להסכים להיות בתוך הרגש הזה, בתוך מצב התודעה המסוים הזה שבו אינכם בטוחים לפתע פתאום שכדאי לעשות עוד צעד בנתיב שבו אתם פוסעים מלכתחילה.
אין שום דבר פסול בהתלבטות הזו, ואנו מבקשים מכם, אם אתם נמצאים בתוכה בזמן הזה, להסכים להיות בה, משום שגם זה יחלוף. כמו כל הדברים אשר חולפים גם זה יחלוף והדברים יתפוגגו וישתנו, אבל בתוך הזמן הזה, כדאי להיות.
הדרך אינה מתארכת
הכאב המאיים עליכם, דפוסי התנהגות המאיימים עליכם, מתרפאים כאשר הם נחשפים. הכישרונות שלכם והחלומות שלכם באים עם אפשרות מימוש, והאפשרות מתחילה להיפתח עבורכם ברגע שאתם מגלים את החלום ואת הכישרון.
זה איננו אומר שהדברים בהכרח נעשים ומתממשים במהירות ובקלות. גם הריפוי איננו הכרח קל ומהיר מרגע שבו אתם מזהים את עצמכם בתוך עצמכם. במובן מסוים אתם עשויים להרגיש בזמן הזה שהדברים הופכים להיות ארוכים מתמיד, וחלק מכם מרגישים שהדרך לא רק התארכה, אלא גם שהדלת שמולה עמדתם, לפתע פתאום מרגישה רחוקה הרבה יותר מכפי שהיא היתה לפני רגע.
המציאות לא מרגישה כך משום שהיא באמת כך. היא מרגישה כך משום שאתם נמצאים בתוך התבלטות, והפחד מלעשות עוד צעד מצייר את המציאות באופן שבו אתם חווים ורואים אותה.
פחד משינוי
יותר מכל, זהו השינוי אשר מאיים עליכם, וזו ההסכמה להשתנות אשר נדרשת. יש בהסכמה לשינוי פרדוקס, משום שבזמן הזה אתם לא רק מתבקשים להסכים להשתנות אלא גם בו זמנית להסכים לא להשתנות. זהו פרדוקס שחלקכם מבינים באופן אינטואיטיבי, אבל כיצד עושים זאת?
כפי שאנו אומרים בזמן זה כבר זמן מה, אנו מבקשים מכם, מציעים לכם, מזמינים אתכם, להיות בתוך מה שקורה – וחלק ממה שקורה הוא גם דחף לשינוי.
האנרגיה איננה מבקשת לעמוד במקום. אתם פעמים רבות חסרי אמונה ומיואשים מהאפשרות שדברים ישתנו, משום שהפחד אשר נמצא בתוככם הוא פחד משינוי. כאשר חלק מעצמכם מפחד משינוי, אז האפשרות של שינוי נראית בלתי אפשרית. לכם אנו מציעים שבכל פעם שאתם חווים חוסר אמונה ביחס לאפשרות של שינוי שאתם מבקשים ליצור, חזרו פנימה ובדקו את עצמכם, את הפחד שלכם משינוי.
הפחד משינוי נמצא מתחת לפני הדברים. גם מתחת לתהליכי ריפוי שלכאורה לוקחים זמן רב, ומתחת לתהליכי מימוש שגם הם לכאורה לוקחים זמן רב. אתם מפחדים מהשינוי הזה, גם אם השינוי נתפס כדבר טוב, גם אם מדובר בהגשמה של חלום, גם אם זהו ביטחון עצמי חדש שאתם מנסים לבנות ומרגישים שאינכם מצליחים.
זה השינוי המאיים בזמן הזה. מדוע זה כך? מדוע השינוי מאיים כל כך?
ריקנות יוצרת היצמדות
אנו יכולים לומר שהשינוי מאיים עליכם משום שיש לכם נטיה לא מודעת ודומיננטית מאוד להיצמד לכל מה שאתם מזהים ומכירים.
זו חוויה של ריקנות, אשר מניעה את ההצמדות הזו. אתם נצמדים לדברים שדרכם את מגדירים את עצמכם. לא רק מקומות ורכוש אלא גם תכונות אופי, גם מידה מסויימת של מימוש עצמי, של הגשמה עצמית, הם חלק מהדברים שבני אדם נצמדים אליהם, מגדירים את עצמם דרכם.
יש לי או אין לי, אני טוב או לא טוב, מספיק טוב או לא מספיק טוב, מצליח או נכשל. אתם מגדירים את עצמכם דרך זה ואם אתם משתנים אז ההגדרה העצמית שלכם נדרשת להשתנות גם כן. כאשר זה קורה, לפתע פתאום אתם עשויים לחוות את עצמכם בצורה שונה לחלוטין. לא עוד מי שהייתם, אלא מישהו חדש.
השינוי בזמן הזה עשוי להיות דרמטי. ריפוי של חוסר ביטחון, הגשמה של רצון, של כישרון, של חלום, כל אלה עשויים לשנות אתכם באופן דרמטי. ישנם שינויים אשר נבנים באופן איטי, אשר נחשפים אט אט, עד שיש להם תוכן והשפעה ומשמעות. יש שינויים שהם דרמטיים, ורבים מהשינויים שאתם ניצבים בפניהם הם כאלה. בתוך השינויים הללו, אל מולם, אתם מרגישים פחד שאתם הולכים לאבד את עצמכם, והפחד הזה הוא זה אשר מספר לכם בראש שאין לכם סיכוי ואין טעם, ואולי עדיף לחזור אחורה.
להגיד 'כן' ל'לא'
אנו מבקשים שלא תקחו את המילים שלנו ותתחילו להשתמש בהן כדי לדחוף את עצמכם קדימה ולפרוץ דלתות בכל הכוח. דלתות של נייר הופכות לפלדה כאשר התודעה של בני אדם מפעילה עליהם את כוח הדחיפוּת. עדיף להסכים להיות, להיות במה שקורה, להיות בהתבלטות, לאפשר לדלת מנייר להישאר סגורה; ולאפשר לדלת לעלות בלהבות ולהתפורר באבק ברגע המתאים, ולפנות מקום לשינוי אשר מבקש להיות.
ישנה התלבטות וישנו פחד וישנו ייאוש וישנו חוסר אמונה. יש תחושה שאתם מאבדים את עצמכם אם תגידו 'כן'. לכן אנו מציעים בזמן הזה להגיד 'כן' למקום האומר 'לא'. זו דרך להביא שינוי אל תוך דינמיקה פנימית של התחמקות.
להתמסר, לנשום עמוק. אתם יכולים לעשות זאת גם עכשיו: לנשום עמוק. להכניס אוויר פנימה.
אנו מזמינים להכניס אוויר פנימה משום שכאשר אתם מכניסים אוויר פנימה אל תוך הגוף, אתם לא רק מכניסים אוויר אל תוך הגוף; אתם מחזירים את הנוכחות שלכם פנימה. הנשימות הקצרות שרבים מכם נושמים משאירות אתכם מחוץ לעצמכם, מחוץ לגוף, מפנטזים להיות במה שהיה ובמה שיהיה.
אנו מזמינים אתכם לנשום עמוק ולהסכים להיות בתוך חוויה זו של התבלטות, של ספק, שיש בה פחד וחוסר אמונה. להסכים להיות… לתת לדלת עשויה מנייר להיות.
להרגיש את התנועה אשר נוצרת בתוך אי התנועה.
לבקש קרבה וריפוי
אל תוך כל זה אנו מבקשים להוסיף ולהזכיר שאינכם לבד. עבור חלק מכם המילים הללו נשמעות אולי נעימות לאוזן אבל חסרות משמעות ביום יום, משום שאינכם מרגישים את אלו המלווים אתכם, שלא נמצאים בגוף. אבל גם אם כך הם פני הדברים עבורכם, אנו בכל זאת משמיעים את המילים הללו באופן הזה – אתם אינכם לבד.
עד כמה שההרגשה הזו עשויה להתקיים – או לא להתקיים – בתוך ההתמודדות בה אתם נמצאים, האמת היא שאינכם לבד, ואתם יכולים לבקש יותר בתכיפות את העזרה והתמיכה מאלו המלווים אתכם.
אנו לא יכולים להציל אתכם ממה שאתם צריכים להתמודד איתו. אנו לא יכולים לחסוך לכם התמודדויות והתפכחויות. אבל אנו יכולים להביא מידה של הקלה ומידה של ריפוי ומידה של תמיכה שפעמים רבות אינכם יודעים לזהות אותה או להעריך אותה. זו צריכה להיות הבחירה שלכם.
בקרב בני האדם יש כאלה החושבים שהדברים אמורים להיות כך מעצמם, אבל אנו אומרים שזו צריכה להיות הבחירה שלכם. בזמן הזה אנו מזכירים לכם שאינכם לבד ומזמינים אתכם, כאשר אתם רוצים בכך, לבקש את התמיכה ואת הריפוי של אלו הנמצאים איתכם.
אתם יכולים לבקש מהם את הנוכחות והתמיכה כבר כעת. אם יש בכם מן האומץ, אז עשו זאת עכשיו. לא משום שזה מפחיד, אלא משום שזה עשוי לעזור לכם להשתנות. יש צורך באומץ כאשר הפחד גדול.
בקשו תמיכה בתוך הזמן הזה, ובעיקר נשמו עמוק והסכימו להיות.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
