פוליטיקה היא ההמחשה הטובה ביותר של העובדה, כי כל אחד יוצר את המציאות שלו וכי מה שעלינו ללמוד מאותה מציאות הוא דבר אינדיבידואלי לחלוטין. ובו זמנית זו דרך טובה ללמוד כי בסופו של דבר, כולם עוסקים (או כדאי שיעסקו) באותו הדבר.
קחו למשל את ראש הממשלה והמדיניות שלו ושל ממשלתו, אשר קיבלה גינוי אמש באו"ם. ישנם רבים אשר כועסים על נשיא ארצות הברית, על כך שלא הטיל וטו על ההחלטה ו"בגד" ביחסים בין שתי המדינות. רבים אחרים תומכים בהחלטה והכעס שלהם הוא על אותה המדיניות עצמה ועל אלו אשר מממשים אותה. לכל צד במקרה זה ישנה השתקפות אחרת להסתכל עליה.
הימניים, שמזהים בגידה במציאות זו, כדאי שיבחנו היכן מתקיימת הבגידה שלהם בעצמם ובאחרים.
השמאלניים, המגנים את הכוח שהמדינה מפעילה באופן שליטתה בשטחים (ובעצם השליטה), כדאי שיבחנו היכן הם משתמשים בכוח שיש להם נגד עצמם ונגד אחרים. הטור שכתבתי על ההשתקפות של בוכריס עוסק בדיוק בזה.
גם אם ההשתקפות שונה, ישנה אחת אחת המחברת את הכל ביחד: כל מה שאנו מזהים באחרים, שמכעיס אותנו, הוא השתקפות של חלק בתוכנו. אם אנו מזהים בגידה או שימוש לרעה בכוח, עלינו לבחון את ההשתקפות הזו. ואם נעשה זאת לעומק, נגלה כי בגידה ושימוש לרעה בכוח הם, למעשה, אותה התנהגות, רק עם פנים שונות, ניסוחים שונים. כך שלמעשה, כולם כועסים על אותה ההתנהגות, והחלוקה ל"ימין" ו"שמאל" היא רק אשליה. כמו במריבה בין שני אנשים כך גם בין מחנות פוליטיים, כולם הלכה למעשה כועסים על אותו דבר. דרך זה, אם נלמד מזה, נוכל להכיר מחדש בכוחנו, ביכולות שלנו, ונלמד מחדש מהי עדינות ומהו כבוד. לעצמנו ואחד לשני.
הדברים שאמר השבוע ראש הממשלה למתנחלי עמונה עוררו הרבה כעס בקרב אנשים רבים. ובו זמנית, אני מניח, גם הסכמה והערצה. המילים הבאות מכוונות לכל מי שהתעצבנו, נדהמו וכעסו על המילים שאמר ביבי; בהשתקפות הזו אני רוצה לעסוק והסיבה העיקרית לכך היא שאני נמנה על אותם אלו שנכנסו להלם מהמילים שהוא אמר.
המילה הטובה ביותר לתאר את הדברים הללו היא "ניתוק". כלומר, ניתוק מהמציאות. מדוע? הוא הפסיד בבחירות ולא "סולק", ולכן הם גם לא "נאלצו" לזוב את בית ראש הממשלה. אפשר להוסיף לכך את היעד החדש, בית מלון, אליו הם "סולקו", בתור ביטוי נוסף לנתק: הם יכלו לעבור לכל בית, לשכור, לרכוש (ואולי גם היה להם). לעבור לבית מלון? לא מרגיש כמו בית, אבל ממש לא רע, במיוחד כשאתה ראש ממשלה לשעבר.
וניתוק ממשיך גם בהקשר בו מילים אלו נאמרו: רצון להזדהות עם קשיי המתנחלים בעמונה, שמסרבים לעזוב אדמות שנלקחו מהפלסטינאים. הממשלה הציעה להם כסף וכתים חלופיים על חשבון המדינה (כלומר כולנו), והם עדיין מסרבים. גם זה הוא ביטוי לניתוק מהמציאות (העובדה שהם יושבים על אדמות שלא שייכות להם).
ההשוואה בין ה"סילוק" מבית ראש הממשלה לבין מתיישבי עמונה דווקא הגיונית בעיניי. גם המתנחלים וגם ראש הממשלה מרגישים, כך נראה מהצד, שהמקום שייך להם, שלאיש אין זכות להוציא/לסלק אותם משם. כולם כמובן מתעלמים מהעובדות – ישראל היא (עדיין) דמוקרטיה; השטחים הם עדיין כבושים והאדמות שייכות לפלסטינאים שרכשו אותן. ההתעלמות הזו היא תמצית הניתוק מהמציאות שכל הצדדים לוקים בה.
מעניין, אגב, שגם אנשי ימין טוענים שאנשי שמאל מנותקים מהמציאות – שאין עם מי לעשות שלום, שהעולם מקום מסוכן ועלינו לדאוג לעצמנו וכו'. כלומר, כולם מזהים נתק בכולם, ולכן זה בעצם השיעור של כולנו, להכיר במידת הניתוק שלנו מהמציאות שלנו.
מה ההשתקפות של נתק?
מאז שהבנתי שזה יהיה נושא הטור השבוע, אני מנסה לחשוב על דוגמאות כדי להמחיש כיצד נתק מהמציאות מתרחש ביום יום, ולא מצליח. בשלב מסוים צחקתי על עצמי – האם אני כל כך מנותק, שאני לא מזהה נתק?
זה אתגר, אם אנו רוצים להכיר את הנתק שלנו, בתוכנו. כדי לזהות את עצמי עליי להתחבר לעצמי, וברגע שאני מתחבר, אני כבר לא מנותק. רק כשאני מנותק, אני יכול להיות מנותק, אבל אז – כלומר עכשיו – זה הופך להיות לא פשוט לזהות את הניתוק שממנו אני פועל.
אך בעודי כותב את המילים הללו, אני מתחיל להיזכר בסיטואציות שחוויתי או הייתי עד להן במהלך חיי.
אנשים שבוכים שאין להם כסף בזמן שבחשבון הבנק שלהם יש עשרות אלפי שקלים, מאות אלפים ולפעמים גם מיליונים. פגשתי כמה אנשים במצב זה במהלך החיי, וזו דוגמה מצויינת לנתק.
אנשים שאומרים "אין לי אף אחד בעולם" בזמן שיש להם משפחה וחברים. כמעט בכל המקרים בהם פגשתי מישהו שחי כך ומדבר כך, הכוונה היתה לזוגיות. אבל לומר את המילים "אין לי אף אחד בעולם", גם אם הכוונה היא בהקשר הזוגי, כאשר יש בחיי הרבה אנשים, זו דוגמה נוספת לנתק.
מדי פעם אני פוגש אנשים שמצהירים בביטחון מלא "אני לא טוב במה שאני עושה", ומיד אחר כך מספרים על הקידום שהם קיבלו בעבודה/בונוס שהם קיבלו למשכורת/עוד ועוד לקוחות המבקשים את השירות שלהם/מחמאות שהם מקבלים על מה שהם עושים. דוגמב שלישית לסוג של נתק.
במילים אחרות, נתק הוא התעלמות מחלקים מהמציאות, כך שהסיפור לפיו אני חי מנותק מהמציאות. "אין לי כסף", "אין לי אף אחד בעולם" ו"אני לא טוב במה שאני עושה" הם דוגמאות (נפוצות) לניתוק מהמציאות.
אני אבחן בקרוב את עצמי מחדש, לראות מחדש היכן אני מתעלם מהמציאות ואיזה סיפורים אני מספר לעצמי. אני מזמין אתכם לעשות את אות והדבר.