– אתם מדברים על אלוהות ועל להיות מי שאנחנו באמת. אני לא מבין מה זה אומר.
"אתה יכול להרגיש בנוח, אף אחד לא מבין. כל מי שיושב בחדר ורוב מי שיושב בפלנטה לא מבינים את המושגים האלה. אם היית מבין מה זה אומר להיות מי שאתה באמת, לא היית שואל את השאלה; אם היית מבין, לא היית יושב בחדר הזה, במפגש הזה.
"מה זה אומר להיות אלוהים? יש בזה קודם כל איכות עמוקה מאוד ומקיפה של הומור. אתה באופן כמעט מיידי מתחיל להיות יותר קליל ודברים מתחילים להיות יותר מצחיקים עבורך, משום שאתה חווה חוויה יותר מלאה, יותר מקיפה, של הדברים. אתה רואה את האשליה שבתוך הממשות, את הזמניות בתוך מה שמרגיש נצחי ואת הנצחיות בתוך מה שהוא זמני. הראייה הזו, שהיא רבת ממדים, מעוררת צחוק, בעיקר משום שאתה עשוי לראות מסביבך אנשים מאוד רציניים לגבי דברים מאוד מאוד מאוד לא רציניים.
"להיות אלוהי זה קודם כל מידה עמוקה של הומור. מעבר לכך, זו הסכמה לתנועה הטבעית של הדברים. אתם כבני אדם אינכם מסכימים בדרך כלל לתת לדברים להיות כפי שהם. אתם נוטים להתערב בהם, לשלוט בהם, להתמודד איתם, להתגבר עליהם. אתם חיים את החיים מתוך נקודת מוצא שיש בעיות שיש צורך להתמודד איתן, פנימיות ו/או חיצוניות. המיינד שלכם מאוד מפותח בזכות זה – הוא מאתר בעיה, מתכנן תוכניות ויוצא למימוש של התוכניות במטרה להשמיד את הבעיה. אלוהות לעומת זאת מאפשרת לכל להיות. מצב תודעה של חיבור למי שאתה באמת זו ההבנה שהדברים הם זמניים ושהם אינם כה נצחיים או כל כך רציניים, ולכן אין צורך להתערב בהם יותר מדי; אפשר להיות בתוכם, אפשר לתת לדברים להיות ולהתפתח מתוך זה.
"האלוהות היא מצב של הבנה שהכל משתנה והכל מתפתח, וכשאתה מבין שהכל משתנה והכל מתפתח, אינך זקוק לפתור בעיות או להאיץ תהליכים או לעשות משהו כדי שזה ישתנה.
"אם יש משהו אחד שכדאי לך לשנות בתוך עצמך, זה את המחשבה שמשהו צריך להשתנות. אם לא תרצה לשנות דבר, אתה תוכל לחוות יותר מהי אלוהות בגוף. משום שהכל כל הזמן משתנה. אתם יושבים בתוך הגוף הזה, מזוהים עד מאוד עם הזמניות של הגוף; במודע או לא במודע, מרגישים את המוות מתקרב וכולכם חסרי סבלנות. אתם רוצים להספיק כמה שיותר לפני שהכל נגמר, ואז אתם מנסים לתכנן תוכניות ולהציב מטרות ויעדים ולפתור בעיות. אתם עושים עבודה עם עצמכם בשביל לשנות את עצמכם, בשביל לשנות את המציאות. והכל נהיה מאוד רציני ומאוד אינטנסיבי.
"אנו אומרים, שהכל משתנה מטבעו כל הזמן, ובהחלט, הזמן בתוך עולם של בני האדם משתנה והגוף משתנה ובסופו של דבר הגוף גם לא יהיה יותר, זה נכון. דברים אינם נשארים אותו דבר ויש פרידות שמתקיימות. אבל הכל גם משתנה מהצד השני – חוויה שאתה נמצא בה כעת יכולה מחר גם לא להיות, אם תסכים להיות בה. אבל בגלל שאתם חסרי סבלנות, מחפשים לפתור בעיות ולצאת ממצבים, אתם מאריכים את הצורך שלכם להיות באותם המצבים מהם אתם מנסים לצאת בצורה משמעותית.
"הדרך שלכם לשינוי הופכת להיות יותר ארוכה בגלל שאתם רוצים כבר להתקדם. זו ההסכמה לשבת בתוך המציאות שמאפשרת למציאות להשתנות – והיא יכולה להשתנות כהרף עין.
"יש פעמים רבות שאנו פוגשים בני אדם הנמצאים על סף השינוי, וכל מה שהם זקוקים לו הוא מעט זמן ומעט סבלנות. אבל בני אדם לא נמצאים באמונה, הם לא בראייה של הדברים כפי שהם, אז הם כבר רוצים להיות שם, אחרי, שזה יקרה; אבל כל מה שצריך כדי ששינוי יקרה הוא שהאדם יסכים לא להשתנות, שהמיינד יסכים לא להשתנות.
"כשהמיינד מסכים לא להשתנות אין מיינד, יש לב. כאשר יש לב אתה הופך להיות אלוהים בתוך גוף, ואז אתה מי שאתה באמת.
2 מחשבות על “להיות מי שאני באמת”
אז אם אני ב"דאון" בעקבות אירוע מסויים שחוויתי, אין שום צורך לרפא אותו?
למרות שכבר חוויתי אותו לעומק, ושחררתי כאב הוא עדיין מופיע אצלי בגוף כמחלה 🙁
שעדיין מעיקה עליי…
בוודאי שצריך וכדאי לרפא אותו. ההסכמה להרגיש אותו היא חלק מהריפוי, ואם את מרגישה צורך, קבלי עזרה בדרך