אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות לעסוק מעט במה שמתרחש, במה שמשתנה, בתנועה המתקיימת, בבחירה המתקיימת בזמנים אלו.
זמנים אלו מאופיינים בבחירה מחדש בכיוון שבו הכל הולך. זה מאפיין את הזמנים הללו מזה זמן מה, זה איננו דבר מה חדש, אך אנו בוחרים להדגיש עובדה זו. בעיקר, כדי להזכיר את מה שקל לשכוח בתוך החיים בגוף, כי היכולת לבחור מחדש תמיד נמצאת בידיים של בני אדם; וגם אם אינכם יכולים להיות אנשים אחרים לפתע, כפי שאתם לעיתים מנסים להיות, אתם עדיין יכולים לבחור אחרת. בחירה שיכולה לשנות חוויה והוויה במהלך חיים, שכן הבחירה, יש לה פנים שונות.
כאשר אנו שואלים בזמנים אלו 'מי אתם רוצים להיות?', 'אילו חיים אתם רוצים שיהיו לכם?', באופן כמעט אוטומטי אתם פונים במחשבות שלכם, בבחינה העצמית שלכם, אל עבר כישרונות, אל עבר רצונות שאתם אולי רוצים להגשים או להפסיק להגשים, שואלים אילו איכויות אתם מבקשים לחקור ולהתנסות בהם, מה אתם מבקשים לתת, מה אתם מבקשים לקבל.
אבל ישנו היבט נוסף שאנו מבקשים להדגיש ביחס לתהליך זה של בחירה מחדש, והוא קשור לחוויה הבסיסית של בני אדם כקורבנות של המציאות, אל מול היותכם בעלי הבית.
חוויה של קורבנות
זו עובדה שהיא עדיין נסתרת מכם. היא איננה ברורה והיא אפילו איננה נשמעת הגיונית. אתם מרגישים לא פעם ולא פעמיים במהלך היום עצמו, מרגע שאתם מתעוררים ועד לרגע שאתם חוזרים לישון, שהדברים פועלים נגדכם או לרעתם; שאתם עצמכם, כפי שאתם, נגדכם או לרעתכם. באופן כללי, קל בתוך יום שלם לחוות רגעים כאלו ואחרים של אזלת יד, של קורבנות המבוססת על חוסר אונים אבל מתורגמת באופן שהוא איננו נכון.
זה מה שקורבנות באה לעשות – היא באה לרגע קצר לתת לכם כוח, כאשר אתם מרגישים חסרי אונים, כאשר אתם מרגישים חסרי אונים אל מול מציאות פנימית או חיצונית.
הקורבנות, הטענה, המחשבה שאינכם יכולים לשנות דברים, שזה מה יש, הלך הרוח הזה, הוא הכוח שאתם נותנים לעצמכם לרגע קצר, המטשטש – לרגע קצר בלבד כאמור – את אותה החוויה של חוסר אונים שאתם חווים אל מול המציאות.
להתיידד עם חוסר האונים
מכאן גם נובע האתגר הגדול, אשר קשור במעבר שבין קורבנות לבעלות בית. זה איננו מעבר מאזלת יד לעוצמה, זה מעבר משליטה לשיתוף פעולה.
שליטה נוצרת מאחר וקורבנות היא שליטה מתוך חוויה זו של חוסר אונים וחוסר הרצון להיות בתוך חוסר האונים.
שיתוף הפעולה המאפיין בעלות בית נוצר מתוך ההסכמה להיות חסרי אונים, שכן ברגע שבו אתם מוכנים להיות חסרי אונים, כל המציאות חוזרת לתמוך בכם. אבל כאשר אתם מתנגדים למי שאתם, למה שקורה, לכם ובכם, אז המציאות פוסקת והכל מפסיק לנוע. אז אתם עשויים להרגיש וליצור מציאות שבה אתם תקועים.
כאשר בני אדם אינם מבינים מדוע הם מרגישים תקועים בחיים שלהם, זה משום שהם מתנגדים למה שקורה בחיים שלהם, וההתנגדות מפסיקה את התנועה. זו ההתמסרות אשר מאפשרת לתנועה להתחדש, וההתמסרות היא מבוססת על ההסכמה להיות בתוך חוסר אונים.
כך שכאשר אנו שואלים מהי הבחירה שלכם, אנו בעצם שואלים 'האם אתם מוכנים להיפרד מקורבנות ולהעמיק את בעלות הבית?'. והפרקטיקה של הבחירה הזו היא להתיידד מחדש עם חוסר אונים.
חוויה של כאב ואימה
זה נדמה לנו אחד השלבים בתהליך התעוררות אשר מאיים על בני אדם הרבה יותר משלבים אחרים. יש עוד כמה המהווים איום ממשי, וזה אחד מהם. לא משום שיש בזה מן הסכנה, אלא משום שחוסר אונים נתפש בתור מצב מסוכן ואשר יש לעשות הכל כדי להימנע ממנו. גם אם כל מה שאתם מסוגלים לעשות זה רק לבוא בטענה אל עצמכם, אל המציאות שלכם, כדי לטשטש לרגע את האימה המתעוררת בתוככם.
זה מה שמתעורר – מתעוררת אימה, אימה מפני מה שאתם פוגשים, מפני מה שאתם חווים, אימה אשר אומרת שאם תהיו בזה אז משהו רע עומד לקרות.
לעתים הרע שעומד לקרות הוא פשוט מחשבה שהטוב לא יקרה לעולם, וצריך לסלק את מה שמפריע לטוב להתממש. לעיתים הסרט שאתם מסריטים לעצמכם, שמדבר על הרע שעומד לקרות, מבוסס יותר על זיכרונות אישיים מתקופת חיים כזו או אחרת, שמהווים כמעין המחשה כמה רע יקרה אם אתם תסכימו להיות חסרי אונים.
חוויה של חוסר אונים היא מהחוויות הדחוסות ביותר שיש בהם כאב רב. אתם נושאים בתוככם זיכרונות רבים של מצבים שבהם הייתם חסרי אונים וחוויתם כאב. החוויות שונות, הסיפורים שונים, אבל הרגש זהה, והמסקנה שנוצרה במרבית בני האדם כתוצאה מכך היא לא להיות בתוך הכאב.
דרך לא להיות במה שקורה – אחת הדרכים הנפוצות המאפשרות זאת לזמן מה, לזמן קצר – היא לבוא בטענה למה שקורה, ולרצות שמה שקורה לא יהיה.
בחירה מתוך מודעות
אפשר באופן טבעי להמשיך בדרך זו, אתם נמצאים בעולם של בחירה חופשית. אם אתם רוצים להמשיך להאמין לפחד, אם אתם רוצים להמשיך לברוח מחוסר האונים, להישאר במצב של מלחמה, זוהי אפשרות לגיטימית לבחור בה. אך אנו אומרים את הדברים בעיקר שתהיה ההבנה במה אתם בוחרים, כדי שהבחירה תהיה בחירה חופשית, לא כזו המבוססת על בורות. לא כזו הנעשית באופן אוטומטי, כלומר בחירה שהיא איננה באמת בחירה.
אנו מספרים ומציגים את הדברים כדי שתבחרו מחדש, אם האמת בזמן זה היא שאינכם רוצים לקחת אחריות. כלומר אינכם רוצים להיות חסרי אונים, ולעבור ולהשלים את תהליך השינוי, אז אמרו זאת לעצמכם.
אם אתם בוחרים לשנות את נקודת המבט, אז הדרך עוברת באימה הקיימת בכם, בזיכרונות הקיימים בכם, הקשורים בחוסר אונים.
זו הדרך שאנו מציעים לכם ללכת בה – להתחיל בכך שאתם מזהים את חוסר האונים המתקיים בכם. הדרך לזהות זאת היא לשים לב: מתי אתם בהתנגדות? מתי יש טענה? מתי יש תלונה? מתי דבר מה הוא לא בסדר אתכם או עם מה שקורה לכם? וכאשר אתם מזהים תלונה או טענה, כאשר אתם מזהים הלך רוח זה, אז תחפשו ותמצאו את חוסר האונים, ותזכירו לעצמכם להיות חסרי אונים.
ההיררכיה של הבית
כמה פרדוקסלי עשוי הדבר להישמע עבור חלק מכם – בשביל להיזכר שאתם בעלי הבית עליכם להתחבר עם החוויה ההפוכה לחלוטין מבעלות בית, היא חוויית חוסר האונים.
בניגוד למה שחלק מכם חושבים, בעלות בית היא איננה שליטה, בעלות בית היא שיתוף פעולה. בעלות בית היא איננה היררכיה – ואתם רגילים לתפוש זאת כך משום האופן שבו גדלתם.
היו לכם את ההורים שלכם, שהיוו את המקור ההיררכי. הם דאגו בצורה כזו או אחרת, במינון כזה או אחר, לשמר היררכיה. אז אתם תופשים בית כמקום של היררכיה, ואתם מביאים את התפישה הזו גם ליחסים שלכם עם עצמכם – יש את מה שמוגדר כנמוך, יש את מה שמוגדר כגבוה.
אתם מביאים את התפישה הזו ליחסים שלכם עם הרוח – אתם חושבים שהאלוהות היא גדולה מכם, שישויות הן גבוהות מכם, ואתם קטנים. אתם מבקשים לשנות זאת, ולומדים לשלוט במציאות. לעיתים אינכם קוראים לזה שליטה; המילים הופכות להיות יותר מתוחכמות. לעיתים בעלות בית הופך להיות צירוף המילים שאתם משתמשים בו, אך בפועל אתם מבקשים לשמר שליטה, כי אתם חושבים שזה אומר להיות בעלי בית. אתם הגדולים, אתם החזקים, אתם אלה ששולטים, אתם אלה שקובעים. וכל זה משום שבבית שבו גדלתם אתם הייתם הנשלטים, וכנשלטים הייתם בחוויה עמוקה מאוד וכואבת של חוסר אונים.
שליטה או שיתוף פעולה?
הבית שאנו מדברים עליו, בעלות הבית עליה אנו מדברים זה מספר שנים, היא איננה כזו אשר נובעת מתוך היררכיה, מתוך חוסר אונים או מתוך שליטה. זו בעלות בית הנובעת משיתוף פעולה. זה דבר מה שאתם אינכם מכירים מהבית שבו נולדתם ואליו גדלתם. זה דבר מה אשר, אם אתם בוחרים בכך, אתם יכולים ללמוד וליצור בחיים שלכם.
חוסר האונים, עד כמה שהחוויה הזו היא כואבת וטראומטית עבור רבים מכם, היא המפתח ללמוד שיתוף פעולה מהו. שיתוף פעולה עם עצמכם, שיתוף פעולה עם המציאות שלכם.
העוצמה הגדולה ביותר של בני אדם היא זו המתגלה בשיתוף פעולה. העוצמה המצומצמת ביותר מתגלמת כאשר אתם בשליטה. זה עשוי להיות מתעתע כי רבים מכם מרגישים תחושה של ניצחון כאשר אתם מצליחים לשלוט בדברים. ישנה תחושה של הישג, 'הצלחתי להפסיק להרגיש חוסר אונים', 'אני גורם או גורמת למציאות להיות כפי שאני רוצה, וכך זה יימשך'. אבל זה נמשך רק לרגע קצר, ואז הכל מתבלבל ומתבלגן ומסתבך ומתערפל, ואתם שוב מוצאים את עצמכם בתוך חוסר אונים. ואז לאט-לאט מצליחים לאסוף את עצמכם מחדש כדי לשלוט בדברים מחדש.
אם אתם נהנים מהמאבק אז המשיכו בו; אם אתם רוצים לבחור להשקיע את האנרגיה שלכם, את היצירה שלכם, במלחמה תמידית אז המשיכו בכך. אבל דעו כי בכך אתם בוחרים, וכי המשמעות של השקעה של אנרגיה במלחמה כדי להשיג שליטה, היא שזה יהיה הדבר העיקרי שאתם תשיגו במהלך חיים אלה, וגם הוא יהיה מצומצם.
שפע, הגשמה עצמית וגילוי של המקור שממנו אתם נובעים, אינם יכולים להיווצר ואינם נוצרים מתוך שליטה. הם מחייבים שיתוף פעולה, שיתוף פעולה עם מה שקורה, שיתוף פעולה עם כל מה שיש.
אז מה אתם בוחרים? זו השאלה שלנו. האם אתם בוחרים במלכות? או שאולי אתם רוצים להמשיך להרגיש לא חשובים וחסרי ערך? האם אתם מוכנים להיות חסרי אונים בשביל לגלות חופש מהו? או שמלחמה היא הבחירה שבה אתם בוחרים? זו השאלה שלנו, זו הבחירה שלכם.
כאן אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
