– אני כל הזמן דואגת.
נדמה לנו שהפער בין העיוורון ביחס לעתיד לבין חוסר האונים שיש בהווה יוצר את זה, את הדאגה. מה אפשר לעשות?
– לדאוג.
חוסר אונים יש, והעתיד לא ידוע. יש פחד כל הזמן, שמשהו רע יקרה.
הדאגה היא מאמץ שמופעל באופן אינסטנקטיבי, שמטרתו למנוע את הסרט שהפחד מקרין בבית קולנוע.
– מה זאת אומרת?
את דואגת ומחפשת מה לעשות כדי שזה לא יקרה.
– כן.
זה סוג של התכוננות. אם תתרגמי את זה לגוף שלך את תגלי שכאשר את דואגת השרירים מתוחים. את מתאמצת להתכונן לבאות, כדי שאז זה פחות יפגע בך.
– איזה אבסורד.
שתהיי פחות פגועה כתוצאה ממה שיקרה.
– יש בי חלק שיודע שהתזמון של אירועים מדויק. זה מפגש כל הזמן בין אמונה לחוסר אמונה.
בהחלט. אם אפשר היה לא להתאמץ… אז הרבה דברים היו משתנים. הדרך היא לחצות שוב ושוב את התהום הזו שנקראת דאגה, עד שהיא תהפוך לאגדה, הדאגה.
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב-28.10.06
