הפרידה מהאלוהות הביאה אתכם אל תוך שורה ארוכה של גלגולים. השורה הזו מסתיימת בגלגול הנוכחי, ואותה חוויה חוזרת על עצמה שוב ושוב, והיא מתורגמת במהלך הגלגולים שלכם בצורות שונות, אך היא אותה חוויה.
מהרגע הראשון שהגעתם אל תוך גוף, אתם נמצאים במצב של חוסר. הדבר מדומה לאדם אשר כרתו לו רגל, אך הרגל הזו איננה פיזית, היא רגשית. אתם נמצאים בחוויה שחלק בסיסי ומהותי במי שאתם לא נמצא. ובו זמנית, אתם יודעים שזה נמצא במקום כלשהו. כך שמהרגע הראשון שהתאחדתם עם הגלגולים שלכם, שבו נכנסתם אל תוך מציאות צפופה זו והפכתם להיות בני אדם, הרי שאתם מחפשים את הדרך למלא את אותו חוסר שבפנים.
אתם מחפשים ויוצרים שוב ושוב בגלגולים שונים וברגעים שונים סוגים שונים של קביים, אשר פעמים רבות נראים כמו הדבר עצמו ומרגישים כמו הדבר עצמו. דברים חיצוניים, אנשים חיצוניים, אשר לרגעים קצרים ממלאים את אותו חוסר. לעיתים, אנשים חיצוניים וסיטואציות חיצוניות אשר מחברים אתכם לרגעים אל אותו חלק שהלך לאיבוד.
פעמים רבות עשיתם מסעות רוחניים בגלגולים שונים, סוגים שונים של עבודה רוחנית, אך ברוב הפעמים המשכתם לפעול מאותו דפוס. משום שהמסורות הרוחניות על פני האדמה ברובן יצרו הפרדה נוספת – הם הפרידו אתכם מהאנושיות, מהדברים הקשורים לחומר, בשביל להחזיר אתכם לרוח. כך שבמרבית המקרים, גם במקרה שלכם וגם במקרים של מרבית האנשים, המסעות האלה לא הביאו אתכם הביתה, הם לא יצרו את האחדות שביקשתם. משום שמסע של אחדות אשר מתחיל בהפרדה, לעולם יישמר הפרדה.
כך שהנקודה שבה אתם נמצאים היום מורכבת משני הזיכרונות ומשתי החוויות הללו. מצד אחד, אותה תחושה שמשהו חסר, אותו חיפוש תמידי כלפי הדבר אשר ימלא, אשר יחזיר אתכם הביתה, אשר יחזיר את אותה תחושה שאיננה עוד. מצד שני, ישנה הידיעה שרוחניות זו הדרך הטובה ביותר שתביא אתכם לשם, אך הידיעה הזו, הזיכרון הזה, גם טומן בתוכו גם אתגר גדול. משום שברוב הזיכרונות שלכם אתם גם זוכרים שזה מעולם לא הביא אתכם לשם. כך שאת המסע הרוחני שאתם עושים בגלגול הזה אתם מתחילים עם חוסר אמונה עמוק מאוד, וחוסר האמונה הזה נמצא עכשיו גם בחדר הזה.
הייאוש שאתם חווים פעמים רבות נובע מהשילוב של שני הזיכרונות הללו ושתי החוויות הללו. הדברים הארציים, כמו אנשים, לא מצליחים להחזיר אתכם הביתה לאורך זמן. וגם הרוחניות, בסופו של דבר, עד היום לא הצליחה באמת. כשאנו מדברים בתקופה זו על מבחן אמונה, ואמרנו זאת גם במסרים הכלליים של החודש, הרי שאנו מתכוונים לכך.
הזיכרונות שלכם מכריחים אתכם כביכול להיות ללא אמונה מלאה כרגע. זאת משום שהפרשנות שנתתם לדברים של פעם יוצרת בהכרח חוסר אמונה, אך הפרשנות הזו איננה נכונה.
הפער בין מה שקורה היום לבין מה שקרה בעבר הוא גדול מאוד. ראשית, אתם חיים היום בעולם, שזו הפעם הראשונה שבו החזרה הביתה אפשרית באמת, ולא לבודדים כי אם לרבים. זאת משום שהבחירה הקולקטיבית של בני האדם, והבחירה של האדמה עצמה, היא להתאחד מחדש עם אותו חלק שחסר, והכל מסתדר בצורה כזו שתאפשר את זה. היא מאפשרת זו ברגעים אלו ממש יותר ויותר, כך שתוכלו לחזור אל אותו חלק בעבר, שעדיין חסר בפנים.
בנוסף לזה, היום משתחרר ונוכח הידע אשר היה חסר בעבר. הוא הכרחי למציאות של היום, והוא אומר שבשביל להגיע לאחדות צריך להיות אחדות. הכוונה היא לא ליצור הפרדה בין רוח לבין חומר. כל הידע אשר מקדש את כל הדברים באשר הם כרוחניים, הוא הידע אשר מביא אתכם הביתה, הוא הידע אשר יכול להביא הביתה את האנושות כולה. משום שאין באמת הפרדה בין הדברים. האלוהות נמצאת בכל דבר. האלוהות מהווה כל דבר. ככל שיותר ויותר אנשים יחיו מתוך הידיעה הזאת, ככל שאתם תחיו מתוך הידיעה הזו, החיים יהפכו להיות יותר ויותר למשחק. האשליה של הדואליות תראה, ולא תנהל. כך שבסופו של דבר, התסכול שאתם חווים היום ילך ויתמוסס. משום שחווית התסכול כפי שאתם חווים אותה נובעת מאותה תחושת חוסר אשר קיימת בפנים, והידיעה שמה שאיננו יכול להיות.
באופן טבעי אתם פונים החוצה, והמציאות כפי שאתם מבינים אותה מפנה אתכם החוצה. אתם פונים החוצה אפילו כשאתם מדברים על אלוהים, אתם מפנים אצבע לשמים. כשאתם פונים למדריכים שלכם, רוב האנשים מסתכלים למעלה. בחוויה שלכם הדברים נמצאים בחוץ, כי הם אינם נמצאים בתוך הגוף שלכם. עכשיו, הנה המשחק. משום שבמובן מסוים, אתם צודקים. הרי שמה שחסרה שלכם, וזה השורש של הבעיות שאתם מתארים כאן הערב, זוהי הערכה עצמית. ידיעה ברורה ושקטה של מי שאתם באמת, ידיעה אשר מאפשרת לכם לראות כיצד הדברים עובדים. ידיעה אשר מאפשרת לכם לחוות את התזמון הנכון של הדברים. זו הידיעה של הערכה עצמית, כשאתם רואים את הפחדים משחקים את המשחק שלהם.
והיום, כשאתם מחפשים את אותה הערכה עצמית, אתם ממשיכים באופן טבעי לפנות החוצה. אתם ממשיכים לפנות לאנשים, לחפצים, לדברים שונים שנותנים לכם את התחושה הזאת. זו הבעיה.
בהרבה מאוד מובנים, זה באמת נמצא בחוץ. אותה הערכה עצמית שחסרה לכם זה החיבור לנשמה שלכם, לאני העליון שלכם. באופן כמעט מעשי, אם כי זוהי בעיקר מטאפורה, האני העליון שלכם נמצא מחוץ לגוף שלכם. אתם לא סתם קוראים לזה "האני העליון", ורוב האנשים מצביעים למעלה כשהם מדברים עליו. המידע שאתם קוראים במקומות שונים מדברים על האני העליון כעל תודעה אשר נמצאת במקום אחר. במקום פיזי מסוים, מעבר למעטה. ישנם ביטויים רוחניים רבים. במובן מסוים, זה נכון, אבל השער שמחבר אתכם, הדרך ליצור מחדש את אותה אחדות, הדרך הזאת לא נמצאת בחוץ.
הלב שלכם טומן בתוכו גרעין קטן של אור. הגרעין הזו הוא פתח התעלה אשר מחברת אתכם לאני העליון שלכם. התעלה הזו נוטה להיות קטנה מאוד, משום שאתם מכוסים פחדים. וככל שאנשים לא מרפאים את הרגשות שלהם, הפחדים שלהם גדלים. אך אתם, ככל שאתם מפחדים יותר, כך הפחדים שלכם מתמוססים ונעלמים. אז הפתח הזה הולך ומתרחב, ויותר ויותר מהאני העליון חוזר להיות נוכח בתוך הגוף. ומה שאתם מאבדים בדרך זה את הדברים כפי שהם היו.
לעיתים, מה שמקשר אתכם לאנשים, כולל אנשים שבחוויה שלכם אתם מרגישים איתם בבית, אתם מכירים אותם מהבית, מה שמחבר אתכם זה חוסר. משום שאתם לא מכירים אנשים מסוימים מהבית וחלק לא. זוהי חלק מהאשליה ואנו מבקשים להתייחס לזה.
הבית, זוהי תחושה מסוימת שעם הזמן אתם יוצרים אותה בפנים. וכל עוד אתם מקדשים אנשים חיצוניים או דברים חיצוניים כבית שלכם, כל עוד אתם ממשיכים ליצור הפרדה בין מה שתומך בכם ומרגיש לכם בית לבין מה שלא, הרי שאתם לעולם לא תוכלו לחזור הביתה. עשו זאת, אם זה תומך בכם, אבל אל תשמרו את זה ואל תטפחו את זה, משום שבסופו של דבר, המסע שאתם עושים, הוא להסכים להרגיש בית בכל מקום עם כל דבר. משום שזוהי האמת, אתם באמת נמצאים בבית, ולא בשום מקום אחר. הבית הוא בפנים, וכשאתם מרגישים את הבית בפנים, אז אתם עם כל דברים, אתם מרגישים נוח בכל מקום. אז חווית התסכול לא נמצאת.
אתם ממשיכים להגדיר את הבית כמקום חיצוני, ומשום כך יצירה של קומונות היא בעייתית. הפרוייקטים האלה הם זמניים, אם הם נעשים מתוך חוויה של הפרדה, ומרבית הפרוייקטים האלה שמבצעים בעולם נעשים מתוך החוויה הזו. הסוף של רובם יהיה להתפרק. לא יהיו שני עולמות על אותה פלנטה. יהיה כאן עולם אחד, אשר יהיה מחובר לכל מה שיש, ככל שהכוכב הזה יהפוך להיות הבית, ככל שהפלנטה הזו תתחבר למשפחה האור מחדש, ככל שהבידוד והמבודדות של האדמה, תתפוגג.
ההפרדות הללו שאתם עושים במסע הרוחני שלכם, כביכול בשם הרוח, שימו לב. הן אינן אמיתיות, ובסופו של דבר אתם תיפרדו גם מהם. זה קורה בזמן האחרון, וזה כואב. אך זה חשוב, משום שהאשליות הללו לא משרתות אתכם.
התסכול מקצין בתקופה הזו משום שאתם מתחככים יותר ויותר בחוסר, והחוויה הזו של החוסר בפנים צריכה בזמנים שונים ובתקופות מסוימות להתפוצץ בפנים. משום שרק כשהתסכול יגיע לשיא ויתפרק, אז המפגש מחדש עם האני העליון יוכל לקרות, וזה ימשיך להגביר את השקט שלכם.
המבחן הקשה ביותר, והוא הפתרון היחיד לחווית החוסר שאתם מסתובבים איתה, היא לאפשר מקום למי שאתם באמת. לאפשר חיבור מחדש עם האני העליון, ולהפוך את האני העליון שלכם לאני שלכם, למי שאתם. התסכול מגיע לשיא, ומה שאנו מציעים באופן כללי זה שפשוט תאפשרו לו לצאת. במובן מסוים, אם אתם רוצים, אף תקצינו אותו.
זכרו, התסכול הוא איננו אמיתי. כל מה שאתם צריכים, נמצא בפנים. המפתח לכל מה שאתם זקוקים לו, נמצא בפנים. וככל שיהיה לכם שקט בפנים, לא יהיה זה משנה היכן אתם נמצאים ומה אתם עושים, זה ישפיע על כל החיים.
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב-7.3.02
