ההתנגדות להתרחבות, ההתנגדות לגדילה, אותו מקום שלימדו אותו לשלוט בכל דרך, כמעט בכל מחיר, הוא אתגר בתהליך הגדילה.
ישנו הרבה עיוורון בתוך האוטומט הזה, מעט גמישות. זה סוג של חומה, אשר חשוב להמיס, משום שאין סיבה ממשית להיות בשליטה בתקופה הזו, בגלגול הזה. זהו אוטומט של תקופות מהעבר יותר מאשר דבר רלבנטי למה שקורה היום.
ההבנה אשר קיימת היא אשר יוצרת את התנאים שבאמצעותם ההתנגדות תופסת פיקוד. התנאים הם עיוורון למה שקורה, למה שקיים, לדברים שכבר לא יכולים לקרות – שאולי קרו בעבר, אך לא ניתן שיחזרו על עצמם. זה עיוורון שנובע מתפיסה חד ממדית של ארועים שקרו, אשר הביאה למסקנות שיטחיות במידה רבה, מסקנות שרובן ככולן מחזקות את הצורך בהגנה, בהסתתרות.
השיטחיות הזו, שהיא כה מעצבנת אתכם בקרב אנשים אחרים, אותה טיפשות, היא אשר מעוררת כעס בפנים. מתוך הטיפשות הזו, מתוך אי ההבנה לגבי מה שבאמת קרה ומה באמת קורה ומה יכול לקרות, נולדה ההתנגדות, נולד הסירוס העצמי. על הסירוס הזה צריך להתעכב.
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב- 8.5.03
