אם אני חושב שהבנתי, זה סימן שפספסתי

הסקרנות שלכם היא הסיבה שבגללה אתם כאן. משהו בכותרת או בכותרת המשנה תפס אתכם והחלטתם לקרוא, לגלות ולהבין למה אני כותב שאם אני חושב שהבנתי, זה סימן שפספסתי.

הסקרנות הזו היא אחד הדברים המשמעותיים ביותר שהאלוהות יצרה: סקרנות היא כמו רעב שבזכותו אנחנו מחפשים פעם אחר פעם את המקום הבא לאכול בו. כמו ארוחה טובה, שההשפעה שלה פגה לאחר מספר שעות, כך גם ההשפעה של תובנות, הבנות וגילויים חדשים פגה לאחר זמן מה, ואנחנו ממשיכים לחפש אחר מה שיספק את הרעב לגלות, להבין ולדעת.

עבור כל מי שנמצא בתהליך התפתחות, הסקרנות היא אמצעי חשוב להשיג את המטרה שעבורה אנחנו נמצאים כאן, בעולם הזה: להכיר את עצמנו, לרפא את החלקים הפגועים ולללמוד לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו. בכך שאנחנו לא מוכנים להסתפק בתפישות ובידע שעליהם גדלנו, אנחנו ממשיכים להרחיב את ההבנה האישית והקולקטיבית ביחס לחיים וביחס לעצמנו. מגלים עוד אמיתות נסתרות, חושפים היבטים נוספים באופן שבו החיים עובדים, מכירים עוד חלקים בעצמנו שלא הכרנו. תענוג, לא?

הסקרנות מחוברת באופן טבעי לשכל שלנו: אנחנו רוצים ללמוד, להבין ולדעת. בהתאם אנחנו עושים שימוש בחושים הקשורים בשכל, בעיקר בראייה ובשמיעה. אנחנו משתמשים גם ביכולת הדיבור, שקשורה גם היא בשכל שלנו קשר ישיר. כך אנחנו הופכים להיות משכילים יותר ומבינים יותר – וכך גם מתעוררת הסכנה, שכן אז אנחנו הופכים להיות יודעים יותר.

האויב של ההתפתחות

הידיעה השכלית היא האויב של ההתפתחות. היא נוצרת באופן טבעי ככל שאנו משביעים את הסקרנות שלנו, אך אם אנחנו לא בתשומת לב, היא לאט לאט מעלימה את הסקרנות, בעודנו מתמקמים בנוחות בתפישה שאנחנו יודעים: יודעים מה הבעיה, יודעים מה הפיתרון, יודעים מה לא בסדר, יודעים מה נכון, יודעים איך לרפא כאבים ובעיות. יודעים כיצד החיים עובדים, יודעים מה קדם למה, יודעים מי זה אלוהים, יודעים מה זה תקשור, יודעים מה מסתירים מאיתנו, יודעים את מה שאחרים לא יודעים.

בואו ניקח תקשור כדוגמה. אני מתקשר מגיל צעיר – בקיץ האחרון ציינתי 25 שנה ליום בו גיליתי את היכולת הזו. במהלך השנים חקרתי את הנושא הזה מכל כיוון אפשרי. ראיינתי הרבה מתקשרים, קראתי הרבה ספרים על הנושא, שאלתי בעצמי שאלות בתקשור על תקשור. למדתי על מימדים, על ההבדל בין ישויות לנשמות למלאכים, על מה קורה בעולם שמעבר ועל דרכים שונות לתקשר. ככל שלמדתי עוד ועוד, כך הבנתי שאני לא מבין איך הדברים עובדים. הבנתי שזה ניסיון לתפוס בעזרת מוח תלת ממדי מציאות רב ממדית, ולכן לעולם אבין את הדברים באופן חלקי. זו הסיבה שהפסקתי בשלב מסוים לנסות להבין, ואני מסתפק בהבנה החלקית שיש לי. אני עדיין קורא על הנושא (הסקרנות שלי עודנה קיימת), אבל אני לא מכריז שהבנתי. לכן, עבורי, כל מה שנמצא בעולם שמעבר הוא ישות, לכן אני לא מתעסק בממדים ובעולמות. לכן אני פשוט מתקשר את טוהר, זה הכל.

תקשור הוא כמובן רק דוגמה אחת לעניין. זה לא משנה אם אנחנו חוקרים תיאוריות קונספירציה על האמיתות שמסתירים מאיתנו כוחות עלומי שם, אם אנחנו רוצים להבין את הסיבה שבגללה אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים או אם אנחנו רוצים להכיר את עולמנו הפנימי. כל ידיעה שאנו מגיעים אליה היא תמיד רק חלק קטן מהתמונה הכוללת.

הצורך בביטחון

האתגר טמון בצורך שלנו בביטחון, צורך בסיסי כמעט כמו רעב וסקרנות. אנו זקוקים לתחושה של ביטחון ואנו מחפשים כיצד להשיג אותה, וזאת לאור העובדה כי החיים הם אי ודאות אחת גדולה. אנו לא יודעים מה יקרה בעוד רגע, עם מה נתמודד, איך נגיב לסיטואציות כאלה ואחרות. נדמה לי כי כולנו יכולים להסכים על כך ששנת 2020 הקפיצה את מידת אי הוודאות לגבהים שלא הכרנו מעולם, ויחד איתה את תחושת חוסר הביטחון שלנו.

בהעדר תחושה של ביטחון, אשר בעולם אידיאלי היתה מגיעה מתוך האמון שלנו, השכל משמש לנו כחלופה. אנחנו מנסים להבין ולדעת כדי להכניס סדר לבלגן, להכניס היגיון לשיגעון. זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנחנו שואלים שאלות ומנסים להבין, ופעמים רבות קשה להבחין מה מניע אותנו לשאול ולחקור – צורך בביטחון או סקרנות. פעמים רבות זה יהיה גם וגם.

הבעיה, כפי שאתם יכולים להבין, הוא שבשביל לקבל תחושה של ביטחון, אנחנו צריכים ודאות, כלומר, מה שאנחנו יודעים חייב להיות ה-אמת, כדי שנרגיש בטוחים. אבל אם כל מה שאנו יודעים הוא רק חלק מהאמת, הרי שאנחנו נשארים להתמודד עם אי הוודאות והפחד ושאר הרגשות שמתעוררים.

מה טוב בשכל?

כל זה הופך להיות קריטי כאשר אנחנו הולכים לטיפול או לסדנה להתפתחות אישית. כאשר אנחנו מתחילים להכיר את עולמנו הפנימי, אנחנו צריכים לא רק סקרנות ורצון בשינוי, אנחנו גם צריכים להסכים לא לדעת כדי לגלות את האמיתות המסתתרות בתוכנו.

זה אומר שעלינו לאבד את תחושת הביטחון, להסכים לאי הוודאות, וזה דבר מה מאיים במיוחד. לכן השכל יסדר את מה שאנחנו מבינים ויודעים על עצמנו, ימהר להכריז "ברור", "הבנתי", "כן, אני יודעת", למרות שבפועל זה לא באמת ברור, לא באמת הבנתי ולא, אני לא באמת יודע. אחרי הכל, אם זה ברור והבנתי ואני יודע, אז למה יש לי צורך בטיפול או בסדנה?

לאור כל זה, חשוב לי להבהיר שיש לשכל תפקיד חשוב בתהליך ההתפתחות שלנו. בעזרתו אנו שואלים שאלות, שהן כלי העבודה החשוב ביותר של כל מי שמחפש שינוי. השאלות פותחות מקומות סוגרים, מאפשרות ליצור חיבור מחדש עם חלקים מהם אנו מנותקים. בדרך אנו מגיעים לתשובות, לתובנות, אבל חשוב שנזכור תמיד, כי מדובר בתשובות ובתובנות חלקיות.

מרכבת ההתמסרות

עבור מי שמחפש התעוררות אמיתית, שינוי עמוק, רחב היקף, טרנספורמציה של ממש, הרי שהתובנות הן לא יותר מאשר הצ'ופר שאנו מקבלים בדרך לשינוי. בשביל לעבור טרנספורמציה אנו לא צריכים להבין, אלא יותר מכל להבין שאנו לא מבינים, ואז לא להבין גם את זה.

אנו צריכים להרגיש, ולעבור דרך גשר הרגש אל הלב. את השינוי לא עוברים בעזרת השכל, אלא בעזרת מרכבת ההתמסרות, אליה רתומים כוחות אותם לא נבין לעולם.

ואם הגעתם עד לכאן ואתם חושבים שהבנתם, זה סימן שפספסתם.