בין ישן לחדש – להאזנה (שימו לב, איכות הסאונד אינה מהטובות)
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. אנו מתחלים במפגש זה, בזמן זה, לדבר מעט על מי שאתם, על מה שקורה בתוככם בזמן הזה, בעולם זה, ולאן הכל לוקח.
אז אמנם היתה הקדמה ובתוכה נמסרו מילים והסברים למי שאנחנו, ובכל זאת אנו נוסיף ונאמר ביחס לזה עוד מספר מילים.
אז אנו קבוצה, כאמור, והשם טוהר הוא השם אשר מבטא יותר מכל את הסיבה לשיתוף הפעולה הזה. אנו איננו באמת נושאים בשם; השם טוהר למעשה מבטא את המטרה או את המהות שאנו מבקשים לעזור לבני אדם להתחבר אליה.
זו מהות של טוהר, דבר מה הקיים בלבבות של כל בני האדם, אשר במידה כזו או אחרת נעלם ונשכח. אתם אוהבים את זה, את האיכות הזו, את המהות הזו, כאשר אתם פוגשים ילדים קטנים. הם עשויים להזכיר לכם את הטוהר של הלב שלכם, והדבר במרבית המקרים מרחיב לכם את הלב וגורם לכם להתרגשות.
פעמים אחרות, אותו המפגש בדיוק עשוי לעשות פעולה הפוכה, ולעורר חוסר סבלנות וחוסר עניין. הסיבה לכך היא שהמהות של טוהר שאתם פוגשים באותם תינוקות ובאותם הילדים לא רק מזכירה את המהות אשר נשכחה בפנים, אלא גם מפגישה אתכם עם כאב, וזה מה שבני אדם פעמים רבות עושים כאשר דבר מה מזכיר להם את הלב הכואב. הם מתרחקים, הם תופסים מרחק בשביל להגן על עצמם, בשביל שלא יכאב.
הפעולה הזו, התגובה הזו אשר מתרחשת כאשר אתם פוגשים את אותם התינוקות והילדים שבלב שלהם יש טוהר, אותה התגובה בדיוק מתרחשת בעוצמה רבה בתחומי חיים אחרים, בזמנים אחרים, עם אנשים אחרים, בגילאים אחרים, ובזמן הזה במיוחד.
פחד מפני השינוי
אלו הם המאפיינים של הזמן הזה שבתוכו אנו נמצאים. העולם הזה משתנה, הוא משתנה עד מאוד, והשינוי הזה הוא איננו שינוי קל, משום שאתם נושאים בתוככם פחד גדול מאוד מהאפשרות לחזור ולהיות במצב גם אישי-פנימי וגם חיצוני-קולקטיבי שיש בו יותר חופש, יש בו יותר ביטוי, יש בו יותר עומק.
השינוי מעורר תגובת נגד, ובתוך שתי התנועות הללו אתם נמצאים בזמן הזה. תנועה של מלקחיים, אפשר להגדיר זאת. הכיוון הכולל מדבר על שינוי, מדבר על התרחבות, מדבר על האפשרות של כל אחד לממש יותר ויותר מהמהות שלו, מהפוטנציאל שלו, לחיות חיים שהם יותר מלאים, שהם יותר נוחים, שיש בהם יותר רווחה ויותר שפע. אפשרות להיפרד מצמצום ומחוסר, וליהנות יותר מהאפשרויות השונות הקיימות במציאות שלכם, מהאפשרויות הקיימות בכם.
זו תנועה אחת והיא הולכת ונהיית יותר חזקה, יותר אינטנסיבית. לשם אתם הולכים. אבל כפי שאמרנו, פעולה זו גם מעוררת כוח מנוגד. יש פחד, פחד עמוק מאוד בלבבות של בני האדם מהשינויים.
פחד מפני החופש
פעמים רבות מדברים על פחד משינוי ועד כמה שינוי עשוי להיות מפחיד ושבני אדם אינם בהכרח אוהבים שינויים וכי שינויים טומנים בחובם היבטים של פרידה וברמה מסויימת שינוי מביא איתו מוות, מוות ולידה מחדש. פעמים רבות מסבירים לכם שזהו הפחד מהמוות, זהו הפחד מהשינוי, אשר מדבר ויוצר התנגדות. כל זה נכון, אבל זה איננו מלוא התמונה.
זו ההסכמה, זו האמונה נקרא לזה כך, לחיות במצב תודעה אחר, אשר חסרה. מצב תודעה שיש בו יותר פתיחות, שיש בו יותר רווחה, שיש בו יותר חופש, חופש להיות מי שאתם, חופש להרגיש את מי שאתם, לחשוב את מי שאתם, לחלום חלומות ולהגשים אותם, חופש להתבטא, חופש לקבל, חופש לתת. יותר חופש.
מול האפשרות הזו, מול התנועה הזו, מול המגמה הזו, ישנו פחד אשר אומר 'אולי לא כדאי, אולי עדיף לשמור על עצמי, אולי עדיף להגן על עצמי. האם אפשר באמת לסמוך שיהיה יותר טוב? האם, כפי שפעמים רבות אמרו לכם בזמן שהייתם ילדים, האם זה לא ייגמר בבכי, כל המשחק הזה? האם לא צריך להישאר הגיוניים ולשמור על עצמנו מוגנים, ולא להיפתח ולא לסמוך ולא להעז יותר מדי, לא לשגות באשליות, לא לחלום חלומות שלא נראים הגיוניים ואפילו טפשיים? אולי עדיף להיזהר מכל זה?' זה מה שהפחד אומר, זו תנועת הנגד.
אתם במידה מסויימת מתנדנדים בין לבין, בין ישן לחדש, בהחלט.
אי אפשר עוד להתפשר
ישנו חלק בכם אשר אינו מסוגל להמשיך בפשרה, שאינו מסוגל להמשיך לשתוק, להמשיך ולהתכווץ ולוותר. אתם מוצאים את עצמכם במצבים מסויימים בהם הייתם רגילים להיות יותר מנומסים ויותר רגועים ויותר מקבלים ויותר מכילים ויותר אוהבים, אתם מוצאים את עצמכם יותר חסרי סבלנות. אינכם תמיד מבינים מדוע וזו הסיבה – אתם יותר חסרי סבלנות משום שיש בכם פחות מהיכולת לשחק את המשחק של העמדת הפנים, משחק שבו אתם מוותרים על האמת שלכם בשביל להיות בסדר.
זו הסיבה שיש יותר חוסר סבלנות בזמן הזה, שאתם אינכם מרגישים תמיד בנוח כפי שהרגשתם בעבר במקומות מסויימים – זה עשוי להיות מקום מגורים או מקום עבודה או במערכת יחסים רומנטית או לא רומנטית. פתאום הדברים אינם נוחים לכם כפי שהם היו, ואתם מרגישים שאתם לא מסופקים ואינכם מסוגלים להרגיע את עצמכם ולהסביר לעצמכם שזה לטובתכם שאתם נמצאים במקום בו אתם נמצאים. יש פחות סבלנות, יש פחות יכולת הכלה, וזו הסיבה.
הסיבה היא שאינכם יכולים להמשיך ולוותר ולהתגמש ולהתפשר ולהתכווץ ולוותר. גמישות היא אמנם איכות מסויימת אשר נדרשת בעולם זה, אבל הגמישות המאפיינת פעמים רבות בני אדם היא גמישות של פשרה. כאשר אתם רגילים להתפשר על עצמכם אז אתם הופכים במקומות אחרים להיות מאוד קשים ואינכם מסוגלים לוותר, בניסיון פנימי לא מודע לפצות על פשרה המתקיימת בתחומים אחרים. לכן יש צורך בגמישות, אבל הגמישות יכולה לבוא רק כאשר ישנו בסיס של נאמנות עצמית.
הבסיס של נאמנות עצמית הוא הדבר אשר נמצא בבדיקה מחדש, בבנייה מחדש, בשיפוץ, בזמנים אלו בדיוק. לכן יש פחות סבלנות מאשר היתה בעבר ופחות יכולת להכיל ממה שהיתה בעבר. במילים אחרות, פחות יכולת לסתום לעצמכם את הפה, פחות יכולת לוותר על מה שמגיע לכם. הרבה פחות.
ההשפעה של הזיכרון הקולקטיבי
אל מול זה, כפי שאמרנו, אל מול החוויה הזו ישנו הפחד. הפחד הזה איננו נמצא סתם – וחשוב להבין דבר מה ביחס למשחק כולו.
ישנן החוויות האישיות שאתם עוברים, חוויות היכולות להתרחש בנקודות זמן שונות במרוצת החיים הללו, וישנן חוויות שאתם עוברים בתקופות חיים קודמים, שלחלק מהן יש השפעה גם על החיים הללו. אבל ישנו גם הזיכרון הקולקטיבי של האנושות, המשפיע עליכם.
החוויות המשמעותיות הקולקטיביות הן חוויות שחלק מהאנושות היתה שותפה בהן. החוויות הללו נוכחות ברובד אשר אפשר לקרוא לו בהחלט 'זיכרון קולקטיבי', וגם אם לא הייתם אז – גם אם אתם נשמה צעירה יחסית והתקופות בהן הייתם בכדור הארץ הן יותר מצומצמות במספר שלהן – גם אם זה המקרה, אתם עדיין מושפעים מהזיכרונות הקולקטיביים הללו.
הזיכרון הקולקטיבי אשר משפיע על כל האנושות הוא הבחירה בין אור לחושך, בין פחד לאהבה. יש את הזיכרון של הזמנים בהם כדור הארץ היה חופשי מפחד, ישנו הזיכרון של האופן בו הפחד נכנס לכדור הארץ והפך להיות הכוח השולט, וישנו הזיכרון של אותן הפעמים בהן היו הניסיונות לשנות מחדש את המאזן הזה, להחזיר את כדור הארץ למה שהוא היה. ישנם זיכרונות של הכישלונות הללו.
כל זה מדבר בזמן הזה, כך שגם אם לא צברתם ותק רב בתקופות חיים בכדור הארץ, ויש בכם עוד רוח צעירות אלוהית ביחס לאפשרות לשינוי, ויש נחישות שאתם באים איתה אל העולם הזה; גם אם זה המקרה, אתם מושפעים מהזיכרון של הזמנים הללו, מהעבר הזה, שבתוכו האנושות חוותה את חוסר היכולת להפוך מחדש את המאזן בכדור הארץ.
התקופה הזו שבה אתם נמצאים, שבה הכל נמצא, היא תקופה של ניסיון מחודש לשנות את המאזן. העולם הזה איננו מגיע אל סופו כפי שהוא אמור היה להגיע לפי תחזיות מסוימות, לפי בחירה קולקטיבית שהיתה. העולם לא הגיע אל סופו והוא ממשיך להתפתח, שכן זו הבחירה הקולקטיבית המנחה את הכל, להמשיך בהתפתחות, לשנות את המאזן, להחזיר את האור לכדור הארץ, להשתחרר שחרור אישי-פנימי וקולקטיבי-חיצוני מהאשליה של הפחד.
זו הבחירה, וישנם הזיכרונות מהפעמים הקודמות, וכל זה מעורר את הפחד הזה, אשר אומר 'אולי עדיף לוותר, אולי עדיף שאני אמשיך לשתוק, אולי עדיף שאני אמשיך להתפשר, אולי עדיף שאני לא אנסה להמשיך את החלום, אולי עדיף שאני אמשיך לשמור על החיים שלי כפי שהם היו ואני לא אשתגע ואני לא – איך בני אדם אומרים – אקפוץ מעל הפופיק'. בהחלט. אולי להמשיך עם מה שהיה.
מה עושים עם זה?
אז אלו הן שתי התנועות אשר מתקיימות, אלו הם שני הכוחות המתקיימים כעת בתוככם גם בעולם המשותף, במציאות המשותפת לכולם. השאלה היא מה עושים עם זה.
זו תמיד השאלה, לא? בני אדם רוצים לדעת איך, מה עושים עם זה. אנו נשאלים פעמים רבות את השאלה 'איך עושים את זה', ואתם בדרך כלל שואלים את השאלה כאשר אתם שומעים אמת מסויימת ואתם מרגישים חסרי אונים ביחס אליה, מרגישים שאין סיכוי שזה ישתנה. אז אתם ישר מנסים להבין מה אתם צריכים לעשות בשביל שזה ישתנה.
מה אם נאמר לכם שהדבר העיקרי שאתם צריכים לעשות כדי לשנות את המציאות הוא להיות מודעים אליה? להיות ערים אליה? להיות נוכחים בתוך המציאות הזו, במודע?
אבל איך זה יכול להספיק, הראש שואל. איך זה יכול להיות, שכל מה שצריך זה להיות? הראש כל כך מורגל בעשייה, בתרגילים, בטכניקות, אז איך זה יכול להיות שלא צריך לעשות דבר?
אם אתם רוצים להרגיע את השכל שלכם אתם יכולים לשלוח אותו לגן הילדים ולתת לו תרגילי יצירה. אתם יכולים לשלוח את השכל שלכם עם דף ועט, שיכתוב את האמונות השונות, שיצייר את הפחד מהשינוי, ויבטא את ההתנגדויות ואת החלומות.
אתם יכולים לתת לשכל שלכם את הכלים לעשות זאת כדי שהשכל ירגיש שהוא עושה משהו. אז אתם תאמינו לאשליה, הנה אתם עושים וזה סימן שמשהו זז, ואם משהו זז אז יש סיכוי שמשהו ישתנה.
אתם יכולים לעשות את זה, לפעמים זה גם חשוב לעשות את זה, אבל פעמים רבות זה איננו הדבר עצמו אשר באמת מניע את השינוי. זו האפשרות, זו ההסכמה, להיות ערים בתוך עצמכם אל הקולות השונים, לחלקים השונים, זה אשר רוצה להשתנות, אשר רוצה לפרוץ דרך, אשר רוצה לנוע קדימה, וזה אשר מפחד, אשר אומר 'אולי לא כדאי', אשר רוצה לסגור. להיות ערים לדואליות הללו, נוכחים בתוך הדואליות הזו, לתת לחלקים השונים לדבר, להתבטא, להרגיש אותם, לחשוב אותם. מבלי לעשות דבר.
משום כך, בניגוד למה שנאמר כאן קודם לתקשור זה שעשוי אולי לקרות, אנו לא נעביר מדיטציה. השכל שלכם איננו זקוק כעת לתרגילים. הוא אולי רוצה תרגיל, אבל אינו זקוק לזה. במקום זה אנו רוצים להציע משהו אחר – רק להיות ערים לקולות הללו.
אם המילים שאנו מעבירים במסר זה מדברות אליכם, אם אתם מזהים את הדואליות הזו מתקיימת בתוככם, אפילו אם היא מתקיימת ביחס למשהו קטן – האם לשנות את המיקום של האגרטל או לא; אפילו אם הדואליות הזו מתקיימת ביחס למשהו קטן, שימו לב אליה, ותנו לשני הקולות לעלות.
זה הדבר הראשון ביחס ל'איך', זה הדבר העיקרי, אשר יכול לעזור לכם.
בקשו עזרה וטיפול
אם אתם נמצאים בפני החלטות יותר מורכבות, אם המלחמה הפנימית בין החלקים היא יותר עוצמתית, אז בקשו עזרה כדי לטפל בזה. אתם יכולים לקבל עזרה מהרוח, מהמדריכים אשר מלווים אתכם, ואתם יכולים לקבל עזרה מבני אדם אחרים. אם יש צורך לכו לקבל טיפול כזה או אחר, כדי לעזור לפוגג את הפחד, משום שהוא עשוי חזק מאוד.
אם הייתם בגוף אחר, בזמנים בהם היה הניסיון לשנות את המאזן בכדור הארץ, אז הפחד בתוככם עשוי להיות חזק מאוד, משום שאתם עשויים לזכור היטב כיצד הניסיון לא הצליח, ואז ההתנגדות שלכם לשינוי עשויה להיות חזקה מאוד.
אם זה המצב, אם זו החוויה הפנימית שלכם, אם אתם מרגישים במלחמה, אז בקשו טיפול כדי לשחרר, לנקות גם מחיים קודמים, גם מהחיים הללו, את הזיכרונות, את הכאב שיש בזיכרונות, את הפחדים שיש בזיכרונות.
הנה, נתנו לשכל שלכם משהו לעשות, ועכשיו הוא יהיה קצת יותר מרוצה.
שימו לב לחוסר סבלנות
הדבר השלישי שאנו יכולים להציע ביחס לנושא – אתם צריכים סבלנות יותר ממה שיש לכם, שזו בדרך כלל המציאות בכדור הארץ.
אתם צריכים קצת סבלנות ביחס לתהליכים שאתם עוברים. הדחף לשינוי, חוסר ההסכמה להתפשר, הם עשויים להתפרץ בבת אחת וליצור תחושה של 'או עכשיו או לעולם לא, עכשיו חייבים להשתנות ועכשיו חייבים לשבור את הכלים'. ולא תמיד זה כך.
אם אתם מפחדים מאוד מהשינוי אתם עשויים באותה המידה להיות חסרי סבלנות ולרצות שהשינוי כבר יקרה, כי אתם נורא מפחדים ממנו. אם יש חוסר סבלנות ביחס לשינויים, במקום להאיץ בתהליך ולהשתנות מהר, אנו מציעים שתחזרו ותשימו לב אם אתם מפחדים מהשינוי, אם אתם מפחדים להאט את הקצב.
כדאי לגדול בקצב שלכם. כשיהיה פחות פחד יהיה יותר קל לתנועה לקרות, לשינוי לקרות, והדברים יוכלו להיות יותר קלים, עם פחות תגובת נגד.
לשמור על חיבור אל החלום
הדבר הרביעי שאנו מציעים הוא להמשיך לשמור על החיבור שלכם לחזון שלכם, לחלום שלכם, לשינוי שאתם רוצים ליצור.
איננו בהכרח מציעים לכם לתרגל בחינה מדוקדקת של פרטים. אתם אינכם חייבים לראות את החלומות שלכם לפרטי פרטים, אבל כן שאלו את עצמכם איזו מהות אתם רוצים לחיות בה, איזו חוויה אתם רוצים לחוות, איזו הרגשה אתם רוצים להרגיש בשינוי שאתם מבקשים עבור עצמכם.
והשאירו מקום להפתעות, לגבי ה'איך זה יקרה', לגבי מה יכול לקרות.
בשביל ששינוי יקרה אינכם צריכים לדמיין אותו לפרטי פרטים. בשביל ששינוי יקרה אתם צריכים להסכים אליו, להתחבר לחוויה שאתם רוצים לחוות, ומתוך זה, מתוך ההסכמה, יכולים לקרות שינויים שחלקם עשויים להיות מפתיעים וחלקם עשויים להיות כאלה שבראש שלכם לא הייתם יכולים לחשוב עליהם, ובכל זאת הם קורים.
זכרו להיות עדינים
זה המצב, בזמן הזה. ישנו דחף הולך וגובר לשינוי, להתרחבות, לנאמנות עצמית, וישנו המקום המפחד מכך.
אז היו עדינים עם עצמכם, עם הפחד שלכם, עם ההתנגדות. אפילו אם אתם מתנגדים לשינוי טוב, אם אינכם מבינים מדוע אתם ממשיכים להיאחז במשהו שאתם כבר יודעים שהוא אינו הדבר הכי נכון עבורכם, היו עדינים עם עצמכם.
דמיינו שזה ילד קטן המפחד משינוי, וזכרו שהילד הקטן הזה מתקיים בתוככם, גם אם אתם אינכם ילדים בעצמכם.
אז עדינות. גדלו את עצמכם בסבלנות, לאט-לאט וביציבות. זו תהיה הדרך הטובה יותר, הנכונה יותר, להתפתח בה. בהחלט.
אלו הם הדברים שלנו למפגש זה, ואנו נסיים בנקודה זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
