אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, זמן להתכנס, להתרפא, זמן ללמוד מעט יותר על מי שאתם ועל מי שאתם לא.
נתחיל ונאמר שמה שאתם חושבים ומה שאתם מרגישים – ומדי פעם מה שאתם רוצים – הוא לא מי שאתם. הוא לעתים עשוי להיות ביטוי למי שאתם, לעתים זה עשוי להיות חלק ממי שאתם, אבל פעמים רבות זה כלל אינו מי שאתם.
החיים בגוף, ההזדהות המהותית הזו עם הזמניות של הגוף, היא בסיס אוטומטי להמשך של הזדהות עם היבטים נוספים במימד הזה, בקיום הזה, שגם הם זמניים. אתם נוטים להגדיר את ה'אני' שלכם דרך גוף בתחילה, ובהמשך גם דרך מה שאתם מרגישים ומה שאתם חושבים.
בפועל, דווקא במקומות האלה, שאתם מרגישים את ה'אני' שלכם דרכם, דווקא בהם אתם לא כל כך יחודיים ואינדיבידואליים. למעשה, זהו המקום שבו אתם דומים זה לזה. הגוף של כל מי שנמצא בתוכו הוא זמני, הוא עובר תהליך של התחדשות עד שהוא מגיע אל סופו, וכך גם רגשות וכך גם מחשבות, אם מאפשרים להם להיות כפי שהם – הם עוברים תהליך של התחדשות עד שהם מגיעים אל סופם. מעגל שלם של התמרה, של יצירה, של חיים והתפתחות.
זה קורה כמעט אוטומטי, ההזדהות אשר נוצרת עם הגוף, אשר נוצרת עם רגשות, עם מחשבות, ואתם לעתים מרגישים אומללים בגלל זה או מאוד מיוחדים בגלל זה, מאוד טובים בגלל זה, אבל בפועל זה איננו מי שאתם, זה איננו מה שמגדיר אתכם, זו איננה המהות האמיתית של מי שאתם.
התשוקה היא השער
אתם הופכים להיות קרובים עד כדי זהים עם מי שאתם באמת, כאשר אתם מחוברים אל התשוקות שלכם. כאשר אתם ממוקדים, כאשר אתם חווים את מה שאתם אוהבים להיות ולעשות, כאשר אתם מחוברים להיבט הזה במבנה של מי שאתם, אז אתם קרובים עד כדי זהות מלאה עם הנשמה ממנה אתם נובעים, עם המקור ממנו אתם נובעים.
זה השער, זו הדרך של האלוהות להתבטא, וזו הדרך שלכם לחזור להתעורר למי שאתם.
כפי שידוע לכם, הזיהוי של תשוקות, של מה שאתם אוהבים להיות ולעשות, עשוי להיות קשה ומורכב. הסיבה שהוא קשה ומורכב היא קודם כל משום הרגשות השונים שאספתם בתוככם, אשר סוגרים את מה שאתם משתוקקים אליו, את מה שאתם אוהבים להיות ולעשות.
זה המעטה, וכאשר הוא קיים אתם עשויים להיות מבולבלים ולא יודעים ולא ברורים, עשויים לדעת מה אתם רוצים אבל לא להצליח לחוות את זה ולבטא את זה ולממש את זה באופן שהוא אפשרי עבורכם, ואז אתם עשויים לנוע בין בלבול לבין תסכול לבין ייאוש וחוסר אמונה. לעתים אין בכלל בהירות או ידיעה של מה אתם באמת רוצים להיות, של מה שאתם רוצים לתת ולקבל.
הסיבה שזה כך היא משום שזה חלק משמעותי מתהליך ההתפתחות המתאפשר בעודכם בגוף. המסע לגילוי אותן תשוקות, אותן אהבות, הוא המסע לגילוי המהות האמיתית שלכם. הוא הדבר, הוא השער, המקרב אתכם יותר ויותר להיות מי שאתם.
ההכרח לפגוש את הרגשות שלכם, את האמונות השונות שהרגשות הללו מביאים איתם, אמונות האומרות מה אפשרי ומה לא אפשרי, מה הגיוני ומה לא הגיוני, מה יכול לקרות ומה לא יכול לקרות, מה מגיע לכם ומה לא מגיע לכם, מהי זכותכם ומהו לא זכותכם; המפגש עם הרגשות ועם האמונות הללו הוא הדרך, הוא האמצעי.
לעתים אתם עשויים להרגיש שזה הדבר עצמו, אבל זה איננו הדבר עצמו. זה חלק משמעותי מהדרך להתפתח בעודכם בגוף, אבל כאשר אתם מרגישים רגש מסוים, מאמינים באמונה מסויימת, חושבים מחשבה מסויימת, זה איננו מי שאתם. במרבית המקרים זה ביטוי של ההזדהות עם הגוף, עם האמונה החד-משמעית שאתם עומדים למות.
האמונה במוות
אנו מודעים לכך שמדי פעם בני אדם עסוקים בשאלה מי מאמין באלוהים ומי לא; ישנם סקרים ומאמרים על שאלות של אמונה באלוהים, בהם מנסים להבין האם בני אדם מאמינים יותר או מאמינם פחות. אך ישנה אמונה אחת, שבה כמעט כל בני האדם מאמינים – והיא איננה קשור לדת, למרות שהדתות מתבססות על זה במידה רבה – האמונה שאתם בסוף מתים.
זה נכון שהגוף מת, זה נכון שבעבר בין הממדים אתם מסירים מעל עצמכם מידה מסויימת מעצמכם, חלקים ממי שהייתם בעודכם בגוף המסוים הזה. אבל אינכם מתים. משתנים כן, נולדים מחדש בהחלט, מתפתחים בהחלט, מתים בהחלט לא. אבל ההזדהות עם הגוף היא כה עמוקה, עד שהאמונה הנפוצה ביותר בכדור הארץ בכל נקודה בה אפשר לבחון את כדור הארץ, היא 'אנחנו מתים בסוף'.
מתוך האמונה הזו נוצרת פעם אחר פעם אחיזה והזדהות עם רגש מסוים, עם אמונה מסויימת. אתם נוטים להיאחז במה שאתם יודעים, במה שאתם מאמינים בו, בדעות שלכם, בתפיסות שלכם, לעתים ברגשות מסויימים שאתם כה רגילים להרגיש. אתם נאחזים בהם בניסיון להימנע ממוות שלא מתקיים, ובכך יוצרים פעם אחר פעם סבל אחר סבל.
משום כך חשובה ההתמסרות, משום כך חשובה ההסכמה, ההסכמה להרגיש, ההסכמה לחשוב, הסכמה מודעת. בהסכמה מודעת ישנה מידה של חוסר הזדהות, אשר מאפשר לתהליך ההתפתחות או תהליך הטרנספורמציה שעובר כל רגש וכל מחשבה, להגיע למיצוי, לסיום. כך אתם יכולים להתפתח, כך אתם יכולים להשתנות.
פעם אחר פעם, בעקבות רגש מסויים או מחשבה מסויימת, אם אתם מסכימים להרגיש או לחשוב את זה, אתם יכולים להתפתח מתוך זה. פעם אחר פעם רגשות יכולים להתמוסס ולהיעלם ולנשור. הביטחון העצמי שאתם עשויים להרגיש, אשר נבנה בתהליכים מסוג זה, הוא איננו סתם ביטחון עצמי אשר אומר "אני טוב או טובה כפי שאני", זהו ביטחון עצמי הנובע מחיבור אל התשוקות שלכם, אל מה שאתם אוהבים להיות ולעשות. זה הביטחון העצמי, זו ההסכמה להיות בתוך זה, להיות זה. להיות תשוקה, להיות אהבה.
כשאתם מסכימים להתמסר לרגשות כאלה ואחרים, אתם יכולים מתוך זה להתמסר לתשוקות שלכם.
להתחבר לתשוקה האלוהית
כפי שאתם שמים לב, בעודכן חיים בגוף, שגם תשוקות עשויות להשתנות, גם תשוקות מסוימות מגיעות לכלל מיצוי וסיום, וגם להן פעמים רבות ישנו תהליך של טרנספורמציה. בתחילה התפתחות והתחדשות, עד שהתשוקה המסויימת מגיעה אל סופה. ממש כמו רגש, ממש כמו מחשבה, התהליכים קורים גם בתחום זה.
אך כאשר אתם מחוברים לתשוקות שלכם, למה שאתם אוהבים להיות ולעשות, אתם נשארים מחוברים אל החלק שהוא מעבר לגוף, שהוא מעבר לרגשות ולמחשבות, שהוא משתנה ובו זמנית לא משתנה אף פעם.
הסיבה לכל זה היא שהתשוקה האלוהית להתפתחות היא זו המניעה את הכל. כאשר אתם מחוברים אל התשוקה, אל מה שאתם אוהבים להיות ולעשות, אתם מתחברים אל האלוהות.
רבים מדברים על הניצוץ האלוהי המתקיים בבני האדם, וזהו הניצוץ – זו התשוקה, זו האהבה לדברים מסויימים, להוויה, לעשייה. כאשר אתם מתחברים אתם הופכים להיות אלוהים בתוך גוף.
מוכנים להפתעות?
פשוט, על פניו, ובכל זאת זה עשוי להיות מורכב.
אחת הסיבות לכך שזה מורכב היא משום שבדרך אתם מתבקשים לוותר על דעות, על אמונות, על מחשבות, על תפיסות חיים שלפיהם אתם מנסים להגדיר את עצמכם.
תשוקה עשויה לעתים להיות סותרת מאוד את מי שאתם חושבים שאתם צריכים להיות. אם אתם מוכנים ללכת פנימה, עמוק יותר ממה שאתם חווים ושומעים, אתם עשויים לגלות בעצמכם תשוקות ואהבות שמעולם לא חשבתם עליהם. אתם עשויים למצוא את עצמכם בטריטוריה לא מוכרת, ובמידת מה להרגיש זרות ביניכם לבין עצמכם לזמן מה. האם זה אני? האם זו אני? זו עשויה להיות השאלה. הדברים בהחלט עשויים להרגיש מפתיעים, מפתיעים עד מאוד.
השאלה האם אתם מוכנים להפתעות היא השאלה שחשוב לשאול. הסיבה העיקרית לכך היא שכבני אדם, מתוך ההזדהות עם הגוף, אתם נוטים להישאר במה שאתם מכירים. ההפתעות מטבען לוקחות אתכם לטריטוריה לא מוכרת.
צורך בחיבור חדש
הסיבה העיקרית לכך שאנו מדברים על זה במפגש זה – הדברים עשויים להישמע מוכרים במידה כזו או אחרת עבור חלק מכם, זה עשוי אולי להישמע לא מיוחד – היא שלא נותר לכם כל כך לאן ללכת.
אי אפשר להימנע מאותו חיבור אל התשוקות, אל האהבות. ישנה קריאה פנימית, דרישה לעתים, להתחבר אל המקום הזה ולהסכים לממש את אותו היבט במי שאתם.
פעמים רבות, אנשים בתקופה זו עוברים זעזועים בתוך ההיבטים השונים של החיים שלהם, בתוך מערכות יחסים, במקומות עבודה, בשביל לנער את המוכר, את הידוע, את הרגשות והדעות על עצמכם שאתם תופסים ולא מרפים מהם, כדי לפנות מקום לחוויה חדשה, להבנה חדשה, לחיבור יותר עמוק.
השאלה "מה אני רוצה?" היא השאלה. "מה אני רוצה להיות?" "מה אני רוצה לתת – ולקבל?", אלו שאלות שנשאלות עכשיו מחדש. המציאות מנערת, מזעזעת, לוחצת, סוגרת פעמים רבות, בשביל להביא בני אדם אל הקצה הזה, לגבור אם אפשר להגדיר זאת כך, על אותו מנגנון אחיזה במוכר, ולאפשר מקום להתחדשות.
בניגוד למה שבני אדם מסויימים רוצים, העולם אינו יכול לחזור אחורה. אינכם יכולים לחזור אל הפחדים שהיו בעבר, אינכם יכולים לחזור אל השליטה שהיתה בעבר, אל האופן שבו מנגנוני השליטה פעלו. איננו אומרים שהם נגמרו, אפשר להירגע; אבל אינכם יכולים לחזור אחורה.
יש בני אדם שמאמינים שאפשר, אפשר להישאר במה שהיה, אפשר לא להתחדש, אפשר לא לזוז. זה מצער אותנו, המחשבה הזו, בעיקר משום שהיא מביאה פעמים רבות לסבל. הסיבה לסבל היא שאתם נאחזים ככל שאתם יכולים במה שאתם מכירים ויודעים, בטוחים שזה הטוב ביותר האפשרי עבורכם, מסרבים לקחת בחשבון את האפשרות שיכול להיות טוב יותר מזה.
זו האנרגיה בזמן הזה. התנועה מתרחשת, ההתחדשות מתרחשת, ואתם עוברים לעתים זעזועים בשביל לדחוף אתכם לקחת חלק בתוך התנועה. לזעזע, יותר מכל, את מנגנון השימור העצמי, את המקום אשר נאחז במוכר ובידוע, ואיננו מרפה, ולהחזיר אתכם אל התשוקות שלכם, אל מה שאתם אוהבים להיות ולעשות. זו, מנקודת המבט שלנו, המשמעות של להיות אלוהים בתוך גוף – החופש להיות מי שאתם באמת.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
