אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, זמן לדבר ולעסוק מעט במה שקורה בזמנים הללו, במה שמתרחש מאחורי מה שלכאורה מתרחש. משום שהמציאות שלכם היא רק מעטה, כיסוי חיצוני, ביטוי, למה שמתרחש באמת בתוככם. קל להיבלע אל תוך המציאות, להאמין שהמציאות היא הגורם העיקרי, הכוח העיקרי אשר מכתיב את מי שאתם בזמן הזה; אך בפועל הדברים הם הפוכים. מי שאתם בזמן הזה מכתיב את המציאות.
אז מה קורה בזמן הזה? אפשר לומר שאתם שומעים יותר מבעבר קריאה פנימית, רצון פנימי, ללכת אחרי הלב. זו קריאה מיסטית, משום שהיא אינה נעשית באמצעים המקובלים. היא אינה נאמרת בחדשות, לא כותבים על זה בעיתון, ומרבית בני האדם, אם תשאלו אותם ביחס לזה, יאמרו שהם אינם מבינים במה מדובר, שהם לא יודעים על הקריאה הזו. אך בכל זאת, הקריאה ללכת אחר הלב נשמעת בעולם הזה בעוצמה גדולה יותר מאי פעם, חודרת אל תוך מקומות סגורים, אל תוך דפוסים עתיקים, אל תוך מנגנוני הגנה שאתם מכירים מימים ימימה.
לשלם את המחיר
הקריאה הזו מעוררת תגובות שונות, ואפשר בשלב זה לעסוק בשתיים עיקריות. האחת היא, שאתם אינכם באמת מבינים מה זה אומר ללכת אחרי הלב; ישנה אי הבנה ביחס למושג, ביחס למהות של הביטוי "ללכת אחר הלב". וכאשר מתחילה להיות הבנה, כאשר מתקיימת כזו ברבדים מודעים יותר או פחות, אתם לרוב נבהלים. אתם אינכם רוצים לשלם את המחיר אשר ללכת אחר הלב מבקש ואף דורש.
ההליכה אחר הלב מאתגרת, משום שהיא מערערת את היסודות המוכרים של המציאות שלכם. היא מחייבת בני אדם לחולל שינויים שהם לעיתים בבחינת מהפך כולל, ולעיתים השינויים הם יותר קטנים. אבל הגודל כאן אינו קובע וההיקף אינו קובע, כי אם המהות. ככל שאתם הולכים אחר הלב, השינוי יעורר פחד עמוק יותר – וזה מה שקורה בזמן הזה.
האש שתמיד בוערת
כפי שאמרנו, ישנה אי הבנה, ובאי ההבנה הזו אנו מבקשים לעסוק. ראשית, ישנם כאלו אשר אינם מבינים, שכשאר עוסקים בהליכה אחר הלב, אין מדובר בלב הפיזי. הלב הפיזי פועם באותו האופן בכל מקרה, לפחות במרבית המקרים. זהו הלב האנרגטי אשר מדבר, זהו הלב האנרגטי אשר מבקש התייחסות. זהו המקום ממנו נובע הרצון, הדחף לשינוי.
מעבר לכך, הלב הוא מהות המייצגת את המכלול של מי שאתם. זו הנקודה במערך שבו אתם חיים, שממנו אתם עשויים, אשר בה מתחברים כל העולמות, אלו אשר מוגדרים כעליונים ואלו אשר מוגדרים כתחתונים, אלו המוגדרים כנעלים ואלו המוגדרים כנחותים.
הכל מתחבר. לא רק נפגש, כי אם מתמזג זה אל תוך זה. הרבדים של האישיות והרבדים של האלוהות, החיבור אל העבר, החיבור אל העתיד. כל זה קורה בלב. הלב הוא המקום בו אתם נמצאים לא רק בהווה שלכם; החיבור ללב מחבר אתכם לחוויית זמן שהיא רב ממדית, שהיא איננה ליניארית. משום כך, כאשר הלב שלכם פתוח, מימד הזמן נעלם. אתם נמצאים כאן ועכשיו ובו זמנית בכל מקום; אתם נמצאים במה שאתם מגדירים בתור עבר, אתם נמצאים בתוך מה שאתם מגדירים בתור עתיד. אתם נמצאים בכל זה באותו הרגע; ישנה נוכחות מלאה של הזיכרון ושל השכחה, של מי שאתם ושל מי שאתם באמת.
כאשר הלב פתוח, כאשר אתם מחוברים ללב, אתם יותר ממי שאתם. אתם הופכים להיות אדם אחר במובן מסוים. זוהי מהותה של טרנספורמציה, זוהי האש שתמיד בוערת.
הערטילאיות של החלק הנצחי
אתם אינכם תמיד מרגישים את האש הזו. לעיתים ופעמים רבות, האש הזו נסתרת. הלב אינו נוכח, ואתם עסוקים במה היה, אתם עסוקים במה יהיה. זה אינו עיסוק של הוויה; זהו עיסוק של פחד, עיסוק של מאמץ לשרוד. זהו עיסוק אשר נובע מתוך חלקיות, מתוך הבנה חלקית של מי שאתם, מתוך עיוורון אל המימד של הנצחיות.
אתם עסוקים בלכפר על פגעי העבר ולהימנע מפגעי העתיד, בטוחים שאם תצליחו לעשות את זה, אתם תהיו בטוחים. אך האמת היא שאתם יותר, הרבה יותר, מפגעי העבר או ממה שעשוי לקרות בעתיד. אתם הרבה יותר מאותו המימד הפיזי הנמצא בעולם הזה לזמן מוגבל.
אתם הרבה יותר מהפחד שלכם, שהוא, נדמה לנו, המימד הזמני המוצק ביותר, הברור ביותר והמוחשי ביותר שאתם מכירים. באופן מעט אירוני, אולי, אך מתוכנן היטב, זהו החלק הנצחי שהפך ערטילאי; זהו החלק הנצחי, אשר הפך מטושטש, לא מוכר ולא ידוע.
זה כאמור מתוכנן היטב להיות באופן הזה. הייתם צריכים לשכוח כדי להתפתח מתוך השכחה, ולחזור להיות מי שאתם.
להתקלף משכבות של פחד ופשרה
כל זה קורה וזה איננו תהליך חדש. אתם עשויים להגדיר את התהליך הזה בתור ממושך וארוך. עבור רובכם הוא כלל לא התחיל בתקופת החיים הזו אלא מתקיים תקופות חיים שונות. אתם נמצאים בעולם הזה, בגוף הזה, פעם נוספת, במטרה ליצור חיבור של עולמות אשר מעולם לא התאפשר.
זהו זיכרון שאתם נושאים בתוך הלב, זיכרון אי ההצלחה, הכישלון; את הרצון לפרוץ את גבולות האני, את גבולות האפשר והאי אפשר, אל עבר חופש, אל עבר חופש שלא נגמר, אשר לא התממש. אתם נושאים את הזיכרון הזה בגוף שלכם, בחיים הללו, ואתם אינכם בטוחים עד כמה כדאי ללכת אחרי הלב.
הלב איננו אומר שהכל יהיה בסדר והכל יהיה מושלם, שלא יהיו כאבים ולא יהיה צער ולא יהיה אובדן; היו זמנים שהאמנתם שכך הם פני הדברים, היו זמנים שכך האמנתם וכך קיוויתם, אך ללכת אחר הלב עדיין משאיר אתכם בתוך הגוף, עדיין משאיר אתכם בחוויית הזמניות המוצקה הזו. זה עדיין משאיר אתכם בתוך עולם הרגש. ההליכה אחר הלב אמנם משנה יותר ויותר את ההתנהלות בתוך זה, אך זה אינו מבטל את הקיום המסוים הזה. אתם למודי אכזבה וחוסר הצלחה, ומכאן יש ספק לאנשים רבים, מה הטעם ובשביל מה.
ישנן ציפיות שונות מההליכה הזו אחר הלב. כפי שאמרנו, זהו איננו הלב הפיזי שאחריו צריך ללכת. ללכת אחר הלב איננו מספק מפה סלולה וברורה, בדיוק באיזו זוית לפנות ואיך להמנע מפקק. הלב אינו מספק את כל זה. מה הוא כן מספק? אז בשביל מה בכלל כן? ומה זה בעצם אומר?
לכת אחר הלב זה אומר להתקלף משכבות של הפחד, שכבות העוטפות אתכם, המסתירות את מי שאתם, שכבות היוצרות פשרה, אשר יוצרות ויתור. מתוך הפחד הזה, זה מה שאתם עושים, אתם מתפשרים ומוותרים, מבטאים את עצמכם בתוך העולם הזה באופן חלקי. מוותרים על הנאה רבה, על שפע גדול, מתוך אמונה שאינכם מספיק טובים ושלא מגיע לכם.
ללכת אחר הלב מתנגש בזה. כיצד אפשר, כיצד אתם יכולים להרשות לעצמכם להתחבר למהות כזו אם אינכם מספיק טובים? זה איננו אפשרי, זה איננו נתפס בתוך החוויה הפנימית שלכם. רבים חווים את עצמם כבלתי ראויים, וזו חוויה אשר יוצרת תסכול, אשר יוצרת מרירות, אשר יוצרת מלחמות ומאבקים. אך ממלכת האהבה זו ממלכה אישית, והיא מחכה עבור כל אחד מכם בתוך עצמכם.
ההליכה אחר הלב היא אתגר, משום שעליכם לפגוש את המקומות הכואבים והפגועים בתוך עצמכם. בשביל לבטא במלואכם את מי שאתם במלואכם, יש צורך וחשיבות לתת מקום לאותו החלק אשר מרגיש בלתי ראוי ובלתי מוערך, אשר מרגיש שאין זה מקומו להיות בתוך הטוב הזה.
זה, נדמה לנו, אחד ההבטים אשר הם גם מאתגרים מאוד וגם תובעניים באותה המידה, משום שהריפוי של המקום הפגוע דורש הרבה תשומת לב, דורש סבלנות וזה דורש הסכמה להשתנות. להיפרד ממקום פגוע נשמע אולי בתור פנטזיה, אך בפועל זה מה שקורה יותר ויותר.
אפשרות לריפוי ולשינוי
אתם מהססים, האם לנסות פעם נוספת; יש חוויה פנימית שאינכם ראויים ללכת אחר הלב, להביא את עצמכם בעולם הזה, לשבור כבלים וגבולות, להעיז לעשות את הבלתי הגיוני, את הבלתי אפשרי.
אם הפחד הוא חזק מאוד ואם תחושת חוסר הערך חזקה מאוד, אל תתאמצו ללכת אחר הלב. במקום זאת, לכו אחר המקום הפגוע ורפאו אותו. מתוך הריפוי הזה תתחזק הנחישות, ההתמסרות, לפרוץ את הגבולות ויותר להיות, יותר לבטא את מי שאתם.
בניגוד למה שאנשים שונים חושבים, המקום הפגוע הוא איננו הבעיה. ההרגשה שלו, עצם הנוכחות שלו, היא איננה עדות להדרדרות, כי אם עדות לתהליך של ריפוי, אשר נוכח כאפשרות. כאשר בני אדם מרגישים את הרגשות הללו – ובזמן הזה החוויה שלהם חזקה יותר – זה קורה משום האפשרות להביע את עצמם. כאשר בני אדם פוגשים את החוויה הזו הם פוגשים למעשה אפשרות לריפוי ולשינוי פנימי.
אז אל תבקרו את הרגשות הללו. טפלו בהם בעדינות, רפאו אותם, משום שמתוך הריפוי הזה, שינויים מהסוג שאתם רוצים, כאלו המבטאים את המהות שלכם, יוכלו להיות יותר בקלות, עם פחות מאמץ. אולי בלי מאמץ בכלל…
להיות ראויים לקסם
אתם מורגלים להתאמץ עבור דברים. הזיעה נותנת לכם תחושה של השגיות, של הצלחה, וזה לא משנה אם היא זיעה פיזית או זיעה רגשית. לוותר על זיעה כזו או אחרת, על מאמץ כזה או אחר, עשוי בהחלט להיות מאתגר, משום שאתם אינכם מרגישים ראויים שיקרו לכם קסמים.
אותנו זה מעט מצחיק, משום שנדרש מידה רבה של קסם בשביל שתהיו בתוך הגוף. נשמות אמנם אינן יושבות בצד שמעבר עם קדירות ובקבוקים ומכינות שיקויים בשביל לאפשר לשינוי הזה, ללידה, לקרות; אך במידה רבה זהו אכן קסם המאפשר טרנספורמציה כה גדולה, כניסה של נשמה, של חלק מנשמה רב ממדית, אל תוך גוף תלת ממדי, במקרה הטוב.
זהו איננו תהליך, איך לומר, שהוא מובן מאליו. הוא קסום במהותו והוא נעשה כל כולו ללא מאמץ כלל.
אז אתם, מנקודת המבט שלנו, כולכם יציר הקסם של עצמכם, ואתם באים אל תוך העולם ומאמינים שזה איננו אפשרי, הקסם הזו, הקלות בה דברים יכולים לקרות. אם זה קורה, אז זה במזל או במקרה. אתם אינכם מרגישים שזה מגיע לכם, אתם אינכם מרגישים ראויים. זה מעלה חוסר ביטחון, האם זה יקרה שוב או לא. אנו שואלים, מדוע לא? מדוע שדברים לא יקרו באופן הזה? מדוע שדברים יקרו במאמץ? מדוע זה הכרחי מנקודת המבט שלכם? מדוע אתם בטוחים שכך דברים יכולים לקרות? מהיכן החשיבה הזו באה?
לכו אל הכאב אשר נמצא מתחת למחשבות הללו ורפאו אותו, משום שחלק משמעותי בחיים שמתנהלים מתוך הלב, הוא חיים נטולי מאמץ. לא נטולי עשייה, אך נטולי מאמץ. עליכם להכין את עצמכם לקראת זה, להעמיק את ההסכמה לזה, את החוויה שאתם ראויים לזה.
עדינות, סבלנות וריפוי
בזמנים הללו ישנה קריאה עמוקה, כלל עולמית, ללכת אחר הלב. הפחד מהלב, והכאב אשר יש בלב, יוצרים אתגר. המאמץ לשמור על המוכר יוצר מלחמות עקובות מדם, במקומות שונים בעולם, וגם בתוככם.
אז לכו פנימה, בזמן הזה, אל תוך הרגשות העמוקים אשר עולים. היו עדינים איתכם, עם עצמכם, היו סבלניים; וצרו ריפוי. זו הדרך, מנקודת המבט שלנו, להמשיך להיות, להפוך להיות, מי שאתם באמת.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
