"הערב אנו מבקשים ראשית כל לחזור ולדבר על בדידות. אנו מבינים שהבהלה, או הפאניקה, הפכה לנושא מרכזי. אנו מבקשים לחבר את שני הדברים הללו יחד.
"בדידות, מנקודת המבט שלנו, היא החלק הקשה בעולם הרגש. זוהי יציקת הבטון הממשית ביותר. הרגש הצפוף ביותר, העמוק ביותר, ולכן גם הכואב ביותר.
"בדידות נוצרת בכל גלגול, ברגע בו אתם פוקחים לראשונה את העיניים, וחווים את הריק. החוויה של המלאות והאחדות אשר מתקיימת כנשמה מתחלפת בחוויה של ריק, של ריקנות. כאשר אתם פוקחים את העיניים וחווים שאתם לבד, הריק הזה מתמלא בכאב שאנו קוראים לו בדידות, כאב המכווץ את הלב באופן כמעט הרמטי.
"אנו אומרים שבדידות היא החלק הקשה בעולם הרגש משום שהיא יוצרת את חוסר האמונה. חווית הריק הזו, כפי שהיא נחווית, היא חוויה ממשית, וקשה מאוד לשכנע, אם אפשר, שאין היא חוויה נכונה, שאין זו המציאות כפי שהיא. משום כך, מעטים האנשים אשר באמת מבינים ומאמינים בכך שהם אינם לבד; משום כך רבים כל כך פוסלים בצורה חריפה כל כך את קיומם של ישויות ועולמות אחרים; משום כך קיימת אמונה מעטה כל כך בדבר האהבה, בדבר האפשרות לקבל תמיכה. משום שבבסיס של הקיום שלכם ישנה חוויה של ריק, שאין שום דבר, שאתם לבד.
"זו לא חוויה ארוכה מבחינה זמן – היא שבריר קצר של שניה, אשר העוצמה שלה גדולה מאוד. כשם שסכין חותכת, כך החוויה הזו חותכת את הלב וסוגרת אותו, והבדידות נוצרת בפנים.
"הפאניקה כשלעצמה מגיעה מאותו המקום עצמו. בתוך חווית הריק הזו ישנו זכרון מעומעם שהדברים היו אחרת, שהריק הזה הוא דבר חדש, שמשהו השתנה. מלבד חוסר האונים שהדבר יוצר – לרוב האדם אינו מסוגל להבין כיצד אפשר לחזור לחוויה ממנה הוא נפרד – הרי שבאותה נקודה עצמה מתחילה להבנות בהלה עמוקה מאוד. אינכם זוכרים כשאתם נולדים שאת המעבר ממצב תודעה של אחדות למצב תודעה של יחסיות בתוך גוף אתם עשיתם; אתם אינכם זוכרים שזוהי בחירה שלכם ומימוש שלכם. אתם רק מתעוררים, כך אתם מבינים, ברגע אחד לתוך דבר מה שאינכם מבינים מדוע הוא נמצא, שמייצר כאב גדול מאוד, עם זכרון שהיה פעם משהו אחר, וחוסר הידיעה כיצד לחזור לשם. בתוך החוויה הזו ישנה בהלה עמוקה מאוד מפני השינוי אשר קרה, מפני העובדה שלא הייתם בשליטה, וקרה דבר מה שהטיל אתכם אפשר לומר לגיהינום. הבהלה הזו, הפניקה הזו, היא אשר מניעה אתכם אחר כך בכל פעם ששינוי בא אל פני השטח לשמור על השליטה, על האחיזה במה שמוכר – משום שאם מרימים ידיים, ומאפשרים לתהליך לקחת אתכם, כמו שקרה בהתחלה, כך לדעתכם יכול לקרות גם עכשיו: שאתם תתעוררו פתאום, ותגלו שאתם נמצאים במקום שאינכם מבינים מדוע אתם שם, ואין לכם מושג איך לצאת ממנו.
"מאחר ומרבית בני האדם מאמינים לבדידות הזו, מאחר ומרבית בני האדם מאמינים שאין אהבה, שהם באמת לבד, שאי אפשר לסמוך על שום דבר, שאין באמת שום דבר בחוץ, הם משקיעים כמות גדולה מאוד של אנרגיה בשביל להימנע משינויים ולהילחם בהם כשהם קורים. חלק מהאנשים נוסגים לאחור ואינם מתפתחים מתוך הבהלה הזו, חלק עסוקים בלהילחם כל הזמן. ישנם אנשים שמתים בגיל צעיר מתוך אותה בהלה, ישנם אנשים שמעסיקים את עצמם בדברים קטנים וחסרי משמעות רגשית בשביל להעביר את החיים בצורה בטוחה ככל האפשר.
"וישנם אנשים, אשר אותו שבריר זכרון שפעם היה משהו אחר ממשיך לפעום בהם בצורה חזקה. אותה להבה פנימית אשר אומרת שישנו משהו אחר מעבר לאותה בדידות, מעבר לריק, שישנה אפשרות אחרת, הולכת וגדלה ככל שעובר הזמן, ומובילה אותם אל תוך מסע אשר הופך את הזכרון יותר ויותר למציאות.
"מנקודת המבט שלנו, גם הבדידות וגם הבהלה הזו הם שני דברים ראשוניים מאוד, מהותיים מאוד בקיום שלהם וחשובים מאוד בריפוי שלהם".
