"אוכל מבטא אהבה לעצמי יותר מכל דבר אחר", אומרת אילנה רוגל, נטורופתית, מתקשרת, נומרולוגית ואסטרולוגית. "אנשים צריכים להבין מה הם אוכלים. איך אדם יכול להכריז שהוא אוהב מאכל מסוים, שרגע אחר כך עושה לו צרבת? האנשים לומדים בכל מיני סדנאות שהם צריכים לאהוב את עצמם, אבל הם ממשיכים להכאיב לעצמם. אדם שבאמת אוהב את עצמו לא פוגע, מכאיב ומפיל את עצמו. הבעיה הגדולה היא שיש נתק גדול בין אנשים לבין הגוף שלהם. הדבר הראשון שיש ללמוד הוא החיבור ביניהם. הגוף מדבר באמצעות כאב. לכל תודעה בגוף יש יכולת דיבור משלה ושפה משלה. לא יכול להיות שבדיקות דם מראות על קיומו של כבד שומני ובן אדם יגיד 'לא ידעתי שיש קשר למה שאני אוכל'. למרבה המזל, הגוף שלנו מדבר איתנו. האופציה הגרועה יותר היא שהאדם לא ירגיש דבר ופתאום נוחתת עליו מחלה קשה. הרבה אנשים מרגישים שהתפקוד שלהם לא מיטבי. מספיק שהם מתלוננים על עייפות. מה זו עייפות? למה אדם צעיר צריך להרגיש עייף? פירוש הדבר שאין מספיק חמצן בתאים או שהם לא ישנים מספיק. אנחנו אמורים להיות מחוברים ל'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, את החושך ואת האור'. החושך והאור הם לא קביעה סתמית. אנשים ממשיכים את השמש בלי לתת מקום לירח, אבל לירח יש תפקיד אדיר. הנשמה לא ישנה, היא משוטטת בלילות ויכולה להביא חזון ודמיון. צריך לתת לה את הזמן הזה.
"אנו שואפים לקיים מערכות שיתפקדו בצורה רחבה. ככל שיש יותר שלווה ואמונה ופחות התנהלות מתוך מקום הישרדותי, המערך הפיזיולוגי הולך ומשתנה. לראייתי, הרפואה אינה יכולה עוד לקבוע רף לגובה הסוכר או הכולסטרול, משום שהתובנות והתכונות השונות שאנו מגיעים אליהם במסע ההתפתחות יוצרות היבטים פיזיולוגיים חדשים, המשנים את הערכים המקובלים דרכם הרפואה מודדת את מצבו של האדם. צריך לדעת איזו תודעה מדברת דרך הערכים השונים, למשל בנושא הסוכר. האם הסוכר הגבוה נוצר על רקע היבט הישרדותי, מתחושת מרירות לעצמי, או שהמוח זקוק לערכים גבוהים יותר של סוכר כדי לתפקד במרחב גדול יותר? במקרה כזה, הרופאים יאמרו זו סכרת אך בפועל הגוף מתפקד במצב תקין, אך שונה מהמקובל".
איך את מגדירה את עיסוק שלך?
"אני מאפשרת לבן אדם להכיר את מקורות ההזנה ברובד הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני. אני מנסה להראות לבן אדם מיהו ואיזו פרשנות, אמונה או דעה התקבעו אצלו בגוף הפיזי בתור רקמה. ה-DNA הרעיוני הוא שיוצר את ה-DNA הפיזי. אמונות מקובעות יוצרות מחסום. הרגשות, האמונות והתפיסות שלנו מניעים את הגוף, אם על ידי תנופה או עצירה, ואם על ידי התפרצות או דריכה במקום. במערכת העיכול זה יתבטא כעצירות או כשלשול, לדוגמה, ובמערכת הלב זה יבוא לידי ביטוי בלחץ דם גבוה או מחלות ורידים. כיום אי אפשר להתכחש לקשר בין מצבי הרוח לחומר עצמו.
"התחלתי את הדרך מתוך התהיות שלי עם עצמי. הרבה שנים לפני שלמדתי תזונה, למדתי אסטרולוגיה ועסקתי בקריאת מפות. ראיתי שהמפה היא רק פתח להבין את האינטגרציה בין הממדים השונים. כשלמדתי תזונה היה לי הרבה יותר קל ללמוד את המחלות ולראות כיצד הטיפוס האסטרולוגי עלול לחלות במחלה כזאת או כזאת. כשהתחלתי לעבוד, מהר מאוד ביקשתי מאנשים תאריכי לידה, מבלי עדיין להבין בדיוק למה. הרגשתי שכך יותר קל לעשות מיפוי ספציפי ולהבין את הקוד האישי שמוביל את האדם. בהמשך יכולת הניתוח שלי התרחבה. כשהייתי מקבלת תאריך לידה היה נפרס בפניי מיפוי רחב יותר של המציאות. לא רק 'אתה מגיע עם כבד שומני' אלא המקום המנטלי והרגשי באדם אשר יכול לדחוס את הכבד ולהשמין אותו".
ההבנה ההולכת ומעמיקה של רוגל בקשר בין הדברים הביאה אותה ללמוד תחומים רבים הקשורים ברפואה ובריפוי. במקביל, היא התחילה להבין שהתפיסה המקובלת אינה מספיקה. "לדוגמה, אנשים נטלו תרופה שתפקידן לחסום רצפטורי בטא כדי להוריד לחץ דם ודופק מהיר. אבל הם קראו בעיתון שצמח ג'ינסנג מוסיף בריאות, מבלי שהיה כתוב למה ולמי. וכך הם נטלו ג'ינסנג, שמעלה רצפטורי בטא, אשר מביא בסופו של דבר לעלייה בדופק אותו הם רוצים להוריד. הם גם לא שואלים מה התרופה עוד מורידה, מלבד את הלחץ הדם. היא משפיעה גם על הרמה הנשמתית, זה מעמם את כל המערכות. אנשים לא מבינים את המשמעות האנרגטית של אותן תרופות ביחס למערכות נוספות. הרגשתי שיש צורך להסתכל על הבריאות מהיבט רחב של התמונה הכוללת ולהתחיל לעשות סדר. לסדר יש השפעה הרבה מעבר לחומר עצמו. כשהגוף מאוזן והרמוני עם עצמו, הוא פנוי לצאת למרחבים. כל עוד יש מצוקה או כאב אנו משותקים ולא זזים. אדם לא עוסק ברוחניות כשכל המפרקים שלו כואבים".
רוגל החלה להעניק ייעוץ תזונתי לפני 17 שנים (נכון לשנת 2010), אבל לקח לה עוד כמה שנים להגיד שהיא מתקשרת. היא למדה אצל המתקשרים חנה יקואל, דורית יעקבי, אבל שמרה את זה בסוד. "אני בן אדם קרקעי, פרגמטי ומעשי. עסקתי בדברים הקשורים בחומר. הייתי בעברי מנהלת חשבונות ולמדתי עיצוב פנים. מצאתי את עצמי במצב שביקשו לדעת מאיפה אני שואבת את המידע. ניסיתי להתחמק ואמרתי שאת זה הסקתי מהבדיקות ואת זה מהמחלות שלהם. אך בשלב מסוים הישויות טענו בפניי: 'אין אפשרות יותר שלא תעמדי מאחוריך. את מוכרחה להעמיד את התקשור בחזית, כי זה מעליב את הקוסמוס'. בהתחלה חששתי שאנשים שיתפסו אותי כ'רוחניקית' יבטלו תורים ואמנם רופאים רבים שאיתם עבדתי הפסיקו לשלוח אלי מטופלים ברגע ששמעו שאני מתקשרת. זה היה קשה, אבל כשאתה מאמין בך, אתה ממגנט את האמונה. זה המסע שלי".
המהלך הזה רק עשה לרוגל טוב. כיום יש תור של 4-5 חודשים כדי להגיע אליה לפגישה. ההרצאות שהיא מקיימת אחת לכמה חודשים בי.ד. שלוס בתל אביב (נכון לשנת 2010, כיום במרכז שלה ברמת גן) מפוצצות עד אפס מקום. למרות שהיא לא מעדנת לרגע את עמדותיה הנחרצות והמהפכניות, נדמה שאנשים יותר מרותקים ופתוחים ללמוד מאי פעם. אחד ההסברים שלה הוא שהחיים שלנו מורכבים מכל כך הרבה מציווים ולאווים. "תעשה או אל תעשה, נכון או לא נכון, שלטת או לא שלטת, היית טוב או רע", היא מסבירה. "זה מקום שאינו מתאים לאדם להימצא בו. אי אפשר להתנהל בנושא התזונה על פי מוסר חיצוני של 'היינו ילדים טובים או ילדים רעים'. אני רואה איך אנשים מתקשרים ממסעדה לאיזה דיאטנית ילדונת ומתייעצים איתה מה לאכול. זה בלתי אפשרי. אתה מנהיג בעצמך , אז אתה צריך הוראות, לדווח מה אכלת או לספור קלוריות? זוהי פעולה של המוח הלוגי ולא התנהלות של מנהיגות. חייבים לצאת משם".
רוגל משתייכת לתחום חדש של רפואת תדרים ההולך ומתפשט. לפי תפיסה זו, שלכל חומר בעולם יש התדר שלו. כדי ליצור מציאות אופטימלית, חשוב לעבוד עם התדרים המתאימים. כמי שממתמחה בתזונה ובגוף באדם, רוגל טוענת שיש להכניס לגוף רק את תדרי המזון המתאימים לו.
"אם אתה מודע למצבך, אתה יכול לגייס את האנרגיה הרצויה המצויה בצבע ובטקסטורה של מזון מסוים או במנגנון של צמח מסוים, וכך ליצור קשר וגשר לסביבה. יש לנו מגוון ושפע, כי אנו חיים בעולם של בחירה. אבל אנשים צריכים להבין מה הם בוחרים. לא מה הם בוחרים לאכול אלא מה הם בוחרים להיות. כשמגדירים מה אנחנו רוצים להיות, לפתע מבינים שהטבע עומד לרשותנו ומציע לנו את הכנפיים, השורשים, הצפיפות או הזרימה להם אנו זקוקים. אנחנו עורכים קניות בשווקים עם מודעות לטעם, לטקסטורה ולגודל. אם אדם מרגיש חמוץ, שלא יאכל מזון שיחמיץ אותו עוד יותר. אם בן אדם מכווץ שלא יאכל אוכל מכווץ. כל מזון מדבר ולכל מזון יש אנרגיה וגם שני צדדים, האחד מאוזן והשני לא מאוזן. תפוז, למשל, מפזז את החיים ומנגד יוצר חמיצות. לבן אדם שחמוץ תמידית התפוז לא יועיל. ביום שאני חשה שקועה בעקשנות לא אזמין את עצמי לבשר במסעדה. לעומת זאת, כשהמציאות שלי מבולגנת דווקא אוכל בשר עם ירקות שורש. צריך להתחיל להבין את השפה של האוכל. מה המלפפון והגזר רוצים להגיד לך? אתה יודע לאיזה אוכל אתה מושיט את ימינך? למשהו שיכאיב לך או למשהו שיעניק לך?
"אנשים עושים בחירות המנותקות ממהותם ואחר כך מחפשים תמיכה אצל מטפלים. חצי עולם לוקח תרופות. למה יש דיכאון? בגלל שבני אדם מרגישים שהפוטנציאל גדול בהרבה מהיכולת שלהם. אתה רואה אנשים שמחפשים עוד ועוד נכסים, אך בלי נכסים רגשיים הם תמיד ירגישו מחסור, ואז הם ממלאים את הריק באוכל".
מה את אומרת על מזון מעובד?
"אם אתה מתייחס מבחינה אנרגטית, זה לא יעזור שבמפעל הוסיפו לו ויטמינים, כי הוא לא מכיל את החיוניות של הטבע. אוכל מלאכותי הוא משהו שעבר מכונות. מזון מעובד אומר שאין לנו סבלנות לעצמנו. מזון מבושל מביא המשכיות וסבלנות לעצמנו.
"מבחינה אנרגטית, אותו השורש שאנחנו אוכלים ספג את אנרגיית השמש והאדמה וכל מה שמתרחש מתחת לאדמה. מזון מעובד לא ספג כלום. אין לו את האנרגיות מסביב שיזינו אותו כי הוא לא מכיל אותן. אולי יש במזון מעובד ויטמינים, אך מה עם האנרגיות? מה עם הרוח של החומר? מזון מעובד הוא אוכל קצר רוח".
הרבה יגידו שאין להם זמן להתחיל לבשל.
"מה זה זמן? הזמן הוא מה אתה מכניס בו. כשאנו מתייחסים לזמן כ'יכולתי לעשות עוד משהו', זו התייחסות ליניארית ולא ספיראלית. אני לא אומרת שצריך לבשל כל יום מרק, בהחלט אפשר להכין כמות שתספיק ל-3-4 ימים. יש היום כל מיני הקלות. אפשר לקנות ירקות רחוצים ובוואקום, ואפילו בירקות קפואים אפשר להשתמש".
את גם ליבראלית ביחס לאכילת לבשר ולשימוש במיקרוגל.
"לחימום בלבד, לא לבישול. כשנולדנו ידענו שאנו באים לעולם טכנולוגי. הקוד הפנימי שלנו יכול להסתדר עם המודרניזציה. מבחינתי לא מדובר בליבראליות, אלא בראייה ההיבטים מהרמה הקוסמית. הקוסמוס ליבראלי ונדיב, ואילו אנחנו מנצלים את טוב הלב וגודעים עצים סתם ככה או דגים יותר מדי. אני מאמינה שצריך להבין את שיתוף הפעולה, את ההתנדבות של החי והצומח לעבוד עם ולמען בני האדם. זה לא נותן לנו רישיון סתם לרצוח. זה לא פוטר אותנו מלתת תנאים לתרנגולות לחיות בחדווה. מחלות כמו הפרה המשוגעת קרו בגלל שהפסקנו להעניק תנאי מחיה טובים לבעלי החיים והפסקנו לשתף פעולה. לא סתם בכל הדתות מוצאים את ברכה למזון. אני יותר ויותר מברכת את האוכל כי אני מבינה את שיתוף הפעולה, ואני מתנצלת אם לא ניתנו לו תנאי המחיה הנכונים".
את גם לא מטיפה לאכול רק מזון אורגני.
"כאן צריך להבין את הפרשנות הפנימית ולראות איך היא משפיעה. אם אתה חושב שהעגבנייה לא אורגנית תזיק לך, היא בהחלט עשויה לשתף פעולה עם הלך המחשבה הזאת. תכאב לך הבטן, ותרגיש לא נוח.
"היום אנחנו מסתובבים בכל העולם. כשאנו אוכלים אוכל מסוים אנו יוצרים מערכת הגנה בתוכנו לגבי מרכיביה. לאורך השנים ראיתי איך טיילים שצרכו מזון אורגני הם הכי רגישים ופגיעים, כי הגוף שלהם לא מוגן. אני טוענת שלא צריך להיות פנאטיים, אלא אם אתם מתכננים לחיות את חייכם לצד הכינרת ולאכול מפרי גנכם בלבד. נכון, אדם שעובר טיפולי כימותראפיה קשים רצוי שיצרך באופן זמני מזון אורגני כדי להקל על התמודדות הגוף שלו. יחד עם זה, בבחירה יש כוח עצום מעצם הכוונה וההתמקדות".
אז איפה עובר הגבול בין 'זו העגבנייה וזה התדר שלה' לבין היכולת שלי להשפיע על התדר הזה?
"היכולת שלך להשפיע על התדר היא עצומה. יחד עם זה, אם משהו בתוכך אומר 'היום אני מאוד כועס והוויברציה שלי גועשת', ברור שלא תיקח ירק אדום אלא תיקח ירק ירוק. כשאתה מרגיש בכיף ולא במצב הישרדותי, בוודאי שתיקח עגבנייה. נשמה שחוותה את עצמה בגלגול קודם כדמות חלבית, פסיבית, משותקת מהמציאות, עלולה להיות רגישה למוצרי חלב. בפעימה הזו היא לא מוכנה להיות דמות חלבית, שלא מעניקה לעצמה ופוחדת מהצל של עצמה. הבחירות האלה מגיעות מהרמה הנשמתית וכתוצאה אדם רגיש למזון זה או אחר".
איך את מסבירה שההתמכרות למתוק כה דומיננטית בחברה שלנו?
"זה חוסר סיפוק ומרירות של חיי היום יום. לאדם חסרה מתיקות ממנו אל עצמו והוא זקוק כל פעם לפיצוי. האדם עובר שוב ושוב את הגבולות שלו, עובד יותר מדי שעות, מרצה כדי שיקבלו אותו וכדי שירגיש שייך, מפחד לסרב ואומר כן כשהלב אומר לא, אז אחר כך צריך פיצוי מתוק. אדם שלוקח כל הזמן מתוק צריך לראות איפה הוא מריר כלפי עצמו, איפה הוא עובר את הגבולות, איפה הוא מרצה, איפה הוא לא מקשיב ללב שלו. דבר שני, כל אחד צריך לשאול את עצמו מהי מתיקות. האם מתיקות נמדדת אך ורק בחוש טעם או תחושת מתיקות עשויה להעלות משמיעת מוזיקה או מנוף טבעי שגורם להתרחבות הלב? כל אחד צריך ליצור הרבה ערוצי מתיקות ולא רק לדחוס את המציאות ולתקתק את היום, ואז בערב להתיישב עם מתוק".
אלו סוגי מזון עשויים להוות תחליף אנרגטי לסוכר?
"ירקות. גם הודות לצבעוניות שלהם, גם בזכות הלבלוב שלהם. תדמיין בר ממתקים עם וופלים וסוכריות ולידו בר סלטים עשיר וצבעוני. אני מאמינה שיותר אנשים ייגשו לבר סלטים. כמה אפשר לאכול סוכר? אנשים מבינים שסוכר לא מחבר למקור, אלא מהווה פיצוי פיצוי".
אני רוצה לשאול על הכוח המצוי במרקם של מזון.
"אתה לא מתייחס אף פעם רק למרקם. המלפפון, לדוגמה, אינו מיוצג רק במרקם, אלא גם בגודל, בצורה, בצבע, במים שהוא מכיל. אתה מתייחס לכלל האנרגיה. יש לו הרבה קצוות למלפפון. הוא ירוק, מבחינת הצ'אקרות זה הלב ומבחינה אנרגיה הקוסמית יש בו אנרגיית הריפוי והאיזון. הריפוי הוא ירוק בשרני של הקליפה והאיזון הוא ירוק יותר פסטלי של תוך המלפפון. יש בו המון מים והם לעולם אנלוגיים לרגשות. המבנה שלו דומה לאבר המין. זה מסמן שההתייחסות למקום הזה צריכה להיות הרבה יותר רגשית ולבבית. מי שמתייחס למיניות גם באופן רגשי, אז המלפפון נהדר בשבילו. אבל אצל אנשים שרואים רק את המין, ולא מתייחסים להבט הרגשי, אז המלפפון הוא קר מדי עבורם. שים לב לקור של המלפפון, התוך שלו לעולם יותר קר מטמפרטורת החדר. לכן מלפפון פחות טוב עבור אנשים מסוג זה. בכל מקרה, צריך להתייחס לרב שיח ולא לחד שיח".
הריאיון פורסם בגיליון מאי 2010 של המגזין חיים אחרים (צילם: אלדד מאסטרו)
