אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות נוספת לעסוק במה שקורה, במה שמתהווה. בפעם זו, במפגש זה, בזמן זה, אנו מבקשים לעסוק בקצוות ובמציאות.
זה מה שקורה בזמן הזה שבו אנו נפגשים – הדברים הופכים להיות יותר ויותר קיצוניים. אמיתות הופכות להיות לאמת קדושה, כזו שיש ללכת אחריה בכל מחיר, כזו שצריך ללכת אחריה בכל מחיר, כזו שאי אפשר להיות ולחיות בלעדיה.
זה קורה בכל התחומים, גם בקרב אלו אשר בטוחים שהם צודקים וגם בקרב אלו אשר חושבים שהם צודקים. כולם בטוחים שהם צודקים, וגם אם ישנה אמת מסויימת, אבסולוטית, מהסוג האלוהי, אשר מדברת בין המילים של אנשים, הרי שהתערובת הופכת הכל לקיצוני יותר ויותר.
בני אדם מאמינים שהם צריכים להיות דבר מה מסוים ויותר מכך, הם מאמינים שהכל צריך להיות בדיוק אותו דבר.
זו ההקצנה שבתוכה אתם נמצאים, וזה איננו תהליך חדש, אבל אנו מבקשים להעמיק ולהרחיב ביחס לכל הדינמיקה הזו במפגש זה, ולהתחיל ולהסביר מדוע זה קורה.
מאבדים עוד ועוד שליטה
ההסבר הוא במידת מה פשוט, והוא קשור בעובדה שאתם הולכים ומאבדים שליטה, או ליתר דיוק, מגלים עד כמה מעט יש לכם מהשליטה האהובה עליכם, על המציאות שלכם ועל עצמכם.
עוד ועוד קולות, עוד ועוד רצונות, עוד מהצרכים שלכם כבני אדם, מתעוררים, יוצאים מההרדמה, יוצאים מההדחקה, יוצאים מההכחשה, מבקשים מקום, מבקשים מרחב, מבקשים ביטוי.
זו התנועה אשר מתרחשת, והיא מתרחשת בכל בני האדם. היא מתרחשת בכל שיתופי הפעולה, בכל ההיבטים של העולם הזה שבו אתם חיים. האפשרות שלכם להמשיך לחיות בתוך המסגרת שאליה התרגלתם, הופכת להיות יותר ויותר קשה ליישום. במקרים מסוימים, אתם עשויים להרגיש שזה בלתי אפשרי; שאתם מחויבים מתוך כוח פנימי שאיננו מוסבר, להתנהג בצורה מסויימת, לעשות עבור עצמכם דבר מה מסוים, לבטא רגש או תשוקה או מחשבה, בניגוד למנגנוני ההכחשה והשליטה, בניגוד לאופן שבו חשבתם והרגשתם בעבר.
החיבור הפנימי מעמיק
יש לדינמיקה הזו חשיבות רבה, משום שבכך אתם למעשה, במילים אחרות, הופכים להיות יותר מחוברים לעצמכם. היכולת שלכם להיות יותר ברורים במה מתאים לכם ומה לא מתאים לכם, מה נכון לכם ומה לא נכון לכם, מה אתם אוהבים ומה אתם לא אוהבים, היכולת הזו הופכת להיות יותר ויותר חדה. במובן הזה, התהליך מאפשר לכם לחיות וליצור עבור עצמכם חיים שהם יותר מתאימים למי שאתם.
קשה, אם אפשר לומר זאת כך, לשמור על הנתק שהייתם רגילים אליו. לעתים הייתם כה רגילים לנתק, עד שלא ידעתם שהוא קיים, ולפתע פתאום אתם מגלים בתוך עצמכם עוד רגשות, עוד רצונות, עוד מחשבות, שאת חלקם בכלל לא הכרתם.
הפחד מתחזק
היבט נוסף של התהליך הזה קשור בכך, שכפי שאמרנו קודם, עליכם לאבד שליטה, או להבין עד כמה מעט יש לכם ממנה. יש לכם הרבה השפעה על עצמכם ועל המציאות, אבל שליטה היא דבר נדיר עד מאוד. היא מתקיימת במקרים מאוד מסויימים. השפעה יש, בהחלט, אבל שליטה אין, ואת זה אתם אינכם לגמרי מבינים בתוך עצמכם.
בתוך מציאות זו של חוויה של העדר שליטה ההולכת ומתחזקת, הפחד מתחזק גם הוא. פחד שמא אתם תרשו לעצמכם להיות יותר רחבים, יותר נינוחים, יותר ברורים, יותר בולטים. הפחד שעולה בתוך זה אומר, שמשהו לא טוב יקרה, שזה ייגמר באופן שהוא איננו בריא והוא איננו נכון.
כתוצאה מכך אתם מנסים בכל הכוח לסגור, להעלים, להתעלם, להשתיק, לטשטש מחדש. ומה שקורה לבני אדם בתוכם קורה גם במציאות הקולקטיבית, וכך הולכת ומעמיקה אותה הקצנה עליה דיברנו בתחילת הדברים. אתם מנסים להשליט את האמת שלכם על עצמכם ועל הסביבה, משום הפחד מלאבד שליטה. אתם הופכים להיות לעתים יותר צודקים, יותר צדקנים, כדי לא לקחת אחריות על נקודות מבט נוספות במציאות, שלא ראיתם עד כה, שלא חוויתם עד כה.
החופש יכניע את השליטה
זה קורה לבני אדם בחיים האישיים וזה קורה במציאות הקולקטיבית, בין מדינות, בתוך מדינות, בין קבוצות, בין עמים ובין אומות. זה לא ישתנה בזמן הקרוב; איננו באמת עוסקים בעתידות אבל כדאי להבין שהדינמיקה הזו תמשך לעוד זמן מה. אפשר כמובן להתרכז במשפט הזה ולהפוך אותו לסיבה לייאוש, אבל אנו יותר מכך מציעים להבין זאת, משום שזהו תהליך חשוב ובמקום להתרכז במה שקורה כעת, להתרכז במה שבאמת קורה כעת.
כלומר, במקום להתרכז בהקצנה, כדאי להתרכז באותו הפחד מההתרחבות, מהגילוי של עוד רגשות, תשוקות, צרכים, המתעוררים בכם. פחד מהעובדה שאתם מאבדים שליטה, ובאותה אמונה הקיימת בכם, שזה ייגמר לא טוב עבורכם, שכדאי לעצור את התנועה.
אז זה מה שאנו מציעים במפגש זה, במסר זה, בזמן זה – לחזור ולטפל בפחד, משום שבניגוד למה שאתם חושבים שקורה, בניגוד למה שחלק מהאנשים בעולם זה רוצים, אי אפשר לחזור אחורה. זה בלתי אפשרי. במקודם או במאוחר, החופש ההולך ומתרחב בתוך בני אדם יהפוך להיות יותר ויותר בולט. החופש הזה יכניע מנגנונים עמוקים, מסואבים ומורכבים של שליטה, כולל כאלו אשר נתפסים כנצחיים, בגלל שאתם רגילים לראות אותם בסביבה כל תקופת חייכם.
שליטה איננה חסינה מפני התרחבות של חופש, מפני תהליך של חיבור מחדש. ההתפרקות שלה לא בהכרח תהיה קלה; היא גם לא קלה כעת, משום שהשליטה כבר מתפרקת והמאבקים כבר קיימים במידה כזו או אחרת, בצורה כזו או אחרת, בחלקים שונים של העולם.
ויתור על התמכרות
אלו אשר רגילים ליהנות משליטה עצמית מופלגת ומהכוח שמאפשר להם לשלוט באחרים, לא מוותרים על הכוח כה בקלות. הכוח כשלעצמו ממכר, ויש לו את ההשפעה הפיזיולוגית הזו, אשר גורמת לבני אדם להרגיש באופן רגעי התרגשות אשר דומה, לחיבור אל האלוהי.
זו ההתמכרות, וזו אמת אשר נכונה לכל התמכרות שהיא. אין זה משנה אם מדובר בהתמכרות לשליטה תודעתית או לחומרים שמאפשרים שליטה תודעתית, או לפעולות המאפשרות שליטה תודעתית, הבסיס של ההתמכרות הוא אותו בסיס – זהו האמצעי להשיג לזמן קצר את החוויה שאתם חווים, כאשר אתם מחוברים אל הפן האלוהי בכם. זו חוויה רגשית, אנרגטית ופיזית כאחד, אבל כאשר מדובר בהתמכרות לתחליף, אז בהחלט יש צורך בעוד ועוד ממנו כדי לשמר את התחושה.
הוויתור על ההתמכרות, כלומר הפרידה במקרה זה משליטה עצמית, משליטה באחרים, היא איננה פשוטה. זה איננו רק הפחד מכך שהדברים יגמרו רע, אשר מניע אתכם – זו גם הפרידה מההתרגשות שאתם עשויים לחוות, כאשר אתם מצליחים לעשות דברים לבד. ההתרגשות היא זו בדיוק הגורמת לכם פעמים רבות להרגיש טוב עם עצמכם, והיא ביטוי לשטיפת המוח שבה אתם חיים.
לימדו אתכם להתאמץ, למדו אתכם לחיות בנפרד ולהשקיע משאבים רבים כדי להצליח למרות שאתם חיים בנפרד. אתם שמחים שאתם מצליחים לעשות זאת, ומרגישים תחושה של הצלחה, של ניצחון; לרגע קצר תחושה של חיבור אל האלוהי. אבל זה, כאמור, ביטוי לשטיפת מוח, משום שההפרדה הזו מבוססת על שליטה, והיא הדבר הפחות טבעי הקיים בעולם זה. ממשית בהחלט, אבל בהחלט לא טבעית.
זו תולדה של פחד. לא רק פחד מאובדן השליטה, מהאפשרות שהדברים ייגמרו לא טוב, אלא מהכאב, אשר מתקיים בבסיס של מנגנון זה. כך שזה לא רק ויתור על השליטה ועל חוויית ההתרגשות הנלווית אל המימוש שלה, המתבקש בזמן זה, אלא גם ההסכמה להתחבר עם כאב, אשר קיים בלבבות של בני האדם.
בכך, בסופו של דבר, אתם מבקשים לשלוט; עושים את כל מה שאפשר בשביל לא לכאוב.
מי שמבקש להרחיב את החופש בתוך עצמו ובחייו, להעמיק תהליך זה של חיבור מחדש, של שיתוף פעולה, מתבקש בעיקר לחזור פנימה אל תוך עצמו. לשים לב, להביא ריפוי אל אותו הפחד מאובן השליטה ובעיקר, לרפא את הכאב אשר טמון בבסיס של כל זה. כאב על הפרידה מהבית, כאב על הפרידה מהאלוהות, תחושה של נפרדות, של חוסר שייכות, כאב של בדידות.
כל פעולות השליטה וההפרדה, כל המנגנון כולו לעולם לא יצליח לפוגג את הכאב. משום כך המנגנון הזה מייצר התמכרויות – משום שאין דבר מה תודעתי או פיזי או גם וגם, אשר יכול להביא ריפוי אל הכאב.
זו ההסכמה לכאוב, שיכולה לעזור לריפוי לקרות. זו ההסכמה לכאוב, שיכולה לעזור לחופש לגדול ומתוך זה, לחזור מחדש אל המרכז, אשר לעתים הופך להיות מטושטש בזמן זה של קיצוניות. מרכז, כלומר נקודה תודעתית פנימית שבה יש אפשרות לראות את המכלול של המציאות, את הרבדים האלוהיים והאנושיים גם יחד. נקודה שבה העולמות מתחברים והופכים לאחד.
אלו הדברים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
