השתקפות השבוע: השראה מלכותית לנאמנות עצמית

הנסיך הארי ואישתו מייגן מרקל, עד לאחרונה הדוכס והדוכסית מסאסקס, הודיעו למלכה אליזבת כי באופן סופי הם פורשים ממשפחת המלוכה, ולא ימלאו עוד את מחויבויותיהם המלכותיות. הם הודיעו על כך לראשונה לפני שנה וכעת זה הפך לסופי ורשמי. בהתאם, השניים גם יוותרו על תאריהם המלכותיים, בזמן שהארי יוותר גם על תארי הכבוד הצבאיים שלו. הם יחיו חיים שונים בתכלית מאלו של בני המשפחה המלכותית, גם אם חייהם לעולם לא יהיו דומים לאלו שלנו, האנשים הרגילים.

למרות השוני העז שיש בין נסיך וכוכבת קולנוע לשעבר לבין "פשוטי" העם, הם מהווים בעיניי השתקפות שכדאי להסתכל עליה: הם בוחרים להיות נאמנים לעצמם גם במחיר של שבירת מסורות עתיקות, של מחויבויות משפחתיות ומלכותיות ומדיניות. כידוע לכולנו, הארי לא מגיע ממשפחה קלה במיוחד, וחברי המשפחה שלו אינם חובבים גדולים של מרדנים. כל זה רק מחזק את ההערכה שלי אליהם ובו זמנית מחזק אצלי את ההבנה כי הם, בדרכם, מזכירים לנו אמת שקל לשכוח אותה בימים אלה.

איזו אמת? להיות נאמנים לעצמנו, ללכת אחרי מה שנכון וטוב לנו, גם במחיר של מה יגידו עלינו. בין אם זו הבחירה לא להביא ילדים לעולם, לא לימול את התינוק, לעזוב את הדת או לא להתחסן; גם אם זו הבחירה לעזוב מקום עבודה, לצאת מהארון או לבחור בסגנון לבוש שונה בתכלית – כל אחד מהדברים האלה יכול להיות מאוד מפחיד לביצוע כאשר אנו מתמודדים עם מה אנשים אומרים עלינו ו/או עם הפחד ממה יגידו עלינו. פחד שאליו נלווים הפחד מדחייה, הפחד מלהיפגע והפחד מלהישאר לבד.

לבחור במלכות פנימית

אני כותב את כל זה כי זה מעסיק אותי מאוד בימים האלה. אני מוצא את עצמי מחזק את הנכונות לומר את האמת שלי, ובדרך מתמודד עם אותם פחדים שציינתי קודם לכן. הפחד אומר לי לשתוק, לוותר, לא להגיד, לא לעשות את מה שאני רוצה או להמשיך לעשות את מה שאני לא רוצה לעשות.

זה לא קל להיפרד מהפחד הזה, כי הוא "מגובה" בשלל חוויות שונות שחוויתי, מהן "למדתי" שהפחד הזה צודק, שזו הדרך הטובה להתמודד עם החיים – להימנע מעימותים.

לפעמים זה נכון, להימנע מעימות. אבל לפעמים בחיים, אם אני נמנע מעימות חיצוני, אני יוצר עימות פנימי, כזה שיכול להשפיע לרעה על איכות ההרגשה והחיים שלי. לפעמים בחיים כדאי להתעמת עם הפחד ועם כל מה שאולי יקרה במציאות, כדי לשמור על נאמנות עצמית, כלומר להרגיש טוב ולחיות טוב את חיי.

השבוע הזה הארי ומייגן מזכירים לי בהחלטה שלהם להיות נאמן לעצמי. בעידן שבו "מלך/מלכה" ו"נסיך/נסיכה" הם מחמאות נפוצות, זה יוצא דופן ומרשים לגלות שיש מי שמוכן לוותר על מלכות חיצונית עבור מלכות פנימית. במילים אחרות, כדי להיות חופשי.

איך עושים את זה?

באחד הטיפולים שעשיתי השבוע, היתה שיחה על עבודת השתקפויות. את התרגיל שנתתי באותו טיפול אני מציע גם לכם, אם אתם רוצים להתפתח דרך ההשתקפויות בחיים שלכם.

לפני שאתאר את התרגיל אני מבקש להסביר, כי מנקודת המבט שלי, החיים הם בית ספר לחופש. המציאות היא תוכנית הלימודים, כאשר מה שקורה במציאות משקף חלקים בעצמי שאיני מכיר. ככל שאני לומד להכיר את אותם החלקים – ובהתאם לחזק את מה שכדאי לי לחזק (כמו את הנאמנות לעצמי שמשתקפת בהארי ומייגן) או לרפא את מה שעליי לרפא – כך אני יוצא לחופשי.

חופשי ממה? חופשי מפעולות ותגובות אוטומטיות של הימנעות או התנפלות, של שתיקה או מריבה, של ויתור וצמצום או בליעה וגדילה. חופשי לבחור מה באמת מתאים לי, מה באמת נכון לי, וחופשי לאהוב את עצמי בדיוק כפי שאני.

בעוד שכל מה שקורה במציאות שלי הוא השתקפות שלי, בפועל אני לא יכול לבחון כל השתקפות. בשביל לעשות את זה אני צריך בכל יממה עוד יממה שלמה כדי לחקור את הכל. אז מה כן אפשר לעשות?

1. בסוף כל יום שבו עם עצמכם, קחו דף ועט (או מחשב), וכתבו לעצמכם מה היו ההתנהגויות/רגשות/פעולות/מצבים שפגשתם באחרים, שהרשימו/הגעילו/הפליאו/עצבנו/העליבו/החמיאו אתכם/לכם. זה יכול להיות כעס, צעקות, ביקורת, שתלטנות, פחד, נאמנות עצמית, התלהבות, ביטחון עצמי. יכול להיות שאלה הופנו אישית כלפיכם, ויכול להיות שרק זיהיתם אותם באחרים, קרובים יותר או פחות.

2. ליד כל תכונה/רגש/פעולה/מצב שזיהיתם, שאלו את עצמכם מה ההשתקפות, מה עליי ללמוד מזה. כדי להבין את זה, הנה כמה דוגמאות:

אני פוגש אישה ביקורתית בחנות והביקורת שלה עצבנה אותי. השאלה היא "את מה אני מבקר בעצמי? אילו אנשים אני מבקר? אילו אנשים מבקרים אותי?".

הבוס שלי צועק עליי ואני נפגע ממנו. השאלה היא "על מי אני צועק בתוכי? על אילו אנשים אני צועק או רוצה לצעוק ולא מעז? האם יש עוד אנשים שצועקים עליי?".

הבן שלי לא מקשיב לי וזה לא משנה מה אני אומר או עושה. השאלה היא "למי אני לא מקשיב בתוכי? לאילו אנשים אני לא מקשיב? אילו אנשים נוספים לא מקשיבים לי?".

הדייט החדש שלי לא נעלם ולא חוזר להודעות שלי. השאלה היא "מאילו חלקים בתוכי אני מתעלם? למי אני נעלם בחיים שלי? מי עוד נעלם לי או מתעלם ממני?".

הבחור החדש בעבודה היסטרי וזה מרתיע אותי. השאלה היא "מה גורם לי להיות היסטרי? האם יש אנשים שאני היסטרי ביחס אליהם? האם יש עוד אנשים בחיי שהם היסטריים?".

3. מתוך כל מה שתרשמו, קחו את הדבר שהכי מסקרן אתכם או מפעיל אתכם או שאתם רוצים להעמיק בו, והמשיכו לעקוב ולהכיר את אותה ההשתקפות ביום-יום שלכם. כל מה שצריך הוא רק לשאול שאלות ולשים לב, להיות יותר במודעות. ככל שתסכימו לראות יותר, יעלו גם רגשות וזיכרונות שקשורים במה שאתם מתמקדים בו, וריפוי יתחיל לקרות.

"רגע, אמרת כל יום??". כן, אבל זה לא העיקר. מה שחשוב הוא שתעשו זאת באופן קבוע לאורך תקופה, גם אם בתדירות נמוכה יותר מכל יום. כמו ללכת לחדר כושר, גם בזה צריך להתאמן, כדי להטמיע את השימוש בטכניקה הזו. ככך שתטמיעו אותה בתוככם, כך תגלו יותר ויותר ש"הכל זה בעצם אני". לפעמים זה לא קל לראות זאת, אך עם הזמן ההבנה הזו ממוססת התנשאות, ציניות וקורבנות, פותחת את הלב, יוצרת חמלה וקירבה חדשה עם עצמנו ואחד עם השניה.