חשיפה של אור חדש

זו דחיפה להתפתחות, זו דחיפה להתרחבות, זו דחיפה להסכמה להכיל יותר אור בעודכם נמצאים בגוף. לעגן, אם תרצו, תדרים חדשים, אשר רוטטים באופן שבו הם לא יכלו לרטוט מעולם בכדור הארץ. תדרים של ידיעה, של זיכרון, תדרים אשר מאפשרים לנוע יותר בקלות בין עולמות, בין מימדים.

כל אלו מהדהדים בבהירות רבה ובעוצמה יוצאת דופן בעולם זה שבו אתם נמצאים, והדחיפה המתקיימת כעת, מכוונת אתכם להסכמה להכיל יותר אור. לאפשר לתדרים אלו להדהד בתוככם, לפעול את פעולתם, לאפשר ידיעה וזיכרון רחב ומלא יותר של מי שאתם, ולעזור לכם ליצור חיבורים נוספים בינכם לבין עצמכם, בין האחד לבין השני, וגם בין עמים, בין תרבויות, בין עולמות.

חשיפה של מה שמתקיים

יש דבר מה אשר מתרחש בתהליכים מסוג זה, שיוצר קושי מסויים – מה שקורה כאשר אור נכנס אל תוככם, ומה האור הזה עושה.

בני אדם מדברים פעמים רבות על חיבור אל אור ועל כניסה של אור במעין התרפקות. כאילו החיבור אל האור הוא בהכרח מה שיביא מרפא ומזור לכאבים, הוא בהכרח מה שישנה את האופן שבו אתם מרגישים וחושבים, יעזור לכם להיות בני אדם אחרים.

במובן מסויים כל זה הוא נכון. האור אכן עושה זאת, במידה כזו או אחרת. הוא מאפשר לשנות הבנה וחוויה, מתוך העובדה שאתם נזכרים יותר כי מה שאתם רואים וחווים ומרגישים הוא איננו מלוא המציאות. בכך האור מאפשר לקבל פרספקטיבה, אשר יש בה מן המזור והמרפא והנחמה אל מול ההזדהות שאתם רגילים לחוות, הזדהות אשר הופכת לסבל.

בכל זאת, ההסכמה להכיל אור, לאפשר לאור לנוע יותר בחופשיות בתוככם, כל זה הוא איננו פשוט. בעיקר משום שהדבר הראשון שאור עושה הוא לחשוף את מה שמתקיים, הוא לחשוף את מה שמבקש מזור ומרפא. האור חושף את הכאב שלכם, את האמונות שלכם ביחס לעצמכם, והוא חושף את האופן שבו אתם פועלים כדי להגן על עצמכם מפני כאב נוסף; האופן שבו אתם משתמשים בכוח שלכם כדי לעזור לעצמכם להתמודד עם מה שקורה, ועם מה שקיים, ועם מה שבא.

הדיקטטורה הפנימית

העניין הוא שהאופן שבו אתם לרוב משתמשים בכוח שלכם הוא אינו הרמוני; הוא כזה שבו אתם עוזרים לעצמכם ובו זמנית פוגעים בעצמכם, ולרוב גם פוגעים זה בזה.

במילים אחרות, מה שהאור עושה, הוא חושף את השימוש שאתם עושים בכוח שלכם, יוצרי המציאות ובעלי הבית, בשביל לדכא חלקים במציאות שאינכם אוהבים, ולסלק מהבית חלקים מעצמכם שאינם רצויים.

האור חושף, אם אפשר לומר זאת במילים יותר פשוטות, שתלטנות, דיקטטורה; הוא חושף שימוש לרעה בכוח. לא במובן שיש רע וטוב, אלא במובן שאתם משתמשים בכוח באופן שגורם לכם להרגיש רע, גם אם לזמן קצר אתם מרגישים בטוב. זה קורה גם באופן שבו אתם מתייחסים לעצמכם, וגם באופן שאתם מתייחסים זה לזה – אתם משתמשים באופן אוטומטי כמעט בכוח שלכם בשביל למנוע מעצמכם מלהרגיש את מה שאתם מרגישים. בסופו של דבר אתם גורמים לעצמכם להרגיש רע, ולא פעם גם אחד לשני.

במובן הזה, כתוצאה מכל זה, יש רבים אשר תופשים את העולם כאילו הוא מידרדר. אבל זו איננה הידרדרות – זו בהירות שלא הייתה. אין זה משום שבני אדם הפסיקו להתבייש ולכן הם מרשים לעצמם; זה משום שבני אדם מרגישים שאין להם שליטה, אין להם ברירה, אז הם פועלים במלוא העוצמה בשביל לנסות להישאר כפי שהם מכירים.

במובן מסויים אפשר להסכים עם פרשנות הרואה הקצנה של התנהגויות במציאות האישית והקולקטיבית. אתם עשויים להרגיש כיצד דפוסי הישרדות הופכים להיות עוצמתיים יותר, במיוחד הדפוסים שהם במידה מסויימת בעלי פוטנציאל הרסני. כלומר, דפוסים המבוססים על שימוש בכוח באופן שגורם לכם להרגיש רע. יש בהחלט מן ההקצנה בפעילות של דפוסים אלו, משום שהחוויה היא שאין יותר מה להפסיד, שאי אפשר יותר לשלוט.

האור חושף את האופן שבו אתם מרגישים, מאמינים ופועלים. הוא מביא במידה מסויימת להקצנה, הנובעת מבהלה עמוקה מכך שאתם נדרשים לראות את עצמכם. ככל שהמראה הניצבת מולכם במציאות צלולה יותר, כך הכעס, ההתנגדות, עשויים להיות חזקים יותר. ככל שאתם נדרשים לקחת אחריות, כך ההתנגדות עשויה להיות יותר ויותר ברורה, יותר ויותר חזקה – ואין דבר שאתם צריכים לעשות, או יכולים לעשות, בשביל לשנות את זה.

חמלה מאפשרת להיות

רבים מבני האדם מבקשים בזמנים אלו להבין מהי אהבה ולהבין מהי חמלה, וליישם מהויות אלו במציאות היומיומית. חמלה יש בה היבטים שונים, ורק חלק מאותם ההיבטים הם מובנים. בני אדם מתרגמים חמלה לרכות, לעדינות, הם מתרגמים חמלה לעיתים כמהות מחבקת ומלטפת, ומנסים להתנהג באופן הזה. אבל חמלה היא יותר מכל מהות המאפשרת, מאפשרת מתוך אהבה עמוקה, לכל הדברים להיות. חמלה מביאה איתה, מעצם היותה, אלמנט ברור של ריפוי.

ההיבט הזה במכלול של חמלה מהווה אתגר, משום שאתם רגילים לעשות משהו בשביל לשנות את עצמכם, בשביל לעזור לעצמכם, בשביל להרגיש אחרת, להתנהג אחרת, לחיות אחרת.

לעיתים יש אג'נדה ברורה מאוד, חד משמעית, שמניעה אתכם לפעול ולעשות. יש הסברים שהם לעיתים מאוד ברורים ומדוייקים, מדוע צריך להפסיק את זה ולשנות את זה. אתם עשויים להישמע עבור עצמכם מאוד הגיוניים ומאוד צודקים בטיעונים שלכם, בעודכם מסבירים מדוע אתם צודקים שעליכם להשתנות ולשנות, מדוע אתם אינכם יכולים להיות כפי שאתם.

דעו שכל זה, אותה גישה שיפוטית, נובעת מאותה בהלה שתיארנו קודם. היא נובעת מבהלה והיא נושאת בתוכה שיפוט. אתם עשויים בטעות לחשוב שזו חמלה, שכן הבקשה היא בקשה לריפוי, אבל זו בהלה שבאה עם שיפוט, וביחד הן יוצרות דחף פנימי להשתנות.

הדחיפה היא פנימה

הדחף להשתנות הוא איננו אותה הדחיפה שתיארנו קודם לכן. הדחיפה שאותה תיארנו קודם לכן היא איננה דחיפה לכיוון של עשייה, של פעולה, פיזית או מנטלית, שמטרתה וכוונתה לשנות מציאות. דחיפה זו מניעה אתכם להרפות מהתפישות ומהדעות שלכם לגבי איך אתם צריכים להתנהג, איך אתם צריכים להיות, ולעזור לכם לנחות בתוך עצמכם כפי שאתם.

להסכים להודות בכאבים, בפחדים, בכישלונות, בהצלחות. להסכים להודות בעצב ובאהבה, בגעגוע, בשמחה. להסכים להודות בריפוי שיצרתם, בריפוי שיש עוד ליצור. הדחיפה הזו מניעה אתכם – לא החוצה, אל מעבר לגבולות של עצמכם, אל עבר מימדים אחרים, אל עבר עולמות אחרים; היא מניעה אתכם פנימה, אל עבר העולם שאתם.

הדחיפה איננה מביאה רעיונות מה לעשות כדי להשתנות – הרעיונות הללו כולם באים מתוך בהלה, והבהלה הזו מתגברת, היא מתגברת עד מאוד. הדחיפה היא איננה לכיוון הזה, הדחיפה היא פנימה. כלומר, להסכים לראות את עצמכם מעבר לשיפוט, מעבר לביקורת, מעבר לבושה, מעבר לרגשי אשמה.

כדי להסכים ולהיות מסוגלים לראות את עצמכם מעבר לכל זה, עליכם להסכים לעבור דרך זה. כך שבדחיפה הזו להיות מי שאתם, ישנה חשיבות להסכמה להרגיש בושה, אשמה, ביקורת, כעס, במידה ואלו מתקיימים, במידה ואלו נחשפים או מתעצמים. להסכים לעבור דרך זה, כלומר לאפשר לזה להיות.

לזכור, כי זו איננה כל המציאות; אין בכם דבר שהוא איננו בסדר במהותו, למעט השכחה שלכם את האמת, האומרת שאתם ראויים לאהבה כפי שאתם. אם יש דבר מה אחד שאנו יכולים להגדיר כ'לא בסדר', זו התפישה שלכם את עצמכם כבלתי ראויים, וגם התפישה הזו איננה מצדיקה הענשה עצמית. היא רק באה להזכיר לכם את האמת כפי שהיא, שאתם ראויים לאהבה, שכן מאהבה אתם עשויים.

להכיר את הקצב האמיתי

האתגר אשר מתקיים בזמנים אלו הוא לאפשר לאהבה לנוע, ולהיות גם באותם המקומות שהאור חושף, שעשויים להיות לעיתים בלתי נסבלים עבורכם.

האור חושף אתכם בפני עצמכם, מציג אתכם לעצמכם ולעולם באופן בהיר מבעבר. האהבה דוחפת אתכם להיכנע אל תוך עצמכם, והפחד אומר שעליכם לעשות משהו כי זה איננו אפשרי ובלתי נסבל ואתם חייבים להיות אחרת.

הפחד עשוי להיות כה חזק, עד שברגעים אלו ממש אצל חלק מכם הוא עשוי להעלות טיעוני נגד – מדוע אנו טועים, מדוע זה בלתי אפשרי, ואי אפשר פשוט להיות כפי שאני. לכך אנו רק מבקשים להזכיר דבר אחד, והוא שאינכם אמורים להישאר אותו דבר. אבל לזמן מה, אנו מציעים להיכנע אל מי שאתם.

דרך הכניעה אתם עשויים לחזור ולהכיר בקצב הטבעי והאמיתי שלכם, בקצב השינוי שלכם. להכיר אותו, לזהות אותו, ללמוד לכבד אותו. קצב זה עשוי בהחלט להיות שונה מהקצב שאתם רוצים להשתנות בו, אבל הוא לעולם יהיה הרמוני, בעוד שהדחף שלכם להשתנות הוא לעולם אינו הרמוני.

אז לזמן מה, זה מה שאנו מציעים לכם לעשות – להיכנע אל תוך מי שאתם, להיכנע אל מה שאינכם אוהבים, אל מה שאינכם סובלים, אל מה שבתפישה שלכם גורם לכם לסבול.

הסכימו להיכנע אל החלק בכם, שלפי התפישה שלכם מאמלל אתכם יותר מכל. מהי התכונה, מהו דפוס ההתנהגות בתוך עצמכם, שאתם מזהים כבעיה רצינית? כאויב של ממש? דבר מה אשר עליכם בכל מחיר לעשות הכל כדי לשנות? כאשר אתם מוצאים בעצמכם תשובה לשאלה שלנו, דעו שאותה התנהגות, אותו הדפוס שהוא כה חשוב שתשנו, הוא בדיוק הדפוס, או ההתנהגות, שכה חשוב שתיכנעו אל תוכו.

דווקא בזמן זה חשובה יותר מכל התנועה פנימה אל תוך מי שאתם. אם ישנו סבל בדרך, ואם ישנה קורבנות, אם אתם זקוקים לקטר על עצמכם, אז הרשו גם לזה להיות. אבל גם הסכימו ללמוד לראות את עצמכם באור חדש, שכן זו המשמעות של האור אשר נכנס לעולם זה – הוא חושף את הדברים כפי שהם – התנהגויות, רגשות, זיכרונות, אמונות, ואת האופן שבו אתם מתייחסים לעצמכם – והוא בו זמנית מביא איתו את ההזדמנות לראות את עצמכם באור חדש, לראות את עצמכם באור אוהב, אשר יודע וזוכר.

אז זה מה שאנו מציעים – להסכים להיכנס פנימה. גם להתבאס, גם לקטר אם יש צורך בכך, אבל גם להסכים לראות את הכל מחדש. לא באופן מלאכותי, לא בכוח, אלא ראייה צלולה יותר, שתוכל להיווצר מתוך ההסכמה להיות מי שאתם.

אלו הן המילים שלנו לפעם זו.

שמחנו,

אם כך שלום.

טוהר.