כוחן של מילים: שפת הכאילו

"התעוררתי בבוקר מחלום רע. הזעתי, רעדתי בכל הגוף, והייתי בטוח שזה ממש קרה. עברו מספר דקות עד שהבנתי שבעצם חלמתי, שאבא שלי לא מת אתמול בלילה, שלא נשארתי לבד בעולם, בלי משפחה בכלל. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהתאוששתי קצת היה להתקשר אליו, לראות מה שלומו. רק אחר כך יכולתי להתחיל את הבוקר שלי כרגיל. מה אתה חושב שזה אומר?".

עכשיו תקראו את כל הפסקה הזו מחדש:

"התעוררתי בבוקר מחלום רע כאילו. הזעתי, רעדתי בכל הגוף, והייתי כאילו בטוח שזה ממש קרה. עברו מספר דקות עד שהבנתי שכאילו חלמתי, שאבא שלי כאילו לא מת אתמול בלילה, שלא נשארתי לבד בעולם, בלי משפחה בכלל. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהתאוששתי קצת היה להתקשר אליו, לראות כאילו מה שלומו. רק אחר כך יכולתי להתחיל את הבוקר שלי כרגיל. מה אתה חושב שזה כאילו אומר?"

בסדנאות שאני מנחה יש מדי פעם אנשים שכך הם מדברים, בשפת הכאילו. זו הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהשפה שלהם, וכאשר אני מסב לכך את תשומת הלב שלהם, לפעמים הם בכלל לא שמים לב שהם מדברים כך וגם אם כן, הם לא שמים לב באיזו מידה.

השימוש הנפוץ במילה הזו לפעמים מקפיץ אותי מאוד. אני לא חושב שזה בגלל המילה עצמה, כמו בגלל מה שאדם משדר כאשר הוא מדבר כך: אני לא בטוח בעצמי, אל תסמוך עלי, יכול להיות שאני טועה. החיים הם בכאילו כי אני לא בטוח שאני יכול לסמוך על עצמי. זה מקפיץ אותי משתי סיבות: הראשונה היא שזה נוגע בספק שלי בעצמי (למרות שאני לא משתמש במילה כאילו באופן הזה, הספק העצמי אכן מתקיים), והשניה היא משום שהאדם שמדבר כך צריך להתחיל להיות יותר מודע לשימוש במילה הזו.

מה הבעיה בלדבר איך שאני רוצה? אני שומע את השאלה הזו נשאלת על ידי אנשים מסויימים שקוראים את המילים הללו. אין כאן עניין של בעיה בכלל, אלא שאלה של רצון. במסע שלי אני בודק ולומד ומכיר התנהגויות שונות שלי כדי להגיע יותר ויותר אל הרובד האותנטי במהות שלי. כלומר, לחזור אל הביטחון והחופש שלי להיות מי שאני, להרגיש, לחשוב, לדבר ולעשות כפי שאני באמת. מתוך נקודת מוצא זו, השימוש האוטומטי במילה 'כאילו' מעיד על רגשות כואבים אשר יוצרים את הצורך להסתיר את הנוכחות שלי בעולם. המילה 'כאילו' היא המסך, שאינו מאפשר לאנשים באמת לדעת מי אני ומונע ממני להיות במקום חשוף, פגיע. מנגנון הגנה מהבולטים ביותר.

רק עכשיו, כאשר אני כותב מילים אלו, אני מבין מדוע דווקא בימים אלו אני כותב את הפוסט הזה (שמתבשל בראש שלי כבר שבועות רבים): אני עוסק בימים אלו בצורך שלי בהגנה והסתרה, וגם אם אני משתמש בהגנות אחרות, הצורך הוא אותו צורך.

אם אתם מאלו המשתמשים במילה 'כאילו' ביום יום שלכם, אני מזמין אתכם לבדוק מה מניע את השימוש במילה הזו. באמת, לא בכאילו.