רגשות הם עולם ומלואו ולמרות שהוא מתקיים בתוכנו, מדובר בעולם שאנו לא ממש מכירים. הכחשה, הדחקה ונידוי של הרגשות מתקיימים בחברה וההשפעה שלהם היא כה גדולה עד שכולנו חיים בנתק מהרגשות. ההבדל מתבטא רק במידת הנתק ובאופן בו הוא מתבטא בחיים שלנו.
העובדה שכך הם פני הדברים גורמת לנו להיות בורים ביחס לאופן בו רגשות עובדים, ביחס למערכת היחסים בין הרגשות השונים ולחשיבות שכל רגש מביא איתו לחיים שלנו. זו בדיוק הסיבה שבחרתי להתמקד ברגשות בחיים שלי כמו גם בעבודה שלי עם אנשים.
מכלול של רגשות, זכרונות ואמונות
החשיבות שבמתן חופש לעצמי להרגיש נובעת לא רק מכך שאני חוזר להיות אותנטי; אלא משום שכל רגש אשר צף על פני השטח יכול להוביל אותי לרגשות נוספים, עמוקים יותר.
הרגשות קשורים זה בזה ומובילים אותי ביניהם, ככל שאני מאפשר לעצמי להרגיש אותם ולומד להכיר אותם, כלומר אותי. למשל, פעמים רבות כעס נובע מכאב רגשי ו/או פחד לאבד. כל רגש אשמה מסתיר מתחתיו פחד לאבד, וכל פחד נובע מכאב.
אך רגשות אינם עובדים רק בשכבות, נוח ככל שהדימוי הזה הוא עבורנו. למעשה, רגשות הם כמו משפחה, מגיעים זה עם זה, קרובים זה לזה. אשמה נובעת מפחד ומגיעה עם כעס עצמי הנוכח לרוב ברקע; פחד אמנם נובע מכאב אבל יכול להכיל בתוכו גם חוסר סבלנות.
זה לא הכל. רגשות קשורים גם בזכרונות שלנו, שרבים מהם אינם בהכרח נוכחים במודע. למעשה, כל כאב רגשי מקורו בחוויה כואבת ומכאיבה אשר נחרטה בתוכי, חוויה אשר גרמה לי "להבין" כי עליי לפעול בדרך מסויימת כדי להימנע מאותו כאב. לכן כאשר אני מאפשר לעצמי לצלול אל תוך עולם הרגשות, אני לא רק מגלה את המורכבות הרגשית שלי; אני מגלה גם את הזיכרונות השונים הקשורים באותם רגשות.
אם כל זה אינו מספק אתכם (וגם אם כן) אני רק אוסיף ואומר שבתוך העולם הרגשי יש את האמונות שלנו. מוצדקות או לא, כל חוויה כואבת יצרה בתוכי אמונה לגבי החיים, לגבי הערך העצמי שלי, לגבי מה אפשרי ומה לא אפשרי.
גילוי של אוצרות
אני בוחר לכתוב על כל זה כי התחלתי להבין שכאשר אני מדבר עם אנשים על חופש להרגיש, זה נשמע להם פשוט, שלא לומר פשטני. אך חופש להרגיש הוא רק השלב הראשון, בסיס להמשך הדרך.
למעשה, כאשר אני מאפשר לעצמי להרגיש את הרגשות נפתחת בפניי דלת לעולם פנימי מורכב ומעניין, שדרכו אני יכול ללמוד מי אני, מה מפעיל אותי, ממה אני מורכב. כל רגש מהווה עבורי קצה חוט הלוקח אותי אל תוכי פנימה.
להרגיש עשוי להישמע בסיסי ופשוט אך בפועל, ההסכמה להרגיש לוקחת אותנו להרפתקה פנימית בתוך החלקים השונים, המוכרים והלא מוכרים של עצמנו. הכלי בו אני נעזר בדרך הוא השאלה הנצחית "מה אני מרגיש?", אך אני תמיד זוכר שכל רגש מסתיר לידו, מתחתיו או מאחוריו רגש נוסף, המסתיר גם הוא אוצרות נוספים לגלות.
