מלחמה בחוסר האונים – קובץ להורדה
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות נוספת לדבר על מה שמתרחש.
אפשר להתחיל ולתאר את האנרגיה בזמן הזה בתור התנגשות. ההתנגשות שלכם כבני אדם עם הלא ידוע של החיים בתוך גוף. ישנה מלחמה, והמלחמה האמיתית של בני האדם היא בחוסר האונים שלהם; מאמץ תמידי להשיג שליטה, להשיג כוח, להשיג הבנה, להשיג פתרון, להשיג תשובה.
עכשיו, יש מעט אירוניה בעובדה הזו, משום שאתם נמצאים פה איתנו. כלומר, אתם רוצים בהירות, תשובה ואולי אף פתרון. אבל בנקודת הזמן הזו אנו יכולים לומר שתשובה לא תוכלו לקבל באופן שיספק אתכם, והפתרון לא יספק אתכם, והבהירות תוכל לבוא רק אם תסכימו לעובדה שהיא איננה אפשרית.
יש חוסר אונים ביחס למציאות, בין אם מדובר במציאות פנימית ובין אם מדובר במציאות חיצונית. יש את האופן שבו אתם חושבים שהדברים צריכים להיות ויש את האופן שבו הדברים הם. אנו מודעים לכך שאתם רוצים להשתנות ולהתפתח, אבל הרצון בשינוי ובהתפתחות מתערבב יותר מתמיד בזמן הזה עם הרצון להיות בשליטה, עם הרצון שהדברים יהיו כפי שאתם חושבים שהם צריכים להיות.
אתם יכולים לראות זאת במציאות הקולקטיבית, משום שכל מלחמה, כל מאבק, כל מעשה של אלימות, נובע בדיוק מהחוויה הזו. ואתם יכולים לראות את זה גם בתוך עצמכם.
חוסר אמון
כפי שאנו מדברים בזמן הזה, המאבק הזה שבתוכו אתם נמצאים נובע מתוך חוסר אמון. יותר מכל, זהו חוסר האמון של בני האדם בלב שלהם, חוסר האמון של בני האדם בעצם הרעיון שכדאי ללכת אחרי הלב.
זו איננה הפעם הראשונה, זו איננה תקופת החיים הראשונה שבה בחרתם ללכת אחרי הלב. בחירות כאלו נעשו בתקופות חיים קודמות; ניסיונות כאלו ואחרים, שיתופי פעולה כאלו ואחרים, במטרה לבקוע את חומות ההיגיון, את חומות הפחד, את החומות של מה שמותר ומה שאסור. הניסיונות הללו לעיתים הצליחו במידה מסויימת בחיים הפרטיים, אך לעולם לא באופן קולקטיבי, או לפחות לא באופן כזה שהחזיק מעמד לטווח ארוך.
במושגים של בני אדם אפשר בהחלט לומר שכל ניסיונות העבר כשלו, ומכאן שבחוויה שלכם כבני אדם בתקופת חיים זו, ישנו ספק, ישנה שאלה – מדוע כדאי?
עכשיו, ישנו הבדל משמעותי בין תקופת החיים הזו לבין תקופת חיים אחרת בה הייתם, משום שהסביבה כולה תומכת יותר מאי פעם ביכולת לשבור גבולות ולחבר עולמות. בעבר זה לא היה אפשרי משום שהתודעה הקולקטיבית מעולם לא נטתה בכיוון הזה, אך אתם נמצאים היום בתקופת חיים שבה דברים הופכים להיות אפשריים.
אך גם בתוך מציאות זו ישנם שני כוחות אשר מושכים כל אחד לכיוון הפוך לחלוטין: לחפש שליטה ונחמה בעולם מסודר והגיוני, או לחפש חופש ושחרור בעולם הלא ידוע של הלב. זה יכול להתבטא בבחירות משמעויות ויכול להתבטא בבחירות קטנות, ברגעים יומיומיים ובהחלטות בעלות השפעה ארוכת טווח. ללכת אחרי הלב מעורר חוסר אמון, האם הפעם זה יצליח.
הידרדרות או שלב בדרך?
כשאתם נוטים להסתכל על המציאות הקולקטיבית, נדמה שהדברים הולכים אחורה, נדמה שהכל מדרדר, עוד הוכחה מדוע אין סיכוי ואין טעם, מדוע כדאי להסתתר, כדאי לשתוק, כדאי להתכווץ ולא להתחבר לחוכמה הפנימית, לא לתת מהידע שאתם נושאים בתוככם, לא לממש אותו בחיים האישיים ולא להביא אותו לידי ביטוי במעגלים היותר רחבים.
אנו יודעים שאנו נמצאים בנקודה הזו בתחרות מאוד בעייתית, משום שאתם נמצאים כעת איתנו בתוך שיחה, בסוג מסוים של ערוץ תקשורת; אך שאר ערוצי התקשורת שאליהם אתם רגילים להקשיב, מעבירים מסר אחר לחלוטין. אז מה לעשות בתוך מין תחרות שכזו? איך מתנהלים בתוך תחרות מבלי לנסות לנצח בה, מתוך חוסר אונים?
אנו לא יכולים להבטיח לכם שהכל יהיה בסדר. אנו איננו יכולים לומר שמנקודה קשה זו והלאה העולם שבתוכו אתם חיים הולך להיות יותר ויותר מואר. ישנם תהפוכות ומהפכים אשר עוד צריכים לקרות, משום שתכונות כאלו ואחרות של בני אדם לא הגיעו לכלל מיצוי, והן תכונות שבחלקן הן קשות. שכבות של כאב ושנאה אשר סוגרות את הלב האנושי אשר בדרך לריפוי שלהם, עוד צפויים קשיים כאלה ואחרים.
אתם ניחנים בראיה מוגבלת, משום שאתם מושפעים מהגוף הפיזי, מהזיכרון של מי שאתם כעת. יותר נכון לומר, מהשכחה של מי שאתם באמת. אבל אנו מבקשים לומר ביחס לזה שני דברים.
ראשית, שבמציאות הפרטית שלכם, כדאי לזכור, שכאשר אתם מחברים עולמות, העולמות מתחברים. אינכם חווים כישלונות כפי שהפחד אומר שיקרו. שנית כדאי לזכור כי בל מה שקשור למציאות הקולקטיבית, אתם כאן בשביל תהליכים שהם ארוכי טווח.
אנו מודעים לרעיון, למחשבה, לאמונה, שדברים יכלו היו להשתנות ולהסתיים באופן סופי, אבל למעשה אתם פה בשביל להניע תהליכים ארוכי טווח במושגים שלכם. במושגים של התרבות בכדור הארץ, במושגים של ההיסטוריה האמיתית של כדור הארץ, מה שקורה בזמנים הללו הוא מהיר מאוד.
אתם רואים החמרה ואנו רואים את הצורך להיכנס יותר עמוק אל תוך המקומות החשוכים של הלב בשביל שמתוך זה הלב יוכל להיפתח.
לטפל בזיכרונות כואבים
מה שכדאי לעשות בזמן הזה, הוא לשים לב למאבק. לשים לב למאבק באותה חוויה פנימית של חוסר אונים, ובעיקר לעובדה שבתוך הפחד הזה, ישנו סרט שאתם רואים. ישנו סרט של כשלון, ישנו סרט של סוף, סרט אשר מדבר על חוסר הצלחה. הפחד מקרין את הסרט הזה בתוככם שוב ושוב, וזו הדרך של הפחד לתפוס אתכם תחת שליטתו.
למרות זאת אנו אומרים שלפחד אין שום ערך ושום קיום מחוצה לכם. למרות מה שבני אדם לעיתים חושבים, הפחד אינו ישות המתקיימת בזכות עצמה; הכוח היחיד שיש לפחד שלכם נובע מהכאב שלכם, הוא נובע מכם. הפחד, כאשר הוא מדבר בתוך הראש, הוא מדבר ומביא רעיון; הרעיון מדבר אליכם מאוד כאשר הוא מהדהד באותו התדר, כאשר הוא מדבר באותן המילים של זיכרונות כואבים.
כל עוד זיכרונות כואבים נמצאים בתוככם, הפחד ישמע מאוד הגיוני ומאוד משכנע. לכן, אין אפשרות ואין יכולת ואין צורך להפסיק לפחד. אבל ישנה אפשרות וישנה יכולת ובמידה רבה ישנו צורך, לטפל פעם נוספת, ברובד נוסף, באותם זיכרונות כואבים, אשר מדברים על חוסר הצלחה, אשר מדברים על כשלון.
לכשלון יכולות להיות צורות שונות ופנים שונות. נידוי היה אחת מהן, עוני היה אחת מהן, התעללות היתה אחת מהן. מוות היה בהחלט אחת מהן. נגיעה באור ואז מוות היתה בהחלט אחת מהן, אחת מאותם הדרכים שבהם ניסיונות העבר הסתיימו. לכן אתם עומדים היום, בתוך החיים הללו, בתוך הזמן הזה, מפוחדים וחסרי בטחון בתוך עצמכם, שואלים האם כדאי לעשות עוד צעד.
אנו לא יכולים לומר לכם שהפחד משקר, משום שלא תאמינו לנו, משום שהכאב שאתם נושאים בתוך הלב חזק יותר מכל מה שאנו נאמר. לכן מה שאנו אומרים הוא טפלו בכאב, נקו את הזיכרונות. מתוך זה הפחד יפחת, מתוך זה תוכל להפתח דרך חדשה. דרך שהיא לא כל כך חדשה, משום שהדרכים שלכם בדרך כלל כבר סלולות ומוכנות ומחכות לכם, או לפחות הצעדים הבאים בדרך.
רק אתם אלו המפחדים לעשות עוד צעד, מפחדים לומר איזו איכות, איזו מהות, אתם מבקשים לממש, מבקשים לבטא. מי באמת אתם רוצים להיות.
האם אתם מוכנים להביא יותר מהאלוהות ממנה אתם נובעים אל הקיום שלכם בתוך גוף?
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
