מרלין אמר להרים ידיים

קסם היא מילה מעניינת. היא מיד לוקחת אותנו למחוזות שהם מעבר להיגיון, מעבר לחמשת החושים, לממד המיסטי של החיים. וזה כיף, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל האתגר האמיתי הוא לא לעבור לממלכה של קסם – האתגר הוא להביא את הקסם ליום יום.

ביום יום שלנו אנו מופעלים מרגשות ואמונות ותפיסות, וכך יוצרים מאבק וקושי ומאמץ. יש לא מעט כאלה, ובתקופה הקרובה, אני אצלול יחד איתכם אל תוך העולם הזה, הרגשי, שמרחיק אותנו מלהיות קוסמים. טוהר יעשו זאת לעומק ולרוחב ב"לתת יד לקסם", מפגש התקשור השנתי שיהיה ב-1.1.2020. עד אז, אני אתן קצת מתפיסת עולמי, ממה שהבנתי ולמדתי עד כה. 

*** 

אחת הפעמים הראשונות במסע שלי, בהן הבנתי מה זה קסם – לא הבנה שכלית, אלא חווייתית, כזו שמשפיעה על מציאות וידיעה – היתה סביב המצב הכספי שלי. חלקכם כבר מכירים את הסיפור, אז אשתדל לא לחזור על עצמי: בגיל 24 כבר הייתי עם 30 אלף שקלים חובות. התחלתי לטפל במצב הכספי שלי בגיל 20; אז החובות שלי עמדו על קרוב ל-5,000 שקלים. אחרי כמה שנים של רישום מדוקדק של הוצאות והכנסות והרבה עבודה רגשית, המצב רק הלך והידרדר. גרתי אז כבר בתל אביב, בדירה לבדי, וההוצאות היו הרבה הרבה יותר גבוהות מההכנסות שלי. 

השינוי קרה ברגע, מבלי שידעתי שהוא עומד לקרות. מצאתי עבודה חדשה, אנשים התחילו להגיע אלי באופן קבוע לתקשורים ושיחות, וההכנסות שלי קפצו מ-3,000 שקלים בחודש ל-8,000 שקלים. לפני 19 שנה, אפשר היה בסכום הזה לגור לבד בתל אביב, לחיות ולהחזיר חובות… 

איך הקסם הזה קרה? היו כמה דברים שעשיתי אז, בתהליכים עם עצמי, שתרמו לכך. אחד העיקריים שבהם הוא להביא את עצמי למצב של כניעה מלאה למצב בו הייתי. במשך מספר שבועות, כמה פעמים ביום, אמרתי לעצמי את המשפט "אני אשאר בחובות כל חיי". עשיתי זאת כי הבנתי שהמאמץ שלי לצאת כבר מהחובות רק מחמיר את המצב, וכי עד שלא אמצה את מה שעלי לחוות, המצב לא ישתנה. אז החלטתי להאיץ, והמנטרה היתה האמצעי.

בכל פעם שאמרתי לעצמי את זה, נכנסתי להיסטריה גדולה. אחרי הכל, הרווחתי ממש מעט, החובות שלי היו מאוד גדולים, ולא היה לי גב כלכלי מהבית או חסכונות כלשהם. אבל המשכתי. יום אחרי יום, במשך כמה שבועות. עד שלאט לאט נכנעתי. נכנעתי לפחד, ואז למצב.

נכנעתי: הסכמתי להיות חייב, להיות בחוב, ולכל הרגשות שזה מביא איתו. הסכמתי, ואז המצב השתנה. מאז למדתי הרבה על יצירת מציאות. מה שיישמתי אז הבנתי יותר בבהירות בשנים הבאות: ההסכמה להיות, ההתמסרות למצב אותו אני מבקש לשנות, היא מפתח לשינוי. כל עוד אני רוצה להיות מישהו אחר, אני לעולם לא אשתנה. 

*** 

בספר החדש של מרלין, "המכניקה של התודעה – כך יוצרים קסם", הוא מדבר על כך בהרחבה: עד כמה חשוב כי נוותר כליל על כל רצון בשינוי, כדי לאפשר למציאות להשתנות. היום, אני יודע על מה הוא מדבר. אני גם יודע כמה זה מאתגר, להרים ידיים, וכמה זה משמעותי. בסופו של דבר, כדי לתת יד לקסם, כדי להיזכר כי אנו קוסמים, עלינו להיות חסרי אונים, להתמסר. אותה חוויה הנתפסת כמחלישה אותנו, היא-היא השער להתעוררות של הקסם בחיינו.