הערבים הם אחים, הם בני משפחה. לא רק במובן הגנטי, שאתם אוהבי להתייחס אליו או להתעלם ממנו. הם בני משפחה, משום שהם חולקים את אותה קבוצה של תדרי אור שאתם קשורים אליה כעם.
הסיבה למאבקים ארוכי השנים היא האמונה בהפרדה, אותה דואליות אשר מאפיינת את העולם שלכם. עכשיו, הדברים אינם כה פשוטים, משום שאתם החלטתם על כך, כעמים. האם אתם מבינים זאת? ההסכמה מראש היתה ליצור מרחב של מציאות, בו תבטאו את החברות האמיצה שלכם, את הקשרים האנרגטיים שלכם, באופן שיעזור לכל אחד ואחד לגדול בצורה אמיתית ויציבה.
זוהי האהבה שאיפשרה לכם ליצור את המלחמה, זוהי החברות שמביאה לכאב אשר עובר ביניכם.
עכשיו, אנו לא מבקשים מכם להיות פתוחים וחומלים כי "כך צריך". בהחלט לא. היו אנושיים, ואפשרו לכל הרגשות להיות. אנו מאמינים שאחד הדברים העיקריים שאותם שכנים-רחוקים שלכם באים ללמד אתכם הוא לפתוח את הלב, אחד לשני ובכלל. דרך הכאב, דרך הפחד, להגיע למצב של חמלה, באופן אישי וקולקטיבי. הפיגועים והטרור שאתם חיים איתם, כמעט רגילים אליהם, מעוררים את הפחדים העמוקים ביותר שלכם, מאפשרים לכם הזדמנות נדירה כמעט לריפוי, לקפיצה משמעותית בתהליך הרוחני שלכם, כבודדים וכקבוצה, כעם. דרך הכאב אתם יכולים להגיע אל הלב.
כך הם פני הדברים תמיד, משום שלא ניתן להגיע לחופש, לא ניתן להגיע לחמלה, לאהבה, אם כאב קיים. והסיבה לקושי הרב בו אתם חיים הוא שאתם בוחרים, יותר מעמים אחרים, להגיע אל החופש ללא פשרות, ללא תנאים, ללא השגות. משום שהחבירה שלכם כעם היא כה חזקה, כה ברורה, אתם יוצרים לעצמכם את הדרך הזו, שהיא אמנם קשה מאוד, אך לוקחת אתכם לשם, מאפשרת לכם להגיע לשם, לחופש שלכם.
