אנו נמצאים הערב בשביל לדבר על מריחואנה, אבל הסיבה האמיתית שבשבילה אתם נמצאים הערב, וגם אנחנו, היא בשביל לדבר על חופש. מהו חופש? וחופש ממה? ומי רוצה להיות חופשי? ומי בכלל כלוא?
מריחואנה, בסופו של דבר, היא הדרך של אנשים רבים לתת ביטוי לרצון שלהם להיות חופשיים מבלי לצאת לחופשי באמת. זה עלה התאנה הגדול ביותר שנוצר אי פעם. משום כך הוא גדל בכל מקום.
הרצון הפנימי של האנושות לחופש היא זו אשר מייצרת באופן טבעי עזרים חיצוניים, אשר עוזרים לשחרר מגבלות מסוימות. אך מה עושים מרבית בני האדם? הם נתלים בעזרים החיצוניים, משתמשים בהם בתור עלה תאנה, משחררים קיטור – את הרצון המודחק לחופש, הופכים אותו לסיגריה חדשה ומעשנים אותו, וכך מרגיעים את הבעירה הפנימית שלהם לחופש.
אין זה מקרי שישנה התנגדות כלל אנושית כה חריפה לשימוש החופשי בעלים האלה, משום שהשימוש מלכתחילה הוא מוטעה. ישנו שימוש לרעה רחב היקף בצמח הזה, משום שבני האדם במרביתם משתמשים במריחואנה – כמה פרדוקסלי – בשביל להדחיק, בשביל לא לקחת אחריות, בשביל לברוח מאותו חלק עמוק מאוד אשר מבקש שינוי, אשר מבקש לחצות את הגבולות של המוכר, אשר מבקש לעשות דבר מה פשוט ומורכב מאוד, והוא לחבר את העולמות, ליצור את הגשר אשר מחבר את כל הממדים שבהם אתם מתקיימים, ממדים אליהם הינכם מחוברים באופן טבעי.
רק ככל שהרצון האנושי לחופש יקבל יותר כבוד ויותר ביטוי, וככל שתגדל הנכונות של בני האדם ליצור באופן ממשי ומודע חופש, רק אז המריחואנה הזו תוכל להיות חופשית, רק אז תעלם ההתנגדות החריפה שיש כלפי אלו אשר משתמשים בה כדי לברוח.
אם כך, אולי נדבר על מהו חופש. ישנו כלל אנושי יוצא דופן, למרות שהוא איננו שונה מכללים אנושיים אחרים, והוא שבמהלך מפגשים יוצאי דופן, כגון הופעות, קונצרטים, מופעים ותקשורים, אסור להשתעל (צחוק). אז הדבר הראשון שיש לנו להציע הוא, שכל מי שרוצה להשתעל עכשיו שיעשה זאת (שיעולים רבים…).
שימו לב עד כמה אתם בשליטה. חופש, חופש, אבל להשתעל… (צחוק). אם אינכם נותנים לעצמכם להשתעל, אין שום סיבה לתהות מדוע אנשים מפחדים מכם כשאתם כועסים. אם שיעול מעורר כל כך הרבה התנגדות פנימית כשהוא בא לידי ביטוי, תחשבו כמה פחד מעורר כעס.
זוהי למעשה מהות כל הבעיה. החוקים שלכם, הנימוסים שלפיהם אתם חיים, מה מותר ומה אסור. ישנו שימוש גדול מאוד בכאב שלכם בשביל להצדיק חוקים. אתם מאמינים לחוקים, שמים אותם לעצמכם או לאנשים, משום שאתם אינכם רוצים לעבור דרך רגשות מסויימים. להשתעל בתוך קונצרט מעלה רגשות מסויימים. חופש, כאשר אתם שוברים את החוקים, מעלה רגשות של בושה, רעיונות של דחיה, כעס. זה עשוי אפילו להגיע למעמקי הבדידות שאתם עשויים לחוות כאשר כל העיניים ננעצות בכם לאחר שאתם מעיזים להפריע לשקט בתוך אירוע חשוב. כך הדבר ממשיך בתוך החיים היום-יומיים הפרטיים שלכם – מה מותר ומה אסור, איך הדברים צריכים להראות ואיך הדברים צריכים להתבצע.
אתם שמים חוקים לא רק להתנהגות או לדיבור, כי אם בעיקר למה שאתם מרגישים. אתם מפחדים להרגיש, משום שאתם מאמינים שהרגשות שלכם פוגעים בכם. אתם מאמינים שאם תתנו להם ביטוי הדבר ידרוש מכם לשלם מחיר כבד, ולעיתים אתם מאמינים שהוא כבד מדי, ולכן עדיף להדחיק. עוצמת הרגש היא כה מאיימת, עד שאתם נהנים ועושים זאת בהצלחה – למדר אותם, לשים להם גבולות, כך שאתם תשלטו באופן שבו הם עולים ונחשפים.
אתם כועסים על אנשים ועל עצמכם משום שרגשות מסויימים נחשפים, ואז, לעיתים, בשביל להרגיע את עצמכם, אתם לוקחים מריחואנה ומעשנים אותה, בשביל לספק את התסכול העמוק בו אתם נמצאים, תסכול אשר אומר שאסור לכם לבטא את עצמכם, להיות מה שאתם באמת.
מנגנון הפחד הוא מנגנון מתוחכם מאוד. בראש ובראשונה הוא מספר לכם שהביטוי של הרגשות והאפשור יפגעו בכם; שיבואו עונשים בדמותם של אנשים שיקומו ויילכו, בדמות חוסר היכולת שלכם לתפקד או להשיג דברים שאתם רוצים בגלל שאתם מרגישים. לפחד יש סרט קבוע. הוא תמיד יספר לכם מה אתם מפסידים – הוא לעולם לא יספר לכם מה אתם מפסידים באמת.
מה שאתם מפסידים באמת, אם אתם מאפשרים לעצמכם לא רק להרגיש אלא גם לבטא את מה שאתם ומי שאתם ללא תנאי, הוא את הדבר עצמו אשר גורם לכם לסבל, את הדבר עצמו אשר גורם לכם לאומללות – את מקור הסבל האנושי, הדבר אשר מייצר בדידות, אשר מעורר את הבהלה העמוקה ביותר בלב שלכם.
אתם עשויים להפסיד את הדבר אשר באופן ממשי מייצר את הכאב שאתם חווים. אתם עשויים בשבל זה או אחר – ולרוב בהדרגה – להיפרד מהפחד עצמו. אותה דעה, אותו רעיון אשר טמון בעומק שלכם, אשר משכנע אתכם ללא הרף להפריד בין העולמות בהם אתם חיים, להפריד בין דברים, בין אנשים, בין רגשות, בין דעות ובין מחשבות. הפחד הזה מספר לכם מה תרוויחו אם תשמרו על שליטה, והוא לא יעזור לכם להבין שהסיבה שאתם סובלים, שהסיבה שאתם אומללים, שהסיבה שכואב לכם, שאתם בודדים, שהסיבה שאינכם מצליחים להגיע ולהגשים את החלומות שאתם רוצים להגשים היא בגלל שאתם מפרידים, היא בגלל שאתם שמים חוקים. הפחד לא מספר לכם שבעצם זה שאתם מקשיבים לו אתם מייצרים את הדבר אותו אתם מנסים למנוע, וזו האומללות שלכם. אתם מאמינים אמונה עמוקה מאוד, שהפחד הוא הדרך היחידה, וההפרדה היא הצורה הטובה ביותר להתנהל בכדור הארץ, ששליטה היא הכלי המשמעותי ביותר שיעזור לכם להשיג את מה שאתם רוצים.
לגבי הדבר האחרון, זה בהחלט מדויק. משום ששליטה היא הדרך היחידה להשיג את מה שאתם רוצים. חופש, לעומת זאת, זה הדרך היחידה לקבל הרבה יותר מזה.
מה שעושה הפחד הוא לספק תעסוקה תמידית. הוא ממציא חוסרים, הוא מעלה באוב רעיונות מהמעמקים לגבי מה טוב לכם, הוא אוסף פיסות של השראה ומחשבות מעיתונים, מסרטים, מטלוויזיה, משיחות עם אנשים לגבי מה אתם צריכים, מה נכון ומה לא נכון. הוא עוזר לכם לבנות את מה שאתם מגדירים בתור ה'אני' שלכם – דעה מגובשת פחות או יותר לגבי מי שאתם, לגבי מה אתם רוצים ומה אתם לא רוצים, מה נכון לכם ומה לא נכון לכם. הוא גם מספק לכם לא רק את הרעיון הבסיסי לגבי האופן שבו תוכלו ליצור את כל זה – וזה כאמור ההפרדה שאתם עושים – אלא גם את הסיבות לעשות זאת, ואת הכלים שבאמצעותם תהיו לעד במאבק להשיג את מה שאתם חושבים שהוא אתם, מה שאתם חושבים שהוא נכון לכם.
מה שהפחד איננו מראה לכם, הוא שבעצם ההפרדה אתם מטפחים ומגדלים במעמקים שלכם חוסר תמידי ותסכול עמוק. הם אלו שמזינים את המאבק, משום שתמיד נשאר דבר מה למלא, עוד חוסר להשלים. לכן בחירה בחופש היא דבר מורכב מאוד, משום שאתם נדרשים לוותר ויתור עמוק והדרגתי על הדעות שיש לכם לגבי מי אתם ומה אתם אוהבים ומה אתם לא אוהבים. לוותר על אותו 'אני' שייצרתם בעמל רב, אשר מניע לעשות דברים. אתם צריכים להסכים לבדוק מחדש כל דבר ודבר, מה שאתם רגילים ואוהבים לעשות, מה שאתם מאמינים שהוא טוב לכם – החל ממה שאתם שותים וכלה בבני הזוג שלכם. יתכן מאוד, שכל דבר מהדברים הללו בטווח הזה של האפשרויות הוא דבר שאיננו באמת מי שאתם באמת, אלא רעיון שתפסתם בשלב זה או אחר של החיים האלה או החיים הקודמים, אותו אתם מנסים להגשים.
אתם מנוהלים מתוך תפיסה אחת של פחד, אשר אומר – וזהו הדבר אשר מנהל את המערכה כולה – שלכל דבר שמתחיל יש סוף. כאן יש בלבול גדול, משום שאתם יודעים בתוככם שכל דבר משתנה. ושינוי, במובן מסוים, הוא אכן סוף, אך מה שהפחד מספר לכם הוא שכאשר דבר משתנה אתם עשויים להישאר ללא כלום. הוא איננו מספר לכם שתמיד דבר מה בא אחרי. הוא מספר לכם שאתם עשויים להישאר ללא כלום, שאתם עשויים לחזור אל אותה חוויה ראשונית וקשה מנשוא של בדידות.
הוא מספר לכם שאתם עשויים להיות בודדים ונטולים כל דבר שהוא, ועל ידי כך שהוא מאיים בזה הוא מצליח להפחיד אתכם כהוגן, ומניע אתכם לעשות דברים ולהשיג דברים, לטפח דברים מסויימים, לבטל דברים אחרים, לחוקק חוקים כאלה, לבטל חוקים אחרים. הוא מעוות לחלוטין ובאופן מלא את האופן שבו אתם בנויים, את מה שנכון לכם באמת.
וכך, אתם יושבים כאן הערב, ואנו יכולים לומר זאת בפשטות, שברמה עמוקה מאוד אתם אינכם יודעים מי אתם, אתם אינכם חווים את מי שאתם, אתם אינכם מכירים את מי שאתם. שמרבית הדעות, התפיסות והרעיונות של מי שאתם אינם באים מכם. חופש, מנקודת המבט שלנו, היא ללכת דרך אותן תפיסות ורעיונות, להכיר את מנגנוני ההפרדה, ולהסכים יותר ויותר לחשוף הן את הרגשות שלכם, הן את המחשבות והרצונות שאינכם מכירים, להסכים להסתכן באפשרות שתשארו בודדים אם תהיו חופשיים, רק בשביל לגלות שחופש פירושו שפע, ולא חוסר, שחוסר הוא התוצר של ההפרדה, לא של שיתוף פעולה פנימי, של אחדות, של חיבור.
זוהי בדידות והפחד שלכם ממנה אשר מצליחים לנהל אתכם בצורה כה עמוקה.
השאלה העמוקה מכל והמשמעותית ביותר היא, האם אתם מוכנים באמת להכיר את מי שאתם. האם אתם באמת מוכנים לוותר על כל מי שאתם חושבים שאתם? האם אתם מוכנים להכיר ולשחרר לחופשי על הרגשות שלכם, ולוותר בדרך על כל החוקים שאתם שמים? האם אתם מוכנים להשתעל בתוך קונצרט, ואפשר לעשות זאת גם עכשיו אם צריך. האם אתם מוכנים לעשות את מה שאנשים אחרים יגדירו כהטרדה, ולוותר בדרך על חברים שלכם. האם אתם מוכנים לעבור בשביל עצמכם את כל מה שאתם צריכים לעבור, בשביל לגלות יותר ויותר שפחד הוא אשליה, ולא יותר? האם זוהי הבחירה?
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב- 15.3.2003
