איך זה עובד? אני מבינה נכון, שהנשמה מתפצלת, שיש כמה גופים ממני בעולם הזה עכשיו?
"בהחלט. עם זאת, זו תפיסה חלקית של האופן בו הדברים פועלים. את עדיין תופסת זאת במידה מסוימת מתוך תפיסה ליניארית. כאשר את תופסת את המציאות כבלתי ליניארית לחלוטין, את חווה דבר מה שהוא יותר רחב, שעשוי להיות יותר מבלבל ממה שאת שואלת עליו כעת.
"זה לא שיש עוד חלקים ממך המתקיימים כעת. מנקודת מבט בלתי ליניארית, כל החלקים שהיו ויהיו מתקיימים כעת. כל ההתפצלויות של האלוהות, על אינספור ואינסוף החלקים שנוצרו מתוך האלוהות, הכל מתקיים כעת. הכל נמצא בהתפתחות ובו זמנית מנקודת מבט מסוימת אין התפתחות.
"התפיסה של בני אדם מחייבת ליניאריות כדי להבין התפתחות מהי. אבל האלוהות מפתחת שלא דרך ליניאריות. אפשר לומר כי הליניאריות מתקיימת מתוך נקודה ייחודית במרחב, שאינו קיים. נקודה זו אינה נעה לשום מקום, היא לא גדלה ולא מתכווצת והיא גם איננה נקודה. יש התפתחות ליניארית בתוך הוויה שהיא אינה ליניארית.
אז אין זמן ומרחב, בעצם?
"אין זמן ואין מרחב ואין התפצלות, ובו זמנית יש ריבוי והכל מתקיים בו בעת והכל הווה כפי שהוא, והוא איננו נמצא בהתפתחות באופן שאתם חווים זאת.
"אם אדם חי, לדוגמה, 10 מיליארד שניות, היוצרות מספר שנים מסוים – זה אורך החיים של האדם – אז דמייני שכל 10 מיליארד השניות מתקיימות בו זמנית. במקום לדמיין זאת כשניה אחרי שניה, דמייני שהכל שוהה בו זמנית באותה קערה. כמו מרק, הכל שוהה ביחד. במצב כזה אין התפתחות, על פניו, כי אין ליניאריות; אין מציאות בה דבר מוביל לדבר. אבל בו זמנית, אם את מבודדת את המרק למרכיביו, את מקבלת רצף של שנים ותהליך התפתחות המתקיים בתוך זה. זה הכל שאלה של נקודת מבט.
כאשר אני מרגישה אתכם איתי, זו חוויה של הכל אחד?
"לא בדיוק, כי במשמעות העמוקה של המשפט הכל אחד, לא היית חווה אותנו. במשמעות העמוקה של הכל אחד אנו לא קיימים. אם את מרחיבה את נקודת המבט שלך, הגבולות בין דברים מתפוגגים והכל הופך להיות אחד. אז אין טוהר ואין אותך, לא כחלק מהנשמה ולא כנשמה, וגם לא קרן האור שאליה את קשורה, גם היא כבר לא קיימת, והכל הופך להיות אחד.
"את לא חווית תודעה של הכל אחד. חווית בצורה יותר בהירה את הקשר המתקיים בין הדברים. הקשר שחווית מבוסס גם הוא על תפיסה אנושית ליניארית, נקודת מבט מצומצמת במידת מה, כזו שאפשר לחוות אותה בעודך בגוף".
