"אנו משערים שהגיע הזמן לשחרר מהגוף מטענים של רגשי אשמה. האשמה הזו צפה ועולה דרך המחלה. המחלה מאפשרת לכל אותם מקומות של אשמה להשתחרר מהגוף.
"הרגש הזה, של אשמה, הוא דבר שיש לו השפעה רבה על האופן שבו את מתנהלת בעולם. הוא זה אשר מניע את רוב הכעס שאת רגילה לחוות.
"את מנסה למלא בתוך עצמך סוג מסוים של ריקנות. יש חוויה משמעותית אשר מתקיימת בתוכך, והיא איננה חוויה מודעת. המקור שלה הוא גם בחיים האלה וגם בחיים קודמים, והיא אומרת שבשלב מסוים, במהלך החיים שלך, המציאות שלך התרוקנה ממה שהיה בה קודם. אנו מדברים בעיקר על אנשים, אך בעיקר כלפי הדרך בה הלכת עד אז, אשר הייתה קשורה לאנשים מסוימים, והיא פתאום נגמרה. את נכנסת כל פעם אל תוך מצב של ריק, שבו את נמצאת לבד.
"החוויה הזו הלכה והגבירה בתוכך אמונה אשר אומרת שמשהו שעשית בתוך עצמך, והדברים אשר הצגת לעולם, לא היו תקינים, ומשום שמשהו לא היה בסדר, הכל נגמר. מה שאת משקיעה בו את האנרגיה שלך הוא לעשות את הכי טוב שאת יכולה כדי ששום דבר לא ייגמר יותר.
"מאז כל פעם שדברים מתחילים לכאורה להיגמר, ולמעשה להשתנות, את מרגישה שהם נגמרים. במובן מסוים, כל עוד האמונה לא התרפאה, זה ממשיך להגביר את העשייה והכעס".
