אני מרגישה מותקפת: הפער בין הרגשות לבין המציאות

הרגשות הם חלק חשוב במי שאנחנו. מה שאנחנו מרגישים משפיע משמעותית על איכות החיים שלנו, וכך אנו יכולים לעזור לעצמנו לחיות טוב יותר. אם טוב לנו, זה סימן שאנחנו בדרך הנכונה לנו. אם רע לנו, סימן שכדאי לעצור ולהתחיל לשאול שאלות. כלומר, לברר מה גורם לנו להרגיש רע, ואילו שינויים כדאי לנו ליצור, פנימיים ו/או חיצוניים. ככל שאנו מחוברים לרגשות שלנו, אנו נהיים יותר רגישים, יותר אינטואיטיביים, ואפילו יכולים לתקשר יותר בקלות עם ישויות ומימדים אחרים.

לפיכך, חלק חשוב בעבודה שלי עם אנשים היא לעזור להם להתחבר לרגשות שלהם. אך מאחר והעולם הרגשי שלנו מורכב, החיבור המחודש לרגשות מחייב אותנו ללמוד דברים שונים. אחד מהם הוא הפער בין מה שאנו מרגישים לבין המציאות.

**

"אני מרגישה מותקפת", "אני דחוי", "אני לא רצויה", "אני לא אהוב", אלה הם ארבע דוגמאות נפוצות לרגשות, שהם למעשה תערובת של מה שאנו מרגישים עם תיאור של המציאות שלנו. "אני מרגישה מותקפת" אומר, בעדיפין, שמישהו תוקף אותי; "אני דחוי" אומר, בעקיפין, שמישהו דוחה אותי; וכך גם עם "אני לא רצויה" ו"אני לא אהוב" – טמונה בהם האמירה שמישהו לא רוצה או אוהב אותי. האם זה באמת כך?

אחת המשמעויות של התבגרות רגשית היא ללמוד להבחין בין מה שאני מרגיש לבין המציאות. לפעמים באמת מישהו תוקף אותי, דוחה אותי, לא רוצה אותי ו/או לא אוהב אותי, וחשוב שאני אלמד להבחין בזה ולהתייחס לזה בהתאם. לכן חשוב החיבור לרגשות, כי רק אם אני מרגיש, אני יכול לזהות שמשהו כזה קורה לי. אך לפעמים, אף אחד לא תוקף/דוחה/לא רוצה/לא אוהב אותי, אך ההתנהגות של אותו אדם היא טריגר למה שאני מרגיש.

כלומר, יש הבדל בין מישהו שמהווה טריגר לַכְּאֵב שלי לבין מישהו שמהווה גורם לכאב. האבחנה בין השניים היא מאוד חשובה – היא יכולה לעזור לי לדעת מתי באמת יש בעיה בסיטואציה שעליי לפתור אותה, ומתי עליי "רק" להתמקד בריפוי של הרגשות הכואבים שאני מרגיש בעקבות אותה הסיטואציה. הרבה מריבות יכולות להיחסך ככל שנלמד להבדיל בין המצבים השונים.

האבחנה הזו חשובה, וזה יכול להיות מאתגר לעשות אותה. כאשר רגשות כמו כעס, כאב ואשמה מציפים אותנו, אנחנו יכולים לא לראות בכלל את מה שקורה לנו במציאות. במקום זה, אנו מגיבים מתוך רגשות שנובעים מסיפורי העבר שלנו.

**

כדי להתמודד טוב עם האתגר הזה, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להרגיש את הרגשות עד תום. לא לעצור, לא להפסיק, לא לנתח ולא להבין. להרגיש את מלוא העוצמה של מה שאנו מרגישים.

הדבר השני שחשוב לעשות הוא לקבל עזרה מאדם חכם שיכול להקשיב לנו ולעזור לנו, אט אט, להבין האם אנחנו מזהים נכון את המציאות, או שאנו מגיבים "רק" מתוך הרגשות הפגועים שלנו (או גם וגם).

עוד דבר שיכול לעזור הוא לאמץ הסכמה להשתנות וללמוד. כאשר אנו מרגישים דחויים, לא רצויים, לא אהובים או מותקפים, אנחנו יודעים. גם אם אנו יודעים שלא מתייחסים אלינו יפה וזה כואב, הידיעה הזו מעניקה תחושה של ביטחון וצדק, וזו תחושה שיכולה להיות ממכרת. בתהליך ההתבגרות הרגשית שלנו עלינו להסכים לאפשרות שאולי אנו לא מזהים נכון את המציאות, ולפעמים זה אומר להודות בטעות ואף להתנצל, אם פגענו במי שחשבנו שפגע בנו.

אם יש לנו הסכמה להרגיש, הסכמה להשתנות והסכמה לקבל עזרה, קל יותר לפתור בעיות במערכות היחסים שלנו כמו גם בתוך הרגשות שלנו, ולחיות טוב יותר עם עצמנו ועם האנשים שבחיינו.