“בראש ובראשונה, אנו יכולים לומר שכל זה קשור באופן שבו אתם תופסים את המציאות, האופן שבו אתם מצפים מעצמכם ומהמציאות להיות.
“יש לכם ציפייה לעשות דברים בקצב מסוים, בזמן מסוים, כך שדברים יתנהלו בקצב מסוים ותגיעו למטרות שלכם וליעדים שלכם בזמן מסוים. זה הבסיס לכל הסוגייה הזו, וחשוב להבין כי הבסיס הזה הוא חלק מהבעיה – אתם לא באמת יודעים מה הקצב הנכון לכם, ופעמים רבות אתם מציבים בפני עצמכם יעדים שאינם נכונים לכם, שאינם מתואמים עם היכולת ועם הרצון ועם הקצב האמיתיים שלכם.
“מדוע אתם עושים זאת? משום שאתם לא אוהבים את עצמכם במיוחד, נאמר זאת כך. אתם מנסים לשנות את עצמכם בכוח, מבלי להבין זאת; כופים על עצמכם מציאות שאינה בהכרח נכונה לכם. הדחיינות היא התגובה – אתם דוחים, מתחמקים, שוכחים את מה שעליכם לעשות, במעין תגובת נגד לאותה כפיה, לאותו חוסר אהבה.
“בהחלט, אתם יכולים לומר כי במקרים מסוימים אותה דחיינות פוגעת בכם, שכן יש דברים שאתם צריכים לעשות כדי לשמור על בריאות תקינה ועל חיים נוחים ככל האפשר. בהחלט. אך חשוב להבין כי נקודת המוצא שלכם אינה מאוזנת, אינה אוהבת כפי שהיא יכולה להיות, והדבר יוצר בלגן ותגובת נגד שאינה תמיד רצויה בפני עצמה.
“במילים אחרות, כדי להפסיק דחיינות כדאי לבחון את היעדים שאתם שמים לכם, את הנוקשות שיש מסביב לאותם היעדים, את הציפייה שלכם להיות בסדר מסוים כדי להיות בסדר, בזמן שאתם תופסים את עצמכם כלא בסדר. ככל שתרפו מהגישה הנוקשה, ככל שתשלבו עדינות וגמישות ביחס שלכם לעצמכם, כך לא תהיה תגובת נגד – היעדים וההתחייבויות שתיקחו על עצמכם יהיו גמישים יותר, מותאמים יותר למי שאתם, ובתגובה לא יהיה מרד, כך שיהיה לכם קל יותר לעשות את הדברים החשובים בזמן החשוב, ההכרחי”.
רוצים להתייעץ עם טוֹהר על נושאים שמעסיקים אתכם ובעיות שאתם מתמודדים איתן? היכנסו לכאן לקבל פרטים על האפשרויות השונות.
