תקשור על התסכול של אנשי אור

כבר זמן מה שאני מתוסכל. מסתכל על אנשים שהולכים בעיניים עצומות אחרי מילים והבטחות, אנשים שלא שואלים שאלות אבל כן מקבלים החלטות שיש להן השפעות שליליות על עצמם ועל אחרים. אנשים פרטיים, ברובם, שחלקם מחזיקים בתפקידים בעלי השפעה על החיים של כולנו.

זה אינו תסכול חדש, אבל הוא מתעצם בשנתיים האחרונות, ואני יודע שאני לא היחידי שמרגיש כך. במקום להרחיב את מידת האחריות האישית והחירות שנולדת כתוצאה מכך, רבים מנסים (ומצליחים לפעמים) להוסיף עוד מגבלות וחוקים.

היום החלטתי לשאול את טוהר לגבי התסכול הזה. מה גורם לתסכול הזה, איך להתייחס למציאות המתסכלת, איך לעזור לעצמי/לעצמנו בתוך כל זה. הנה מה שהם אומרים:

"אנשי אור, אלה אשר רואים מעבר למציאות הקיימת, אכן חווים תסכול מעת לעת. זהו תסכול הנולד כתוצאה מהפער המתקיים בין אותם אנשים לבין אחרים – בין מה שאלה רואים לבין מה שאלה אינם רואים. יש הרואים אפשרויות נוספות, יש כאלה שרואים אפשרות אחת. יש כאלה הרואים שישנן מספר אמיתות, יש הרואים אמת אחת. בעוד שישנה אמת אחת בלבד והיא אהבה, בעולם זה של בני אדם, במציאות-חומר, אין אמת אחת. אך יש את אלה הרואים גם במציאות-חומר אמת אחת, בעוד שבפועל ישנה יותר ממנה; ויש את אלו הרואים את האמת האחת ורוצים שאחרים יראו כמוהם. אלה המנסים לגרום לאחרים לראות כמוהם, ולא מצליחים, אכן חווים תסכול מעת לעת.

"איננו רואים בעיה עם תסכול זה, אך אנו מציעים כי הוא דבר מה שאפשר לחיות בלעדיו. אתם מבקשים, לעיתים, להציל אנשים מפני מה שאתם בטוחים שהוא הדבר הנכון לעשות – או לא לעשות, תוך שאתם עצמכם שוכחים כי ישנה יותר מאמת אחת. כלומר, יש מקום לאלה השואלים שאלות ויש מקום גם לאלה שאינם שואלים שאלות. יש מקום למי שלוקח אחריות ולמי שאינו לוקח אחריות. יש מקום לכולם, בהחלט, שכן ישנן אמיתות שונות ודרכים שונות לחיות בעולם זה של בני אדם. אנשי אור לעיתים שוכחים זאת, מבקשים להחיל על כולם עקרונות וערכים שאינם באמת חייבים להיות נכונים לכולם, גם אם מנקודת מבט מסוימת אפשר לומר כי הם עדיפים.

"אנו מציעים כי תאפשרו לכל בני האדם להיות מי שהם בוחרים להיות, גם אם הם אינם מתנהגים כפי שאתם רוצים. זיכרו כי גם אתם אינכם מתנהגים כפי שאחרים לעיתים רוצים שתתנהגו, וגם זה בסדר. החופש הוא לכל הכיוונים, בהחלט, ולא רק כאשר הוא בא לידי ביטוי בדרך מסוימת, בהחלט לא.

"אל דאגה – גם אם הדרך מלאה בחתחתים, הדרך של עולם זה היא לכיוון של שחרור והארה. הכיוון הוא כיוון של התעוררות, וגם אם אין זה אומר שכל בני האדם יתחילו לקחת אחריות במובן הרחב של מילים אלו, זה עדיין הכיוון בו הכל הולך. העולם אכן מתעורר, אך עליכם גם כן להתעורר, אלו המודאגים – עליכם להתעורר מהמחשבה כי כולם צריכים להתעורר כמוכם.

"מדוע זה קשה כל כך להבין זאת? משום שאתם עשויים להרגיש לבד, לעיתים מבודדים. אתם עשויים להרגיש שאינכם מובנים ואינכם נראים לעיתים. אתם בהחלט עשויים להרגיש כך. זיכרו כי יש לכם את האמצעים לרפא רגשות כואבים אלו ויותר מכך, את האמצעים למצוא ולפגוש אחרים הדומים לכם, כך שגם אם אתם בחזקת מיעוט בעולמכם, אינכם צריכים להיות לבד".

תודה