"מה עושים עם כאוס? מה עושים כאשר מציאות מזדעזעת בהיקף כזה, בעוצמה כזו, עד שישנה תחושה כי דברים אינם רלבנטיים עוד, כי אין היגיון ואין סדר ואין תכלית, וכל מה שיש זה רק כאוס בלתי נתפס ובלתי נגמר, כזה שלא ברור מה אפשר לעשות איתו ואיך אפשר, אם בכלל, לצאת ממנו?
"לא עושים דבר. האם אתה מוכן לכך? לא עושים דבר.
"אפשר לקבל תמיכה ועזרה, בהחלט, להצפה הרגשית ולמחשבות המבולבלות. אפשר לקבל ריפוי ותמיכה ואהבה ומענה לצורך כזה או אחר. אך לא עושים דבר. כלומר, לא מנסים לצאת מכאוס.
"במקום זה, מסכימים. מסכימים לקרוס, ליפול, להזדעזע. מסכימים שהמוכר חלף ומתאבלים עליו. מסכימים שמשהו יכול לצאת מתוך מה שמתרחש כעת, ולו בשכל בלבד. מסכימים ומרפים, מאפשרים, מתמסרים.
"מה קורה כאשר לא עושים דבר? אפשר להתאבל ביתר קלות. אפשר ללכת הלאה ביתר קלות. אפשר לבחון מה נכון להמשך הדרך ביתר קלות. אפשר לנוע, אך מתוך הקשבה לקצב האמיתית ולא מתוך בהלה האומרת כי חייבים לעשות משהו כדי שמשהו ישתנה.
"זה אינו קל, מה שאנו מציעים, וכדאי לזכור זאת עבור זמנים בהם התחושה תהיה כזו. האם תסכים להיות, לא לעשות דבר? זו השאלה, זו הבחירה".
