תקשור על סליחה

"בני אדם מבקשים לסלוח, הם מבקשים להשתחרר מעול של אשמה. הם מבקשים לאחות מחדש את הלב, לחבר מחדש חיבורים, לדעת, להבין, לחוות מחדש, שהכל בסדר.

"יש הממהרים להתנצל ולסלוח, כמו מבקשים הם לדלג מעל כאב ומעל פגיעה ומעל כעס, חושבים שכך הם יצליחו להגיע לאיחוי הרצוי. אחרים מתמהמהים בדרך, נאחזים עוד ועוד בכעס ובפגיעה, מסרבים לסלוח ומסרבים להתנצל, כמו מבקשים הם להוכיח שהם צודקים, שהם פגועים, ובכך מבקשים – באופן הפוך למדי – להוכיח את הקשר, להוכיח את החיבור. דרך ההתעקשות על הקרע מבקשים בני אדם להדגיש את החיבור שהיה, שהם רוצים שיהיה.

"יש את אלה המבקסים סליחה, אך הם אינם עושים זאת באופן מודע. הם מתפייסים מתוך ההבנה כי הכל בסדר, כי הדברים נכונים כפי שהם. זו הסליחה האמיתית, הרצויה, הנובעת מתוך תהליך של החלמה – זו אינה סליחה שנועדה לגרום למשהו לקרות, והיא אינה סליחה המגיע לאחר התמהמות. זו סליחה הנולדת בזמנה, במקומה, כאשר ההחלמה של האדם התרחשה.

"אנו מציעים לזכור כי יותר מלסלוח, יותר מלהתנצל, חשוב להתפייס. הפיוס נובע מתהליך של ריפוי, מתהליך של איחוי.

"לעיתים, פעמים רבות, ההתנצלות היא חלק חשוב בתהליך של ריפוי. לבקש סליחה, לקבל סליחה, זה לעיתים חלק חשוב בתהליך. אך ליבו של התהליך הוא הפיוס – זה הנובע מאיחוי הלב הפגוע, מחיבור מחדש של קרקעים שנקרעו, מכך שאתם מבינים, פעם נוספת, שהכל בסדר כפי שהוא".