תקשור על קורבנות

אם כך, שלום.

אם כך אנו מתחילים. אנו מבקשים להמשיך לעסוק במפגש זה בהזדמנות לשינוי באפשרות המתקיימת בזמן זה. ליצור שינוי שהוא גם פנימי וגם חיצוני.

לעיתים יש צורך בשינוי חיצוני, לעיתים לא. אבל השינוי הפנימי הוא יותר מכל משמעותי, והוא גם הבסיס של הכל. כלומר, הציפייה שיקרה שינוי חיצוני ואז אפשר יהיה להרגיש אחרת או לחשוב אחרת או לפעול אחרת היא חלקית במקרה הטוב ושגויה בשאר המקרים.

הבסיס הוא שינוי פנימי, שינוי בתפיסה, בחוויה, בגישה, באופן שבו אתם תופסים את המציאות, את עצמכם ואת כל מה שמרכיב את המציאות שלכם.

במפגש הזה שלנו, אנו מבקשים לדבר על קורבנות. זו גישה מסוימת למציאות, גישה מסוימת לעצמכם, שאפשר וכדאי לתת לה מחדש תשומת לב. לשים לב מחדש לאותה הגישה האומרת 'אני איני אוהב את מה שקורה ואני ראוי או ראויה לרחמים בגין מה שקורה'.

אנו מבקשים לדבר על הצורך ברחמים, שזה תחליף עבור בני אדם לצורך בחיבוק. אם אין מספיק חיבוק אז רחמים הם אחד התחליפים. זה אינו התחליף היחיד לחיבוק, אבל הוא אחד מהם, בהחלט.

אתם זקוקים לו, לחיבוק, ואתם לרוב אינכם שמים לב לכך או יודעים לומר לעצמכם 'ככה אני מרגיש, זה מה שאני צריך'. ואז באופן אוטומטי מתרחש היפוך – אתם מחפשים דרך לקבל רחמים.

רחמים הם חלופה לחיבוק. הם אינם נותנים את אותה ההשפעה אבל הם גם אינם נושאים בתוכם או יחד איתם את אותו הסיכון. כאשר אתם בתוך רחמים, מבקשים אותם, נותנים אותם לעצמכם, אז אתם מוגנים יותר שכן אתם רחוקים יותר מאנשים. אתם חושפים את הפגיעות שלכם אבל אתם יוצרים דרך הקורבנות מעין מסך עשן אשר מצמצם את הסיכוי לפגיעה.

אם אתם מבקשים חיבוק אז אתם חושפים את הפגיעות ללא אותו טשטוש, ואז אתם יותר חשופים לסכנה. כלומר לפגיעה כזו או אחרת.

עכשיו, חיבוק הוא קודם כל חיבוק פיזי. אנו בהחלט מדברים על צורך במגע. אבל הוא לא תמיד רק פיזי. כלומר, יתכן ואתם זקוקים לאישור. אתם זקוקים אולי לעצה או לפיסת חכמה, אולי אתם זקוקים לעידוד או אולי אתם פשוט זקוקים לאוזן קשבת. כלומר יש צרכים שונים שהם נגזרות של אותו צורך בסיסי בחיבוק, שאתם עשויים לחוות ולחפש לו מענה באופן שיצמצם את הסיכוי לפגיעה.

הקורבנות היא כאמור אחת הדרכים שבני אדם משתמשים בהן. אתם מרחמים על עצמכם ומבקשים מאחרים שירחמו עליכם או גם וגם. כך אתם מנסים למלא מה שאתם צריכים מבלי להיפגע.

מה המחיר של קורבנות? זו גם הסיבה שאנו מבקשים לדבר על כך דווקא במפגש זה ולתת את תשומת הלב לסוגיה זו.

אנו נאמר שקורבנות במהות שלה היא ניסיון לתת מענה לצורך מסוים מבלי להיפתח ולהיחשף יתר על המידה. אתם יוצרים מסך עשן, וכאשר אתם יוצרים מסך עשן באופן הזה אתם למעשה יוצרים מעין גבול שאינו מאפשר תנועה, שאינו מאפשר התחדשות, שאינו מאפשר שינוי.

כלומר, אתם מבטאים מצוקה מסוימת, צורך מסוים, אבל אתם עושים את זה באופן שיוצר גבול ואינו מאפשר ריפוי או טרנספורמציה במלואם.

במילים אחרות, ההבדל בין לזהות בעיה לבין להיות קורבנות של אותה הבעיה הוא בגישה, בקורבנות. ובאופן הזה אתם עוצרים את היכולת שלכם להתפתח ולהשתנות.

אתם צריכים, אם אפשר לומר זאת כך, בשביל ליצור שינוי, קודם כל לתת מענה לאותו הצורך עליו דיברנו קודם, בדרך כזו או אחרת.

כלומר, למצוא דרך לתת ולקבל חיבוק או תמיכה או אישור או חוות דעת או אוזן קשבת, ולהסכים לחשיפה שזה מביא איתו. אם אתם מביעים את מה שאתם צריכים ואתם מוכנים להיות חשופים, אז אתם יכולים להיות פתוחים במלואכם.

אמנם הפחד יאמר שיש סכנה לפגיעה אבל הלב יאמר שיש אפשרות לשינוי. כאשר אתם מבקשים ריפוי ושינוי של הרגלים ודפוסים וקשיים כאלה ואחרים, הקורבנות היא מכשלה. היא חלופה לחיבוק אשר אינה יכולה לתת מענה לצורך שלכם בשינוי.

לכן זה מה שאנו מציעים לכם לבחון בזמן הזה. אפשר לעשות זאת בתוך תהליך זה בו אתם נמצאים או בדרכים אחרות. אנו מציעים לכם לשים לב לאותה קורבנות, מתי אתם מרחמים על עצמכם או מבקשים מאחרים שירחמו עליכם ונסו לברר בתוך זה מה היא המצוקה ומה אתם צריכים. מתוך זה ראו כיצד אתם יכולים לתת לעצמכם מענה בדרך אחרת.

זה לא תמיד יהיה קל, גם אם יהיה קל להבין זאת. היישום עשוי להיות מורכב, משום שבדרך יש צורך לפגוש את הפחד מפגיעה, את הפחד מחשיפה שתביא לפגיעה. ככל שהפחד מתרפא ביטוי יותר חופשי ונינוח של מי שאתם יכול להיות ולהיווצר יותר בקלות

אלו הם הדברים שלנו לפעם זאת.

שמחנו, אם כך שלום.

טוהר.