אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים, מפגש נוסף. מעט יוצא דופן. נדמה לנו שאתם נמצאים בעולם שלכם בזמן של האצה. נדמה שיש החלטה קולקטיבית לקפוץ למים. משום כך אתם עוסקים רבות בעובדה שהמים רוצים להתקרב אליכם. יהיה אשר יהיה בעולם הפיזי, העולם האמיתי שבו המציאות הזו מתקיימת, העולם האמיתי שבתוכו אתם מתקיימים, עובר האצה.
יש כאמור החלטה משותפת להיפתח ולהפגיש עולמות. לאחד עולמות בצורה ובעומקים שמעולם לא התקיימו. עולמות שעל פניו נראים מנוגדים מאוד, בניואנסים עדינים ורגישים מאוד של מציאות. בפרטים קטנים, כמעט בלתי נראים, במקומות הללו מתרחש בזמן הזה שינוי. איחוד והאצה לקראת איחוד, של מה שנראה במרבית הזמן כבלתי אפשרי.
נדמה לנו שההאצה הזו, אם אפשר לומר, תופסת אתכם במידת מה בלתי מוכנים. זה דומה לנסיעה באוטו, שהמהירות בו גוברת בבת אחת, ללא הודעה מוקדמת. אתם מוצאים את עצמכם מטלטלים במושבים, מגלים שאתם נטולים חגורות בטיחות ונטולים הזכרון של מתי לעזאזל הסרתם מעליכם את החגורה, וכיצד זה יכול להיות שאתם מטלטלים בכזו צורה מבלי היכולת לשלוט ולנווט את המציאות.
נדמה לנו שהרגע הזה שבו הסרתם מעליכם את חגורת הבטיחות הוא רגע רב ממדי. הוא התרחש באופן כזה שלהגיון המודע אין יכולת לזכור ולומר מתי זה קרה. משום שבעולם האמיתי הזמן לא מתקיים, ולכן לוודא מתי הדברים קרו יהיה זה בלתי אפשרי.
אתם מוצאים את עצמכם מבלי לשים לב בתוך האצה, ולמרות שאתם חווים את הנסיעה הזו כמסלול עם התרסקות בסופו, אנו יותר רואים את ההמראה אשר יכולה להתרחש מתוך ההאצה הזו.
נטישת האלוהות
אבל מה קורה בתוך הזמן הזה, כאשר אתם יושבים על המושב שלכם, וחווים את הטלטלה הזו? מה בעצם מטלטל?
נדמה לנו, ראשית כל – ועסקנו בזה גם במפגש קודם – הרבה זכרונות ותובנות שהגעתם אליהם מבית אבא, מבית אימא, לפעמים זה אותו בית ולפעמים זה כמה. מהמקור האנושי הזה שלכם הרבה זכרונות משתחררים ונחשפים, ויחד איתם נחשפות הרבה תובנות שהגעתם אליהן במהלך הגדילה בתוך הבית הזה, או הבתים הללו.
המסר הבסיסי, נדמה לנו, התובנה הבסיסית אשר הגעתם אליה במהלך הגדילה הזו, אומרת לא להאמין ולא לסמוך על מי שנמצא לידכם; לבדוק ולהיות חשדנים במי שנפתח כלפיכם; להסס ולבקר את מי שמציע לעזור לכם; ולהתרחק ולהעלם ממי שאינו מרפה מכם.
התובנה הזו טמונה בבסיס של הקיום שלכם. היא טמונה ומתחילה הרבה לפני החיים הללו. היא טמונה בבסיס של ההתגלמות אל תוך הגוף. היא טמונה בבסיס של הקיום האנושי.
הצניחה מהממד של המוחלטות אל תוך הממד של היחסיות האנושית, של הגוף; הצניחה הזו לוותה בתחושה קשה של נטישה. הבסיס של הנטישה הזו היא בסניליות, משום שבתוך הצניחה הזו איבדתם הרבה מתאי הזכרון הרב ממדיים שלכם ושכחתם את הבחירה שלכם בצניחה הזו. וכך, אם הצניחה התחילה בבחירה מודעת, היא הסתיימה נדמה לנו בתוך חוויה אנושית של קורבנות.
הקורבנות מדברת על נטישה, היא מדברת על כך שהאהבה נטשה אתכם, ושהיא איננה רוצה אתכם. ההטבעה הבסיסית הזו של נטישה, של קורבנות, מתלווה מאז בכל תקופות החיים שלכם, ובחיים הללו כמו בחיים קודמים היא בנתה עליה ואספה סביבה חוויות דומות.
נכנסו לתפקיד של האלוהים שלכם ההורים שלכם. הם התחליף האנושי לאלוהים, ומערכת היחסים שלכם עם ההורים שלכם היא בבסיסה השתקפות מלאה של מערכת היחסים שלכם כבני אדם עם אלוהים. אותה חוויה שיש כאן יש גם כאן, ואותה חוויית קורבנות ונטישה מהמוחלטות, מהאלוהות, היא זו אשר מתקיימת בבסיס של היחסים עם ההורים.
החוויה הזו אספה לאורך הגדילה שלכם בחיים האלה הרבה חוויות שחיזקו אותה, שאי אפשר לסמוך על אהבה. ההפכפכות שלה, הבוגדנות שלה, יוצרת תחושה כזו של חוסר בטחון, שאתם מעדיפים להתרחק ממנה.
למרות שהגוף האנושי נתפס כדבר פיזי, גשמי, גס וכבד, כביכול כזה שאמור לתת בטחון, הגוף האנושי הוא הדבר השברירי ביותר והזמני ביותר שיש בכל הממדים. בעוד שלהיות במצב של מוחלטות, להיות כנשמה טהורה שאין לה מגבלות פיזיות ולפיכך משקל כלשהו, המצב הזה הוא הבטחון המוחלט היחיד שיש.
כך אתם גדלים לחוסר האמון הזה, ההולך ומתרחב, והוא נדמה לנו הדבר אשר הולך ונחשף בתוך הטלטלה שאתם חווים בתוך התהליך הזה של האצה.
לפגוש את הבורא
אתם עומדים לפגוש בזמן הקרוב – ואנחנו לא אמונים על יומנים, אבל בזמן הקרוב שלנו – אתם עומדים לפגוש את הבורא שלכם. לא במובן הפסימי של הביטוי… המוות הוא איננו פיזי, אבל אתם עומדים לפגוש את הבורא שלכם בתוככם. המפגש הזה הוא המפגש שאליו אתם מאיצים.
לפגוש את הבורא שלכם ולהתחיל להאשים אותו בהאשמות של נטישה ולהפיל עליו את האחריות שאתם מנסים להפיל כל העת, עשוי להיות מאוד מתסכל. בעיקר בשבילכם. משום שאתם עשויים לצאת מהמפגש הזה עם הבורא עדיין מתוסכלים וללא מענה, משום שמה שהבורא שלכם עשוי לעשות באותו מפגש יהיה לחייך, ולחכות שתסיימו לדבר. החיוך הזה יתסכל אתכם כל כך עד שאתם תמשיכו לדבר גם אחרי שתצאו מהמפגש הזה, ולא תגיעו לשום דבר.
במקום זה, נדמה לנו בזמן הזה, התסכול הזה והנטישה הזו שאתם חווים, הקורבנות הזו, זה הדבר שצריך לטפל בו היטב, ולראות כל אדם במקום בו נמצא בתהליך ההתעוררות שלו, היכן האחריות שיש לו לקחת על החוויה הזו. היכן אתם בחרתם את התהליך הזה, היכן אתם בחרתם את הקיום הזה, היכן אתם התחלתם את ההתרחבות הזו, ולאן אתם רוצים לקחת את ההתרחבות הזו בשלב הבא שלה. משום שזה מה שנדמה לנו עומד לקרות – שלב חדש, שלב נוסף. לאן אתם רוצים לקחת את זה? מהו הכיוון שלכם? התשובה לשאלה הזו, נדמה לנו, תגיע ברגע הנכון. אם תעשו עבודה בזמן הזה עם התסכול, היא תגיע ברגע המדויק. מהו הרגע המדויק, או אם אפשר לומר, האופטימלי? ברגע המפגש עם הבורא שלכם.
כאשר תבואו למפגש הזה עם תשובה תוכלו במפגש הזה לקבל עזרה. אם תבואו למפגש הזה עם האשמות על הנטישה שלו, אתם תקבלו אמנם חיוך אלוהי, אך לא יותר מזה.
לזמן הזה של המפגש הזה יש משמעות גדולה והשפעה רחבה מעבר למה שאתם תופסים. להגיע אל תוך המפגש הזה עם תשובה יזיז אתכם קדימה לשלב הבא, כל אדם במקום שאליו הוא רוצה להגיע, כל אדם במקום אליו הוא יכול להגיע.
לכן זה הזמן, בתוך הטלטלה הזו, כשחוויות קשות מיחסים עם הורים עולות, כאשר הזכרונות מציפים ותובנות של חוסר האמון מתגלות, שאנו מציעים לחזור למקור. עשו זאת בהתכווננות שלכם, עשו זאת בטיפולים שלכם, עשו זאת בהבנה שלכם. חזרו אל המקור, אל הקורבנות הבסיסית שנוצרה כאשר התחלתם להבין לאן צנחתם. טפלו בחוויה הזו גם מעבר למודע שלכם. גם מעבר למה שאתם מבינים. גם אם זה נשמע שלכם בתור סיפור, ואיננו נוגע אליכם אישית. ככל שהמידע הזה נשמע לכם יותר זר כך אנו מציעים להתכונן לחוויה הזו יותר בעוצמה, משום שהיא מסתתרת בתוככם, בתוך המעמקים שלכם, וחוסמת את הבורא מלעזור לכם. היא מונעת מתשובות מלהחשף ומשינויים לקרות, והיא מפתח רב עוצמה שאפשר באמצעותו לפתוח דלתות נעולות.
הנהירה אל החומר
דבר מה נוסף קורה בתוך הטלטלה הזו, ואתם נדמה לנו חווים זאת בעוצמה גדולה בזמן הזה. התחושה שאינכם בטוחים בעולם בו אתם מתקיימים, גוברת. זה יכול להיות קשור לגוף הפיזי, זה יכול להיות קשור לבית מגורים, למקום עבודה או למה שאתם מכנים בתור ההתחממות הגלובאלית. אין זה משנה מאיזה כיוון הפחדים פוגשים אתכם בו, כך או כך, החוויה תהיה אותה חוויה: רשת הבטחון שלכם בעולם הזה מצטמצמת מאוד.
היא מצטמצמת משום שחוסר האמון גובר, אבל היא גם מצטמצמת משום שבמובן מסוים אתם מתחילים להיות יותר מודעים אליה; לחוות את החוויה האמיתית שבאמצעותה אתם מתנהלים, שממנה אתם פועלים, שמפגישה אתכם כל העת עם העולם הזה.
התחושה הזו שאינכם בטוחים בעולם יכולה להניע אתכם קדימה והיא יכולה להשאיר אתכם במקום. המקום היחיד בו אתם יכולים להרגיש בטוחים זה בתוך סוג כזה של מפגש עם בורא. היא אינה יכול להתקיים בשום מקום אחר, אלא רק באותה נקודה רב ממדית שבה השינויים מהותיים יכולים להתרחש. רק בנקודה הזו שהיא מעבר למרחב, שהיא מעבר לזמן, שהיא מעבר לגוף, שהיא מעבר להגיון. רק בנקודה הזו דבר מה מסוג זה יכול להתקיים.
הבטחון בזמן הזה אינו יכול להמצא פה בעולם הזה. לא בעולם שנמצא בהאצה, שהולך אל תוך מפגש. מדוע זה איננו אפשרי? משום שכל העולם כולו עובר טלטלה. אי אפשר למצוא את זה כאן, ולמרות זאת יש בני אדם רבים שמחפשים זאת יותר מתמיד כאן בעולם הזה. שימו לב למה קורה לאנשים רבים בעולם הזה; שימו לב מה קורה לכם ברגעים רבים בזמן הזה.
עולם החומר, על צורותיו וגווניו, הופך להיות מאוד נחשק. אנשים נהיים אובססיביים ורכושניים. הם רוצים הרבה דברים פיזיים. הרבה כסף, הרבה רכוש, הרבה אביזרים, הרבה בגדים. הרבה דברים שנתפסים כנותני בטחון. שימו לב היכן האובססיה מדברת בזמן הזה ותראו, שהדבר אליו אתם אובססיביים, שכלפיו אתם רכושניים, הוא הדבר שאתם תופסים במה שייתן לכם בטחון.
מאחר ועולם החומר על מוצריו הוא אחד הדברים העיקריים שבני אדם הולכים אליו ונאחזים בו, הוא גם אחד הדברים הגדולים שמזדעזעים. מה שאתם רגילים לקנות בחנויות מתגלה יותר ויותר כבלתי ידידותי לכם. הדבר שאמור לתת לכם הזנה ובטחון בעולם הזה מסתבר יותר ויותר כמה שמה שמזעזע ומסכן אתכם. האנשים שאמורים לטפל בכם, מסתבר יותר ויותר, אינם יכולים לעזור לכם. הם לעיתים אף פועלים נגדכם. אותן רשויות של מדינה, של ממשלה, שמבטיחות הגנה ועזרה, מתגלות ומתבררות כהפוכות מזה.
מה שזה עושה לכם, בדרך כלל, זה אחת משלוש חוויות, ולרוב שלושתן ביחד – זה מגביר את הפחד שלכם ויחד עם זה את הכעס; זה מגביר את הייאוש שלכם משום שאינכם רואים מוצא; וזה מגביר את חוסר הבטחון שלכם משום שאתם מרגישים את החוויה שאיתה אתם מתנהלים בעולם.
זו החוויה אשר חווים אלו אשר חווים את ההאצה ונמצאים בתוכה. אי אפשר לקבל בטחון בעולם הזה. מאחר ובני האדם נמשכים לבטחון בחומר, החומר הוא זה שמזדעזע. הוא מתגלה כרעיל, הוא מתגלה כפחות קפוא, הוא מתגלה כפחות חם. הוא מתגלה בהרבה צורות שמגבירות את חוסר הבטחון, דבר שמכריח אתכם להרפות. להרפות מהאחיזה, מהנהירה אל החומר.
ההרפיה הזו היא איננה חוויה מודעת; גם היא חוויה רב ממדית שהיא כה נחוצה בשביל לחוות ולהתקיים במפגש מהסוג שאנו מדברים עליו, במפגש עם הבורא שלכם.
לכן הרגשות הללו הם כה מוקצנים. חוסר בטחון במה שקורה בעולם הזה, חוסר אמון בבני אדם ובאהבה, ותחושה כללית שאתם נלחצים אל הגב לקיר ואין לכם מוצא. המוצא יתגלה ברגע מסוים שבו תבינו שאתם יכולים לעבור דרך קירות. לא בגלל שהפכתם להיות קוסמים גדולים, אלא משום שאתם מקבלים עזרה במקומות ובצורות שאתם לא מצפים להם.
אם תוכלו ליצור ולאפשר מקום בזמן הזה לתשובה בתוככם להיכן אתם רוצים ללכת, הקיר יהפוך להיות שקוף ואתם תעברו דרכו אל החדר הבא, אל הממד הבא, אל השלב הבא בהתפתחות שלכם. זה לא יהפוך בהכרח את כל כדור הארץ להרמוני, שליו ושוחר שלום, אבל זה ישנה את המציאות הפרטית יותר שלכם, האישית יותר, ובעיקר את החוויה שלכם. זה יחזיר לכם משהו שחסר לכם נדמה לנו בזמן הזה, יותר מכל – זה יחזיר אמונה.
דווקא בזמן הזה שאתם הולכים אל תוך מפגש עם הבורא שלכם, אתם חווים את הריחוק הגדול ביותר ממנו שחוויתם מעולם. חוסר האמונה יכול להיות הגדול ביותר שאתם מכירים אי פעם, והמרחק מאותו החלק בתוככם שהוא היוצר נדמה כרחוק יותר מאי פעם. למרות זאת אנו אומרים שהמפגש הזה קרוב יותר מאי פעם, והוא מעביר אתכם דרך החוויה של הריחוק, חוויה של חוסר אמון, של קורבנות, של נטישה ושל חוסר בטחון. מקומות רגשיים כה יסודיים, כה עמוקים, שאין בהם אור, שהאלוהות, שהמוחלטות, אינה נמצאת בהם.
אתם נמצאים בהם פעמים רבות לבד, ומאמינים שהדבר היחיד שיעזור לכם לשנות את החוויה הזו היא למות.
מדוע אתם פעמים רבות חושבים ומדמיינים את הפתרון הזה, של התאבדות, או של מוות יותר מניפולטיבי, של התאבדות יותר פסיבית. מדוע את זה אתם מדמיינים? משום שאתם זוכרים בתוככם שאתם יכולים לפגוש את הבורא שלכם. אתם זוכרים שיש מקום כזה בתוככם של אמונה שאין לה גבול, של יכולת שאין לה גבול. ואתם מנסים להגיע לשם כמה שיותר מהר. אז אתם בטוחים שאם תמותו, אם תהרגו את הגוף או אם הגוף יהרוג את עצמו, אתם תפגשו את הבורא ותעברו את השינוי הזה שאנו מדברים עליו.
אבל מה הבעיה בפרישה מסוג זה, שהיא יותר אקטיבית ופחות הרמונית? אם תעשו זאת אתם תמותו עם אותה הקורבנות ואותו תסכול שעליו אנו מדברים בשיחה זו. אתם תמותו בדיוק עם החוויה ומתוך החוויה שכאשר הגוף ימות ותפגשו את הבורא שלכם, כל שתקבלו זה חיוך – ודרך לחזור לגוף ולהתחיל את הכל מההתחלה.
פתרון לא יימצא בסוג כזה של קיצור דרך, שעושה יותר מדבר אחד ובעיקר דבר אחד – הוא מאריך את הדרך. במקום זאת, מה שצריך לעשות בזמן זה שיעזור, הוא להמשיך לטפל ולהעמיק בקורבנות, בחוויה של הנטישה הזו של האלוהות, שיוצרת את ההפרדה. לטפל במקום הזה ובחוויות שהתווספו אליו. לאפשר התרחשות של תשובה בתוככם, לאיזה כיוון אתם רוצים ללכת.
מתוך התהליך הזה, ברגע אחד שהוא רב ממדי, שלרוב אתם עשויים לקלוט אותו רק בדיעבד, יתרחש מפגש עם בורא שיהפוך את הקירות הלוחצים של המציאות הצרה שלכם לשקופים, לכאלה שניתן לעבור דרכם.
זה, נדמה לנו, בידיים שלכם, ביכולת שלכם להשתנות.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
