אם כך, שלום.
אם כך, מפגש נוסף מתחיל להתממש. יש במפגש הזה בזמן הזה, שבו אתם פוגשים את עצמכם מחדש, שני דברים אשר מתרחשים במקביל.
המציאות המוכרת של החיים שלכם ממשיכה להתפרק. היא מתפרקת לגורמים אשר יוצרים אותה, כדי שאפשר יהיה לבנות מחדש את העתיד שלכם. מה שהיה ומה שמתחולל חייב להמשיך ולהיחשף, בשביל שתוכלו לעמוד מול עצמכם, להתבונן היטב במי שאתם, ולראות מה באמת דורש ריפוי, על מה אתם רוצים לוותר, את מה אתם רוצים לאמץ, איזו אנרגיה מנהלת אתכם ואיזו אנרגיה אתם רוצים שתנהל אתכם. זה קורה בזמן הזה גם באופן אישי וגם באופן קבוצתי, אולי לאומי. כמו בנק לאומי, רק בלי הכסף…
הדבר השני שקורה בזמן הזה, נדמה לנו, זו מידה גדולה יותר מבעבר של הומור שנחשף. הצלחתם זמן רב להסתיר אותו ולקבור אותו במרתפים העמוקים ביותר של התודעה שלכם. בלי ששמתם לב הוא התחיל להשתחרר, ונדמה שהדבר קורה משום שיש מידה גדולה יותר מאי פעם של הבנה של מהי האמת, וההבנה הזו מעוררת מידה גדולה יותר של הומור. בנקודת זמן מסויימת, מתוך תהליך של התפתחות, לא נותר אלא לצחוק ממה שמנהל אתכם, מהראייה והחוויה של מה שמייצר את המציאות שלכם.
ההומור הזה מגיע גם מהלבבות שלכם וגם מהממדים שעוטפים אתכם. למרות הפחד ולמרות הדאגה, למרות המאמצים לשלוט ולשנות את המציאות, יש מידה גדולה יותר של הבנה לגבי הדרך שבה דברים מתנהלים, לגבי הדרך שבה כדאי שהם יתנהלו, ולגבי העובדה שלא נותר מה לעשות. אם אפשר, עדיף לצחוק.
הכניסה הזו של אנרגיית הריפוי אשר מתחוללת, של ההסכמה לחשיפה, כל זה מגיע אל המרתפים העמוקים ביותר של התודעה שלכם. ראו מה קורה, ראו את התקשורת, ראו מה נחשף. הסתכלו היטב במראה האישית שלכם והקשיבו למחשבות שעוברות לכם בראש. מה שתשמעו במחשבות שלכם יהיה דומה במהות למה שתקראו בעיתון. צדדים אפלים של שנאה עצמית, של שימוש לא נכון בכוח ובידע, כל זה קורה תחת המסווה של עזרה הדדית.
הרי מהי מדינה, אם לא הסכמה של בני האדם לעזור זה לזה בדרך של מתן סמכות, כוח ואחריות לקבוצה של אנשים? וזה מה שעשיתם בתוככם לפני עידנים רבים. בחרתם בפחדים, לתת להם את הכוח ואת האחריות לדאוג לצרכים שלכם. ומה שאתם מגלים בתוך המבנה של המדינה, ומה שמתגלה היטב בתוך המבנה הפנימי שלכם, הוא שיש הרבה אינטרסים המנהלים את האופן שבו אתם פועלים, ומעט מאוד מהאינטרסים שלכם תואמים את הטובה הגבוהה שלכם. מה שטוב לכם, מה שנכון לכם, נמצא בדרך כלל בתחתית סדר העדיפויות של מי שאתם.
כך, בו זמנית כשאתם פועלים לפי מה שאתם חושבים שהוא טוב לכם ועוזר לכם, אתם בדרך כלל ממשיכים לחפור באדמה את הקבר שלכם. וזה, נדמה לנו, מה שקורה גם באופן גדול יותר, של מדינה, שחופרת עמוק יותר ולא מגיעה לשום דבר משמעותי, טוב מהותית, למי שהיא באה לעזור לו.
הראש מול הלב
אל מול הפרדוקס הזה, האיוולת הזו, אתם עומדים גם בתוככם, והעובדה הזו חשופה היום יותר מאי פעם. הראש יגיד דבר מה אחד, שבמרבית המקרים יהיה שונה ב-180 מעלות ממה שהלב יגיד.
הלב הוא המקום היחיד בתוך בני האדם, שיידע לנווט אתכם למה שהוא הטוב ביותר עבורכם. אבל הלב גם מציב בתהליך הזה של השינוי אל טובת מה שטוב עבורכם אתגרים רבים וגדולים. משום שאם אתם הולכים אחר הלב, יהיה עליכם להוציא את הראש לפנסיה מוקדמת. אבל להבדיל מעבודה בבנק, התנאים של הפרישה המוקדמת הזו לא יהיו טובים כל כך. למעשה, אם הראש שלכם צריך להפרד מהכוח שנתתם לו, תחליף משמעותי לא יהיה בשבילו. ולכן יש בפנים מאבק, ולכן יש בזמן הזה מלחמה גדולה.
הראש רוצה לשלוט, הוא רוצה לשמור על הכסא שלו. הוא אולי טוען שהוא לא פופולארי, אבל הוא אומר בו זמנית שהוא הטוב ביותר בשבילכם. כך בדיוק אתם נשמעים בתוככם. יש לכם ראש שמאמין שהוא פועל לטובתכם, ובעצם הוא פועל ברוב המוחלט של הזמן בצורה מנותקת לגמרי מהלב שלכם.
בתווך הזה שבין הראש לבין הלב נמצאים הרגשות. הרגשות, נדמה לנו, הם אלו שיודעים לומר לכם אם ברגע מסוים אתם הולכים אחר הראש או ברגע אחר אתם הולכים אחר הלב. משום שההרגשה של הקשבה לראש תהיה אחת וההרגשה של הקשבה ללב תהיה אחרת.
לכן, נדמה לנו, זה כה משמעותי כפי שאנו חוזרים ואומרים, להקשיב למה שאתם מרגישים. משום שאם אין לכם את הפוליגרף הזה הפנימי של מהו אמת ומהו שקר, אתם עשויים למצוא את עצמכם מגיעים שוב ושוב לאותה הנקודה בחיים שלכם שאינכם מבינים איך הגעתם אליה, מה שוב אתם עושים בה ואיך לעזאזל אפשר שלא לחזור אליה שוב. אבל אם תמשיכו כפי שעשיתם עד כה, ללכת אחר הראש שלכם, אתם עשויים גם בעתיד להמשיך להגיע אל אותה הנקודה. הדרך לעשות שינוי בכיוון שבו אתם הולכים היא להקשיב לרגשות שלכם, כי ברגשות שלכם משתקפת האנרגיה המנהלת אתכם. האנרגיה שמנהלת אתכם יכולה להיות הלב שלכם או הראש שלכם.
אם הראש שלכם מנהל אתכם, הרגשות שלכם יהיו עמומים. הם יהיו מכווצים, הם יהיו מצומצמים ויבואו לידי ביטוי באופן מדוד. אם הלב שלכם מנחה אתכם הרגשות שלכם יהיו בהירים, אם יהיו שופעים ואם אפשר לומר זאת, גם צבעוניים. יהיו גיוון, בעוד שאם הראש לוקח אתכם, הכל יהיה אחד.
זו המשיכה של ההגיון שלכם, ליצור מציאות פנימית ואם אפשר גם חיצונית, שבה כולם והכל מתנהל באותה הצורה. שתרגישו תמיד סבבה, והמציאות תמיד תהיה סבבה. אם מישהו מרגיש או נמצא במציאות שבה הכל סבבה, אנו מציעים לו ללכת דחוף לטיפול…
עכשיו ראו את האתגר שעומד בתוך ההבחנה הזו. הרי הלב אמור להחזיר אתכם הביתה, ומהו הבית אם לא חוויה שהכל אחד. ואז, כשהלב רוצה לקחת אתכם לחוויה שאומרת שהכל אחד, והראש מסביר לכם בצורה מאוד הגיונית למה אתם צריכים להיות כמו כולם, קשה לכם להבחין בהבדלים ביניהם. על פניו, שניהם אומרים את אותו הדבר, ואתם זקוקים לרגשות שלכם בשביל שיידעו לומר לכם בצורה נטולת מילים מהו ההבדל בין להיות כמו כולם לבין להיות באחדות עם הכל.
ההבדל, אם ננסח זאת במילים, הוא שלהיות באחדות עם הכל איננו אומר להיות כמו הכל. להיות כמו כולם פירושו לחיות בנפרדות, באומללות ובבדידות. זה ההבדל.
הגוף
אנשים שהולכים אחר ההגיון שלהם, אחר הראש שלהם, יחיו במידה זו או אחרת, גבוהה יותר או גבוהה עוד יותר, של בדידות. משום שהמאמץ להיות כמו כולם כדי ליצור את האחד, יוצרת הפרדה ונטרול של הרבה מהחלקים של מי שאתם. הלב מאפשר מקום לכל, ומתוך האפשור הזה יכולה להתגלות החוויה שמחברת את הכל זה לזה.
הכנסו פנימה לרגע, אם אפשר, אל תוך הגוף שלכם. אם אתם יכולים, דמיינו זאת לרגע בדמיון. הרי יש לכם כמה וכמה איברים, את חלקם אתם מכירים יותר וחלקם פחות. מה מחבר אותם יחד? מהי האנרגיה שמחברת אותם זה לזה, שגורמת להם לעבוד זה עם זה? איש אינו יודע את התשובה לשאלה הזו, בטח ובטח שלא אנשי המדע. אבל יש דבר מה המחבר הכל זה לזה.
אם הגוף שלכם היה פועל כמו הראש שלכם, הייתם מוצאים את האברים הפנימיים שלכם במצב בעייתי מאוד. זה היה דומה כאילו אתם מכניסים את הגוף שלכם לבלנדר, כי הכל צריך להיות אותו דבר. אבל בשביל להפוך את הכבד, הלב והכליות והרגליים לאותו דבר היתה נדרשת פעולה הרסנית ואכזרית. בשביל זה צריך בלנדר מאוד גדול, בשביל להכניס את כל הגוף ביחד ולהוציא אותו דבר.
הגוף שלכם אינו מתנהל ברוב הזמן לפי הראש שלכם. הוא מתנהל לפי הלב שלכם, האומר שיש אחדות וכל איבר פועל בדרכו שלו. איפה הגוף שלכם מתחיל להיות חולה, או מתי? כשההקשבה שלכם וההליכה שלכם אחר הראש הופכת להיות גדולה מדי, אינטנסיבית מדי ועמוקה מדי. שם, כאשר ההקשבה שלכם לראש דורש שהכל יהיה אותו דבר היא גדולה מאוד, האיברים מנסים לפעול בהתאם. הלב מנסה להתאים את עצמו לריאות, הריאות יתאימו את עצמן לקיבה, והקיבה תתאים את עצמה לזרת. התוצאה בכל מקום של מאמץ כזה בגוף שלכם היא מחלה. זו יכולה להיות מחלה קלה וזו יכולה להיות מחלה קשה.
הגוף מנסה בסך הכל לעשות את מה שאמרו לו. אם הכעס הוא דבר אסור להרגיש, בני אדם רבים יכולים לסבול מבעיות בכבד, לדוגמא. מדוע? משום שהכבד מנסה להפסיק להיות כבד, מנסה להיות יותר קל. אנשים כועסים הם כבדים, והם צריכים להיות יותר קלים. אז הכבד מנסה להיות יותר קל ולפרק את עצמו מנשקו. התוצאה של המאמץ הזה של הכבד היא בעיות בכבד ובאיברים הקשורים אליו.
כך שאם אתם רוצים לחזור להרמוניה הפיזיולוגית עליכם לעשות מהפיכה בדיסהרמוניה המנטלית. כלומר, לחזור לרגשות שלכם, ודרכם יותר ויותר ללכת אחר הלב. לאפשר מקום לכל קשת הרגשות, ולראות כיצד הכל עובד זה עם זה ובו זמנית זה בצד זה באופן נפרד ואינדיבידואלי. כך החיים יכולים לפעול באותה המידה. הרי אינכם באמת מדמיינים שבגן העדן היו רק עצי תפוח. גן עדן לא היה מטע, הוא היה גן. ובגן, יש הרבה סוגים של עצים, הכל לא היה אותו דבר. למרות שעץ אחד היה הדומיננטי בסיפור, במציאות, אם היתה כזו בכלל, היה יותר מסוג אחד. כך החיים בגן העדן אמורים להיות – הם אמורים להיות הרבה שונות בתוך מרחב אחד, ולא מרחב אחד עם אותו דבר בתוכו.
ההליכה אחר הראש, אחר ההגיון, מצמצמת אתכם ומכווצת אתכם, מאמצת אתכם והכל בשביל להתאים אתכם לתבנית שאתם בטוחים שאתם צריכים להתאים אליה כדי להיות כמו כולם, ולחזור אל החוויה הזו של להיות חלק מהבית. שימו לב, אם תחקרו היטב את התבניות השונות של בני האדם אתם תגלו הרבה שוני בתבניות הללו. כלומר, גם אם כל בני האדם יצליחו להתאים את עצמם לתבניות שלהם, הם תמיד יהיו שונים. נכון, יש מכנה משותף דומה. הרגשות ברוב המקרים, במידה זו או אחרת, יהיו מחוץ לתחום. אבל הצורה שבה אתם תתעוותו תהיה שונה, כל אחד בדרכו.
ההגיון הזה, הראש הזה שלכם, שטוען שהוא לא פופולארי אבל הוא טוב בשבילכם, הוא הדבר בזמן הזה שמולו אתם עומדים. יש לו הרבה אינטרסים לראש הזה, וכשהוא מציג לכם את המציאות הוא לא בהכרח מספר לכם מה הוא רוצה להשיג מכם.
טראומת העבר
אולי נלך מעט אחורה בשביל לענות מעט על השאלה מי הוא בכלל הראש הזה, וכיצד הגעתם למצב שבו אם נשאל את מרבית האנשים מי אתם, החוויה והתשובה יבואו מהראש שלכם. חלק כה קטן וכה חסר משמעות בהשוואה למכלול של מי שאתם.
אז כיצד הגעתם אל המצב הזה שבו הכל מצומצם, מכווץ ונמצא במקום הרחוק ביותר מהאדמה? כיצד הגעתם לזה, שבו ההגיון הפך להיות החבר הטוב ביותר שלכם? אפשר לומר ולהציג זאת כך: לאורך האבולוציה האמיתית של כדור הארץ התקיימו על פני האדמה מספר תרבויות. אפשר לומר שהיו מספר ניסיונות, התנסויות, בצורות חיים שונות.
אפשר לומר שהיו פה ניסיונות שונים למצוא את האיזון הנכון של המרכיבים השונים של מי שאתם; ופעם אחר פעם התרבויות הללו הגיעו לקצה שלהן. ההתפתחות תמיד נעצרה בנקודה מסויימת ולא התאפשר להמשיך אותה. בנקודה הזו, נדמה לנו, פעם אחר פעם התרבויות היו צריכות להעלם. אמנם לא היתה קורבנות בהחלטה הזו, אבל יש בהחלט טראומות כתוצאה ממנו.
הטראומות הללו יושבות בבסיס שעליו נבנתה התרבות הנוכחית. התרבות הזו שלכם נמצאת בנקודת המבט שלנו במצב אידיאלי ובעייתי בו זמנית. מדוע אידיאלי? משום שיש פה פוטנציאל לשימוש נכון של כל החלקים והרכיבים של מי שאתם. יש מקום לראש לדברים מסוימים, יש מקום לגוף בתור נושא הכלים, יש את הרגשות בתור הבוחן הפנימי, ויש את הלב בתור המנחה. כל החלקים הללו יכולים להתנהל בצורה הרמונית, וזו הפעם הראשונה בהיסטוריה של האדמה שמצאתם, אם אפשר לומר זאת כך, את הנוסחה הנכונה.
אז מדוע בעייתי? משום שהניסיונות הקודמים, הגלגולים המרכזיים שלכם בתרבויות בקודמות שלכם, יצרו טראומה אחר טראומה. ניסיון ליצור שיתוף פעולה, ניסיון ליצור איזון שלא צלח. פעם אחר פעם היתה בחירה גבוהה, משותפת, ליצירת מציאות מסויימת, ופעם אחר פעם הדברים צריכים להגיע לסיומם. ההקשבה וההליכה אחר הלב פעם אחר פעם לא הצליחה, והחיים היו חייבים להסתיים בצורה שבה הם התקיימו.
מאחר והחוויה הזו של ההליכה אחר הלב וחוסר ההצלחה חרוטה בכם, כאן, בתקופה הזו, אתם נמצאים בתוך האתגר הזה. יש את הפוטנציאל לראשונה ליצור שיתוף פעולה נכון בין כל החלקים, אך יש גם נוכחות משמעותית שאומרת שאין טעם לנסות וללכת שוב אחר הלב, שהדברים לא יעבדו, שהחלקים לא יתחברו, שאי אפשר יהיה להגיע לאיזון המאוד מסוים. כך שכל חלק יקבל מחדש את מקומו, והתודעה האישית והקולקטיבית יוכלו להגיע למקום האמיתי שלהם.
אל מול הנוכחות המשמעותית הזו, הטראומטית, אתם עומדים. אליה כמובן מתאספים זכרונות מסוימים וחוויות שונות, כל אדם מהמסע שלו של הנשמה שהוא. הפיצול הזה ניכר בכם היטב, וכאשר האמונה היא מצומצמת אם בכלל קיימת, הראש הופך להיות הדבר הטוב ביותר בשבילכם. מתוך חוסר האמונה, הראש הופך להיות למוקד ההצלה שלכם. המקום אליו אתם פונים בשביל לדעת מה לעשות.
האתגר הזה ניצב היטב בתהליך ההתפתחות שלכם. בתקופה זו, בחיים אלו. לחצות את הזכרונות, לחצות ולרפא את הטראומה, ולבנות מחדש את האמון ביכולת שלראשונה קיימת.
לצורך כך מתבקשים בני האדם להתחבר מחדש להרפתקנות שבכם. זו שנדמה לנו שברמה מסויימת אבדה. להתחבר מחדש אליה, ודרכה לפתוח מחדש את הרגשות שלכם. משום ששם נמצאים שני דברים עיקריים. שם נמצאת הטראומה ושם נמצאת הדרך לממש את הפוטנציאל הזה, לחבר מחדש בשיתוף פעולה את כל החלקים. הרגשות ישקפו את הלב, וכך קבלת ההחלטות האישית של כל אדם בחייו תפעל מהמקום הנכון עבורו, ושיתוף הפעולה יוכל מתוך כך להיווצר.
אך כאמור, בתוך הרגשות קיימת הטראומה. הטראומה היא הדבר שעל בני האדם בזמן הזה, מי שרוצה להגיע לפוטנציאל הזה, לרפא. אתם יכולים לתת הרבה כותרות והרבה שמות לטראומה הזו. התחברו אליה הרבה חוויות קשות שעברתם בחיים אלו ובחיים קודמים. אך הבסיס שלה יהיה משותף. יש טראומה האומרת שאי אפשר, שהחיבור הוא בלתי אפשרי, ובה אתם נתקלים שוב ושוב, כאילו ניסיתם לפרוץ דרך קיר עם הראש שלכם.
פעם אחר פעם אתם צריכים לחזור אליה, אל הטראומה הזו, ולטפל בה. היא עשויה להחוות כנצחית, משום שהשורשים שלה הם כה עתיקים בזמן עד שקשה לומר במספרים מתי היא התחילה. ולמרות העומק שלה, הריפוי שלה הוא אפשרי. רק זכרו, כאשר אתם נכנסים לתוך הטראומה האומרת שהחיבור הוא בלתי אפשרי, מן הסתם החוויה שלכם תהיה כזו.
זו הטראומה, בתוכה אתם נמצאים, אך אין זה אומר שזוהי המציאות, אין זה אומר שזוהי האמת. אם אתם רוצים לחצות אותה הכנסו אליה, והיו ערים. כולכם במידה זו או אחרת נמצאים בה בזמן הזה. היו ערים אליה ורפאו אותה.
בני אדם זקוקים למגע, מגע שישיב בטחון. אתם זקוקים לריפוי שיפוגג את הפחד והכאב שיש בטראומה. הכנסו אליה, שימו לב כי אתם בתוכה, ואפשרו בתוך הריפוי להומור להתעורר ולהתגלות. משום שהוא נמצא כבר בתוכה, בתוך הנקודה שבה אתם מתעוררים ונזכרים באמת עצמה.
אם תלכו עמוק, אם תחפרו היטב במרתפים שלכם, אתם עשויים לגלות ברגע אחד את האופן שבו דברים באמת עובדים. אז תגלו שהפוטנציאל להרמוניה הוא איננו רק פוטנציאל. שגם הדיסהרמוניה שבתוככם ובמציאות שלכם היא הביטוי של ההרמוניה הזו. כך שאם ההרמוניה נעלמה והחיים הם כאוס ומלחמה, עליכם להגיע דרך המלחמה והכאוס אל הטראומות, ומתוך הריפוי שלהן לחזור לחוויה שבתוכה אתם מבינים כיצד הדיסהרמוניה היא הרמוניה בפני עצמה.
אז בזמן הזה אנו מציעים לבחון היטב את מערך הכוחות. שימו לב מתי הראש הוא הדומיננטי. מתי אתם מקשיבים לו והאם אתם באמת בטוחים שהוא לוקח אתכם בכיוון הנכון עבורכם. הדרך היא לשים לב למה אתם מרגישים. הרגשות שלכם ישקפו מהו הכוח אשר מנהל אתכם ומניע אתכם. שימו לב לטראומה אשר אומרת שאי אפשר. אנו מציעים להכנס אל תוכה, להיות בה, ולזכור שהריפוי שלה הוא לא רק אפשרי. אפשר לומר שהוא אף הכרחי.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
