אם כך, שלום.
מפגש נוסף מתקיים, גם בחוץ וגם בפנים. השאלה היא מפגש בין מה למה, ואולי בין מי למי? ואולי יותר מעניין לבדוק מי לא נפגש עם מי ומה לא נפגש עם מה.
מה יש במפגש הזה, שמעורר אימה? שגורם לאנשים מסוימים לרוץ לאימא? מה יש בו?
אפשר לראות אולי לרגע טלוויזיה. אולי אפשר בתור תרגיל בשעות הפנאי לראות טלוויזיה. אם תבחנו היטב את כלי התקשורת שלכם תגלו רמזים עבים מאוד למה נפגש עם מה. שימו לב לפוליטיקאים, לאלה שמנהיגים, שימו לב שהם פוגשים את עצמם. הם פוגשים את הארון שלהם, את מה שהם לובשים בתוכו, מסתירים בתוכו, מגדלים בתוכו.
הם פוגשים את תת המודע שלהם, את העבר שלהם. לעיתים את העתיד שלהם. הכל כתוב באותיות גדולות ומוצג בתוכניות רבות, האופן שבו הם פוגשים את עצמם, את מה שכולם מסתירים.
זו המלחמה המתחוללת בעולם הזה. הרי מהי המטרה של המלחמה של אמריקה? למחוק את תת המודע. את מה שאתם מסתירים בארון. וכך גם הצד השני, זה שהוא מוסלמי, זו המטרה שלו – למחוק את תת המודע, את מה שמסתתר בארון. משום שכל צד מסתיר בתוכו את הצד שמנגד, וזו שמדברת חופש רוצה להרוג את זה שמדבר חוקים, וזה שמדבר חוקים רוצה להרוג את זו שמדברת חופש.
מלחמת דת בצורה מתקדמת, בצורה משודרגת. אין זה ממש נצרות מול איסלאם. זוהי למעשה מהות האנרגיה, וכמו תמיד לאורך ההיסטוריה בכדה"א היהודים הם אלו המנהלים את המשחק. הכל מתרכז לכאן, לאדמה הזו, לכמה סלעים וגרגרים, כמה הרים, מעט נחלים, כמה שיחים ועץ אחד. הכל מתרכז באדמה הזו, במה שהיא מניבה או לא מניבה, ולמעשה במשמעויות העמוקות שאתם נותנים לאדמה הזו – המפתח לשלוט בעולם.
ראו מה קורה בתוך המלחמה הזו. היא מקצינה, היא מתרחבת, כל צד מתחמש. מתחמשים במילים ובטילים. המטרה של כולם היא שהטילים יפגעו היכן שהמילים אינן פוגעות. המטרה היא פשוטה – השמדה. משמיד מול משמיד, ואין מפגש בין זה שמדבר חוקים לבין זו המדברת חופש. כולם מדברים ומתחמשים.
צפו בהתחמשות הזו, במלחמה הזו, למרות שהיא נוגעת היטב בפחדים העמוקים שלכם. צפו בה, בזמן הזה, כיצד היא מתפתחת, כיצד היא מקצינה. משום שזה מה שקורה, במלחמה הזו, היא מקצינה.
בו זמנית שימו לב מה קורה בקרב אלו החיים על האדמה הזו. כולם פוגשים את עצמם, יותר ויותר פוגשים את עצמם, עד שנדמה שאין אדם שהוא טוב מספיק, חכם מספיק, הגון מספיק בשביל להיות מנהיג ולא פוליטיקאי. מישהו שיוכל להנהיג מתוך הסערה שמתרחשת. שימו לב, שזה מה שקורה, המלחמה של ההשמדה מפוררת ומאפשרת התפוררות של החיים כפי שאתם מכירים אותם, גם פה באדמה הזו וגם בכלל.
שלושה כוחות, שלוש דתות, שלוש אומות, ואין חמלה. ואין אהבה.
מזעם לחמלה
עכשיו, נשאלת מיד השאלה, מה עושים? צופים, וכמו שהשותף שלנו אומר, משתקפים, זו המילה. משום שמה שקורה בחוץ קורה בפנים. שני תהליכים בו זמנית. תהליך אחד הוא מפגש הולך וגובר עם הסודות שלכם והשקרים שלכם. תהליך שני הוא תהליך של השמדה – לא של התמרה, אל תהפכו את המילים שלנו לחיוביות – השמדה. השמדה של כל מה שמוסתר, של כל מי שמסתיר.
שני התהליכים הללו קשורים זה בזה וכרוכים זה בזה, משום שככל שהלב נפתח וככל שמעמיקה החשיפה של אותם זכרונות, רגשות והתנהגויות שאתם מסתירים, שלעיתים שכחתם שאתם מסתירים, ככל שהתהליך הזה גובר כך עולה מהמעמקים של ההוויה שלכם זעם נורא.
אין מדובר כאן בכעס, מדובר בזעם. זעם אלוהים, אם תרצו, למרות שהוא איננו באמת קשור לאלוהים. אבל הוא כה עוצמתי וכה חזק, עד שכאשר אתם מרגישים אותו נדמה לכם שאתם כל יכולים, שהדברים באמת יכולים להתנהג וצריכים להתנהג באופן שבו אתם חושבים שהם צריכים. זה בדיוק התפקיד שאתם שמים על אלוהים.
אבל אלוהים איננו קשר באמת לכל המשחק הזה. באלוהות ישנה חמלה, והחמלה כרגע פרשה משולחן הדיונים על עתיד כדור הארץ. משום שזה הזמן של אנרגיה אחרת, עתיקה, להתגלות ולהתרפא. הזעם שלכם. הזעם הזה על חוסר היכולת שלכם לשלוט במציאות, על חוסר היכולת שלכם לשלוט בעצמכם, על העובדה שישנו פער תמידי בין הציפיות שלכם לבין המציאות שלכם.
השותף שלנו שמע את זה היום: 'בכניסה לגן עדן ותרו על הציפיות שלכם'. כאשר נכנסים לגן עדן עם ציפיות התוצאה היא החיים בכדור הארץ. סוג של גיהינום. משום שהפער בין הציפיות לבין המהות של גן עדן הוא היוצר את הזעם, והזעם שלכם הוא המחרב את מה שיכול להיות כאן ואת מה שעוד יכול להיות בחיים שלכם. הזעם הזה הוא הדבר שצריך לקבל ביטוי.
אין זה מקרי שתהליכים של שלום בין מדינות ועמים נמצא כרגע בהקפאה. החמלה, כפי שאמרנו, עזבה את שולחן הדיונים, משום שאין מקום לחמלה כשהגיע הזמן של הזעם. הזעם הוא הדבר שעליכם לבוא איתו במגע בזמן הזה, משום שזהו כוח פנימי, חמקמק אך בו זמנית כזה שאתם יכולים לזהות היטב את העקבות שלו. הוא משאיר אותן אחריו כאשר הוא מתבטא בתור הביקורת העצמית שלכם. הוא מתבטא כאשר אתם נמצאים בתוך מריבה, בתוך סכסוך. שם הוא נמצא, הוא נמצא ומתבטא כאשר אתם עושים דברים שאינכם צריכים ורוצים לעשות. הוא נמצא כאשר אתם אומרים 'לא' בזמן שאתם רוצים להגיד 'כן', ובזמן שאתם אומרים 'כן' כשאתם רוצים לומר 'לא'. הוא נמצא בתוך המקומות הללו, בהתנהגויות הללו. הוא מפעיל אתכם.
הוא משתמש לצורך כך ומתחזק מהרצון המובנה בכם לחזור לגן העדן. הרצון הזה לחזור לגן העדן יחד עם חוסר האונים שאתם חווים בתוך הקיום שלכם הם הדברים המניעים ומזינים את הזעם. 'אל תעשו כך, התנהגו כך ואז תרגישו שוב מהו גן עדן'. אבל התוצאה היא לעולם אינה גן עדן ואינה קרובה אליו. התוצאה היא המקומות הפגועים והכואבים באישיות שלכם ובמציאות שלכם. לכן הזעם הוא הדבר שכה חשוב בזמן הזה לרפא, הוא הדבר שכה חשוב לחשוף. הוא הדבר שמשתקף היטב מתוך מסך הטלוויזיה ומעל דפי העיתון. הוא הדבר שצריך כרגע לטפל בו.
לכן אנו ממליצים בזמן הזה לזעום, אבל לא לזעום על הזעם שלכם ולרצות להיות בעלי אהבה וחמלה כפי שהסדנאות הרוחניות שלכם מלמדות אתכם. זה לא הזמן להיות עכשיו באהבה ובחמלה. אם החמלה אינה נמצאת בשולחן הדיונים של כדור הארץ, אל תנסו להיות משהו שאיננו. היו הזעם.
היו הזעם כי הוא השער לחמלה. היו הזעם כי הוא זה אשר מסתיר אותה. אין מקום ואין אפשרות לשיתוף פעולה כל עוד הזעם מעוור את עיני הצדדים, והזעם מעוור את העיניים של כולם. רק ההסכמה להיות בו, לגלות אותו, להרגיש אותו ולרפא אותו תאפשר מקום לאנרגיה חדשה, לשיתוף פעולה. רק זה יאפשר חמלה, וכתוצאה מכך בריאה של מציאות חדשה, של חוויה חדשה.
סודות ובדידות
במקביל לכל זה אנו ממליצים לשים לב לסודות שלכם. מהם הדברים שאתם שומרים לעצמכם? עסקנו בכך רבות במפגש קודם, ואנו מבקשים לדבר על כך גם במפגש זה. דיברנו על פרטיות ועל הדרך שבה היא יוצרת תחושה מדומה של אינדיבידואליות, וכיצד החשיפה מאיימת על האינדיבידואליות משום שאתם מאמינים כי אם כולם ידעו עליכם הכל, מה יישאר מכם, מי יישאר מכם.
זו באמת שאלה, מי יישאר מכם. האם אתם מוכנים לספר הכל? האם אתם מוכנים לגלות הכל? האם אתם מוכנים לחשוף את הזעם מאחורי החזות המלאכית שחלקכם מתאמצים לבנות במשך זמן כה רב? האם אתם מוכנים לחשוף את הצדדים האפלים?
לעיתים, האם אתם מוכנים לחשוף דווקא את האהבה שבכם, את זו שמלטפת ומחבקת? משום שלעיתים דווקא זה הוא הדבר אותו אתם מסתירים. האם אתם מוכנים לשמוח ולצחוק ולא להיות כה רציניים כפי שאתם חושבים שאתם צריכים להיות? האם אתם מוכנים לומר עוד דברים לאנשים שנדמה לכם שאסור לומר ולא כדאי? האם אתם מוכנים לאבד את האחיזה, זו האומרת שההסתרה וההפרדה שומרת עליכם?
ראו מהי עושה, אותה הפרדה. היא יוצרת בדידות. החשיפה איננה בהכרח חיצונית. בסופו של דבר היא איננה חיצונית. הסוד שמסופר, האמת שמדוברת, כאשר אתם חושפים את עצמכם בפני עולם, בפני אנשים, אתם עוברים את החשיפה הזו במערכת היחסים הפנימית שלכם. כלומר, הדיבור החיצוני, הביטוי החיצוני של דברים מסוימים מחזק את הדו שיח הפנימי שלכם. הוא מאפשר לשני החלקים בתוככם, כאלה או אחרים, לדבר זה עם זה, בצורה שעדיין לא דיברו בה. שם, לתוך זה, עליכם להסכים להגיע.
כאשר אתם מסתירים את עצמכם מהעולם אתם מאבדים קשר עם עצמכם, ולמעשה יוצרים מצב שבו חדר הארונות שלכם הוא כה גדול עד שאינכם זוכרים מה יש בתוכו. התוצאה של השכחה הזו, של אובדן הקשר הפנימי, היא בדידות רבה.
הבדידות הזו יוצרת תחושה של תסכול, היא יוצרת תחושה של אובדן דרך, אובדן מטרה, אובדן זהות. הבדידות הזו יוצרת, נדמה לנו, בשלב מתקדם גם זעם.
הבדידות היא למעשה רעל שכל עוד הוא מתקיים בגוף, הוא עשוי בהמשך החיים האלה ליצור מחלות או להחמיר מחלות קיימות. הוא יכול להפוך בעיה פיזיולוגית פשוטה למחלה קטלנית בהינף אצבע. קוראים לזה חיידק טורף, לאותו חיידק שעבר מוטציה ופתאום אוכל ומשתלט. מה אוכל ומשתלט? זוהי בדידות שבן רגע הופכת לזעם שאוכל ומשתלט.
שימו לב, המערכות הפיזיולוגיות והרגשיות יכולות לתפקד טוב הרבה יותר אם יעבדו זו עם זו. הן אכן עובדות זו עם זו, אך הבעיה היא שהן לא עובדות איתכם. העבודה החלקית יוצרת קשיים שונים העשויים להפוך בין השאר למחלות ובעיות פיזיולוגיות.
חשיפה ובריאות
כאשר מעמיסים על הגוף סודות, הגוף קורס. זכרו זאת. הרי מהו חדר הארונות שבו נמצאים אותם הדברים בתוככם אותם שכחתם? הגוף שלכם, הוא חדר הארונות שלכם. אם אתם לא מטפלים במה שהוא מכיל, הוא לאט לאט מאבד את היכולת לתפקד. לעיתים מהר מהר, לעיתים לאט לאט, לעיתים באופן חמור ולעיתים באופן קל. בסופו של דבר הדרך לבריאות ולהבראה היא של חשיפה.
המערכות הפיזיולוגיות אינן מיועדות גם לתפקד וגם להחזיק אנרגיה שאתם לא רוצים לבטא. כאשר נותנים לגוף יותר ויותר אנרגיה שהוא אמור להחזיק ולהסתיר, הוא פחות פנוי למטרה האמיתית שלו, והיא לתפקד. אם זה לעכל אוכל ואם זה ליצור גדילה מחודשת של כל דבר שאתם צריכים ליצור באופן פיזיולוגי.
התחדשות. הגוף מפסיק להתחדש ומתחיל למות. המוות בסופו של דבר אמור לקרות, אך מה קורה עד אליו תלוי בכם. הדרך להבראה ולבריאות היא בחשיפה, כך שקופת החולים האמיתית שכדאי שתקום תהיה מורכבת מאנשים בעלי ניסיון והבנה שיעזרו לאנשים לדבר. זו התרופה האמיתית היחידה שאנו מזהים, שזמינה לכל ואין לה תופעות לוואי כה חמורות.
לדבר, להרגיש, לחשוף את מה שמסתתר בפנים. להסכים לאבד תחושה מדומה של פרטיות או אינדיבידואליות, אם תרצו. הסכימו לתת לעולם להכיר אתכם, בשביל שאתם תוכלו להכיר את עצמכם.
הרי מה קורה כשאתם מסתירים את עצמכם? אתם מפסיקים להתחדש. אם עברתם חוויה, נאמר בגיל 10, והחוויה הזו לא דוברה. נפגעתם מאדם מסוים והייתם צריכים להסתיר זאת כתוצאה מצורת החיים שלכם. הסתרתם את החוויה, ומהרגע שהסתרתם אותה והיא התחילה להיות חבויה הפסקתם להתחדש והפסקתם להתפתח. עכשיו, כאשר אתם אנשים מבוגרים, נאמר בני 20, 30 או 80, ויש בכם את הסיפור הזה שעברתם בגיל 10 שאתם אינכם מדברים עליו, הוא יוצר תחושה מדומה של מי שאתם, משום שאתם יודעים שמי שאתם הוא מה שעברתם באותו גיל. אתם יודעים לזהות צורות מסוימות שבהן הסיפור שעברתם השפיע עליכם וכיצד זה קשור אליכם, וזה נותן לכם דבר מה להיאחז בו.
אבל במה אתם נאחזים? אתם נאחזים באנרגיה שאינה מתפתחת, וככל שאתם נאחזים ביותר ויותר אנרגיות כאלה אתם מפסיקים להתפתח. וככל שאתם מפסיקים להתפתח הגוף, בנקודה מסוימת, שמכיל אנרגיות כה רבות וסיפורים כה רבים מפסיק גם הוא להתפתח, ומתחיל תהליך נסיגה הנגמר במוות.
אם הייתם חיים בצורת חיים אחרת, וככל שתסכימו לחיות צורת חיים אחרת, מה שתעשו יהיה לדבר על מה שאתם עוברים. החשיפה של החוויות במקום ההסתרה שלהן מאפשרת כל הזמן התחדשות. כיום, כאנשים מבוגרים, ככל שאתם מסכימים לחשוף סיפורי עבר שאתם מחביאים, אתם אולי תשכחו בדרך מי אתם. אם אתם מספרים את הסיפור וחווים מחדש רגשות ומרפאים אותם אתם מאבדים אחיזה, ואז מי אתם, אם לא הסיפור שעברתם בגיל 10?
אתם פתאום עשויים לגלות שאתם מישהו אחר או מישהי אחרת. אתם עשויים להיות מופתעים ממי שאתם מגלים. אתם נכנסים למשחק חדש, אתם הופכים להיות אנשים שאתם לא מכירים.
מנקודת המבט שלנו אתם הופכים להיות יותר ויותר מי שאתם. אי ההבנה הזו היא מהות הכל. אתם מבחינת החוויה שלכם משתנים לאנשים חדשים, ומנקודת המבט שלנו אתם חוזרים סוף סוף להיות מי שאתם, כי האנרגיה מפסיקה לעמוד במקום וחוזרת להתחדש. ההתחדשות של האנרגיה מאפשרת לכוח החיים להתחדש והגוף מבריא. הגוף מתחזק, ואתם הופכים להיות מי שאתם באמת. ומי שאתם באמת הוא דבר מיוחד כל כך וקסום כל כך, שאנו ממליצים שלא לפספס.
לכן נדמה לנו שכה חשוב בזמן הזה לבטא ולדבר את הפנימיות, ולזעום. לבטא את הזעם, שהוא אחד הסודות הגדולים שלכם, ולפיכך אחד המקורות הגדולים לקושי שלכם.
זו הדרך, נדמה לנו, לרפא מקומות של בדידות, של מחלות, של חוסרים שונים ומשונים – בהסכמה להפוך להיות אנשים אחרים.
אם כך, שלום.
טוהר.
