אם כך, שלום.
ישנו בלבול גדול בקרב בני האדם, בכל הקשור לרגשות. ישנו פחד גדול בכל הקשור ל'להרגיש'. אתם בטוחים, שהחשיפה של רגשות תוביל לחורבן שלכם. אינכם רואים רגשות ככלי של תקומה, של צמיחה מחדש, אלא של חורבן.
וכך, בעודכם נאבקים מאבק כה קשה וכה עמוק, במטרה להתגבר על מה שאתם מרגישים, מבלי משים אתם מאפשרים לפחדים הגדולים ביותר, אשר קבורים בתוככם, להתממש. ומבלי שתסתכלו סביב ותחברו את פיסות המציאות שלכם לכדי תמונה אחת, אתם למעשה חיים את הסיוט הגדול ביותר שלכם. הדבר אשר מפחיד אתכם יותר מכל, לעיתים בצורה שונה ממה שדמיינתם, כבר מתממש.
הפחד, כל עוד הוא כלוא בגוף, כל עוד הוא מודחק, ינהל אתכם ויספק לכם בו-זמנית את האשליה שאתם שולטים בו. כזה הוא הפחד – הוויה שיש בה מסוג של תחכום, אם כי תחכום פשוט למדי. זהו תחכום אשר אומר, שהדרך היחידה שלו לשלוט היא להיות מוסתר, היא להיות מודחק; ובכך שהוא מספק את האשליה של השליטה, בכך שהוא מספק לכם את ההסברים מדוע כדאי לכם להילחם בו, הוא גורר אתכם למאבק אבוד מראש, שהתוצאה שלו היא הפסד, הפסד שלכם, וניצחון שלו, במסווה של חוזק, של שליטה, של הצלחה – שלכם.
אתם חיים בחברה שמעודדת את זה, בחברה שבנויה על שליטה, שבנויה על מאבק, שמעודדת אתכם לסגור ולא לפתוח, שמתגמלת אתכם ככל שאתם יותר חזקים. כך מלמדים אתכם, להפוך להיות אנשי ברי-הצלחה; ובשביל להיחשב למובילים חברתיים, בשביל להיות חלק, אתם למעשה מנהלים מאבק תמידי, בלתי מורגש לעיתים ולעיתים מורגש מאוד, במטרה למנוע מעצמכם להתבטא ולהיות כפי שאתם, ולאט לאט מאבדים לגמרי את היכולת שלכם לממש את הפוטנציאל שאיתו באתם.
אתם מגבילים את עצמכם לעולם צר מאד, שטחי מאוד, עם אפשרויות מצומצמות למדי, לחיים שדורשים מאמץ גדול מאוד לממש את הדברים שאפשר לממש; חיים שאינם מאפשרים מימוש של דברים רבים ואפשרויות רבות במי שאתם, והכל לטובת הצלחה מדומה.
פשטות ושפע
החיים בעולם הזה שבו אתם חיים יכולים להיות ועשויים להיות הרבה יותר, פשוטים הרבה יותר. שפע יכול להפוך להיות זמין הרבה יותר, אך כמה אנרגיה אתם משקיעים, כמה מאבק אתם מנהלים, בשביל לחיות חיים שהם למעשה כה מסובכים.
רבים מאמינים לכך שדברים חייבים להיות קשים. אתם מרגישים תחושה של סיפוק כאשר אתם נאבקים לממש דבר מה. האפשרות של פשטות עשויה להיות בשביל רבים מכם משעממת, משום שאין מה לכבוש, שאין מה להשיג. האמת היא שהפשטות היא דבר מאיים, משום שכאשר אין מאמץ להשיג דברים בחוץ, לא ניתן להפעיל מאמץ בשביל לסגור רגשות בפנים.
ההסכמה לחיות חיים של פשטות, שיש בהם סוג של קסם באופן שבו הדברים פועלים, באופן שבו דברים מתנהלים, תדרוש מכם יותר ויותר להפנות את האנרגיה שאתם משקיעים במאבק בחיים, לטובת כניסה פנימה. אם תסכימו לחיות חיים נטולי מאמץ, לא תוכלו להיאבק באותו עולם של רגשות, עולם שיש בו פחדים, שאתם רגילים להיאבק בו.
כך שבאופן שהוא מעט אירוני, לחיות חיים שיש בהם פשטות, שיש בהם הצלחה שהיא טבעית, נטולת מאמץ, בעבור רבים מכם מהווה סוג של כשלון, משום שאז אתם נכשלים בלסגור את הפחדים שלכם, ומבחינה חברתית אתם הופכים להיות בעיניי עצמכם ובעיניי רבים מוקצים, מאוסים ודחויים, משום שלא הצלחתם לעשות את מה שלימדו אתכם לעשות, וזה להיות חזקים.
המאבק הזה הוא כה עמוק, תחושת הכשלון והאיום שבלהרגיש אותה הם כה גדולים, עד שאתם מוותרים על כל כך הרבה, כל כך הרבה שפע, רק בשביל להימנע מלהרגיש את זה.
ההתפכחות הזו היא מהחשובות ביותר שאנו חושבים שעל בני האדם לעבור בהתפתחות שלהם. תחושת הכישלון, והאמונה שבשביל להיות מצליחנים אתם צריכים להיאבק ולהילחם, ולעבוד קשה, היא משתי האשליות הגדולות ביותר המנהלות אתכם.
יצירת מציאות
למעשה, אתם חיים בחברה שבה היעדר טבעיות הפך להיות דבר נורמאלי, ומאבק עצמי הפך להיות דבר מקובל. אין זה פלא, לפיכך, שהמציאות שבה אתם חיים מלאה במחלות, בתאונות, במלחמות ובפיגועים. אם זהו הדבר שבה כחברה אתם מאמינים בו, אין סיבה שהוא לא ייווצר במציאות שלכם.
כך פועלים החיים, כך פועלת אהבה. עליכם להבין דבר מה בסיס מאוד ביחס לאופן שבו הדברים פועלים. איננו חושבים שהדבר יהווה חדשות בעבור רובכם, אך אינכם מבינים זאת עדיין – מעבר למשחק הפחד, מעבר למאבק התמידי שאתם מנהלים, מעבר לאשליה שבה אתם חיים, לעיוורון המאפשר את תהליך ההתפתחות בכדור הארץ כפי שהוא, שהוא דבר כה חשוב – עומד כוח, כוח חזק מאוד של אהבה. אפשר לומר שצבא שלם של אור, בממדים שאינכם מדמיינים, עומד לרשותכם בכל עת, לספק בכל עת בדיוק את מה שדרוש בשביל שתוכלו להתפתח. זה תמיד היה כך, ומעולם לא השתנה.
כך, אם אתם מתמקדים במאבק, אפשר לומר שיקום שלם יעשה הכל כדי לממש את המאבק הזה במציאות שלכם. עליכם לחיות עד תום כל בחירה שאתם בוחרים, במודע או שלא במודע, כל אמונה שאתם מאמינים בה, במודע או שלא במודע, בשביל להבין את המהות שלה. מאחר וכחברה אתם מאמינים במאבק, הרי שאתם חייבים למצות את המאבק עד תום, בשביל להתחיל להרהר באופן עמוק יותר ורציני יותר באפשרות של שיתוף פעולה – שיתוף פעולה ביניכם לביניכם, וביניכם לבין הסביבה שלכם. לפיכך, כל היקום כולו משקיע כל כך הרבה אנרגיה בשביל שיהיו לכם מגיפות, בשביל שיהיו לכם פיגועים, בשביל שיהיו לכם מלחמות.
זו עשויה להישמע כמו בדיחה קרה, כמו אכזריות, אך האמת היא שאין כל שיפוט וכל ניסיון לעשות רע בגבולות של מעבר למה שאתם רואים. משום שלכם יש את היכולת ואתם הם אלו אשר יוצרים את המציאות שלכם; ועליכם יותר ויותר להתחבר אל ההבנה הזו, לחיות אותה במודע, ולגלות את פוטנציאל הצניעות שיש בה.
רבים הולכים בעולם ואומרים לעצמם שהם יוצרים את המציאות שלהם, אך הם הפכו להיות מתנשאים מאוד, ולכן הם לא הפנימו באמת את ההבנה של האמת הזו. רק כאשר תהיה צניעות ממשית אפשר יהיה לומר שאדם יודע מהו ערכו האמיתי ומהי העוצמה הגדולה שבה הוא באמת נמצא, שאותה הוא באמת מהווה.
בשביל שתתחברו אל ההבנה הזו, בשביל שתחיו אותה, בשביל שתדעו מי אתם באמת, המסר שאתם שולחים לעולם הוא הדבר אשר נוצר שוב ושוב. קבוצות קבוצות עובדות ללא הרף בשביל ליצור בעבורכם את הדבר אשר בו אתם מאמינים, אשר אותו אתם מבקשים, במודע או שלא במודע. מאחר ואתם מאמינים במאבק, אז ראו את הסביבה שלכם, את העולם שלכם, את המדינה שלכם, בתקופה זו – מאבק בלתי פוסק.
ההתנגדות לרגש
בעולם שהפחד שוטף כבר זמן רב, שאותו הפחד מנהל, שבו תפיסת הפחד נמצאת ומושרשת תקופה כה ארוכה, האפשרות של שיתוף פעולה לפיכך מוגדרת ככישלון. יש בכך מסוג העצב, שהאהבה – לחיות חיים שמאפשרים לכל להיות – הופכת את מי שבוחר בכך עדיין, בחברה שבה אתם חיים, לאדם שאיננו רצוי.
יש התנגדות רבה מאוד לאפשרות הזו, יש עדיין התנגדות עמוקה מאוד לשינוי הזה. ההתנגדות הזו היא איננה דבר של מה בכך. יש לכך יסודות שאפשר לומר שהם מוצדקים, משום שאתם עשיתם זאת פעם אחת, לפני זמן רב מאוד, בתקופה שהיא נטולת זמן, שאפשר לומר שהיא חרוטה היטב במי שאתם היום. משום שהיה זמן בעולם הזה, היתה תקופה, שבה לא היה פחד, שתפיסת הפחד לא היתה קיימת, ששיתוף פעולה באמת ובתמים היה האופן שבו הדברים פעלו.
זה היה עולם אחר לגמרי מהעולם שאתם מכירים, משום שכל הדברים, אותם דברים קשים שאיתם אתם מתמודדים ביום-יום שלכם, לא היו שם; משום שבני אדם באותה תקופה לא מתו בגיל כה צעיר; משום שסבל לא היה.
כאשר תפיסת הפחד הגיע לכדור הארץ; כאשר אותו רעיון, אותה דעה שאומרת ש"לכל דבר שמתחיל יש סוף", הופיעה בפעם הראשונה, היא התחילה למצוא לה מעריצים. התפיסה הזו, משום שהיא היתה אחרת, משום שהיא היתה מפתה, משום שהיא היתה חדשה, הצליחה לשכנע יותר ויותר אנשים שכך הם פני הדברים. במודע, ולעיתים שלא במודע, אתם פתחתם בעבר הרחוק מאוד שלכם את הדלת לפחד, לאפשר לו אחיזה בעולם הזה. ובתקופה שזכורה כקשה מאוד בהתפתחות של בני האדם, כאשר הבנתם את המשמעות של הבחירה הזאת, הדבר היה כבר מאוחר מדי. הפחד השתלט על הכל, ופעולות שנעשו מתוך פחדים החריבו לחלוטין את העולם, החריבו לגמרי את התרבות שהיתה אז.
עבר זמן, והכל נוצר מחדש; והיום, כאשר אתם זוכרים זיכרון שהוא איננו מודע, שאין בו הגיון, שהפחד הוא שהביא לסופכם, הרעיון לאפשר לעצמכם להרגיש אותו, לפתוח לו את הדלת הפנימית, לאפשר לו לעלות אל פני השטח – אתם בטוחים שהוא יביא למותכם מחדש, שהוא יביא לסופכם, שזה יהיה חורבן, ולא תקומה.
כך שאין כל כעס ואין כל שיפוט כלפי העובדה שאתם מתנגדים לרגש הזה, לתפיסה הזו, ולכל אותם רגשות אשר נלווים אליה, משום שאתם בטוחים שמה שהיה הוא שיהיה, ולכן אתם עושים את מה שלעיתים נראה כדבר טבעי ביותר, והוא לסגור סגירה שורשית מאוד את הפחד על כל חבריו, במטרה להגן על עצמכם מפני חורבן.
ועכשיו, אנו מבקשים שוב שתסתכלו סביב אל המציאות, הן האישית והן זו הקבוצתית, של המדינה, ואמרו לנו בעצמכם, עד כמה אתם קרובים לחורבן, ועד כמה אתם רחוקים לתקומה? משום שאטלנטיס אכן חוזרת, משום שהיא אכן מתפרקת מחדש, משום שהיום נדרש מבני האדם לעשות מעשה של אומץ – לפתוח מחדש דלת, ולהאמין אמונה שאין לה הוכחות ואין בה הגיון, והיא שעצם האפשור לפחד להיות מחדש, יאפשר לכם להיפרד ממנו. שזה לא יהיה החורבן שלכם, כי אם תחילתה של תקומה. תקומה ארוכה, אך מלאה.
תהומות ופיות
אין הגיון בכך. הדבר עומד בסתירה מוחלטת אל מול מנגנוני ההגנה שלכם ואל מנגנוני ההישרדות שלכם. ובכל זאת, כך הם הדברים. ישנם ארבע תהומות, ארבע תהומות של רגש אשר יוצר הפחד בעודו שולט בכם – תהום של ייאוש, תהום של תסכול, תהום של כאב ותהום של חוסר אמונה. לפתוח את הדלת לפחד פירושו לחצות את ארבע התהומות הללו פעם אחר פעם. פירוש ההסכמה הזו היא להסכים לפחד, להסכים לרעוד. פירוש ההסכמה היא להצטרך אהבה ולהסכים להודות בכך; היא לחשוף מחדש פגיעות שרבים מכם מסרבים לחשוף, להיות נזקקים וצריכים.
פירוש ההסכמה הזו היא לכעוס, כעס שמתחיל בתחילת כל הדורות, שעשוי לעיתים להיגמר רק בסופו של הדור האחרון; כעס עמוק מאוד, וזעם; אש, אש של אלימות, שלעיתים דבר לא יכול לכבות אותה.
להסכים לתת לפחד להיות, פירוש הדבר הוא להיות בודדים מאוד, ולהרשות לעצמכם לבכות. זה להסכים להתגעגע הביתה, ולהרגיש שאינכם יודעים מהי הדרך. לבכות בכי, אשר קיים בכל בני האדם, של בדידות עמוקה מאוד, עתיקה מאוד.
להסכים לתת לפחד להיות, הוא מעל הכל לאבד שליטה, ולהפסיק להיאבק. להרגיש, ולהיפרד בדרך משורה ארוכה מאוד של חוקים, של נימוסים, של הלכות התנהגות שלימדו אתכם להתנהג. במובנים מסוימים, להרשות לפחד להיות זה לעשות הפוך ממה שההיגיון שלכם אומר לכם לעשות באופן שהוא מלא, שהוא מוחלט. להרשות לפחד להיות, פירושו להשתגע.
הסיבה היחידה שאו מציעים לכם לעשות זאת, היא משום שמעבר למשחק הפחד, מעבר לעולם הרגש, נמצא הלב. שם נמצא הבית, שם נמצאת האהבה אשר כולכם מחכים לה, שם נמצא החופש שרבים מכם מחפשים אותו. שם נמצאת הקלילות שאין בה עצב, החמלה שאין בה כעס. שם נמצאת קבוצת הנשמה שלכם, ואלו המלווים אתכם. שם נמצאת שמחה שאין בה הגיון, שם קיים הצחוק שאין לו גבול, שם נמצאת המתיקות ושם נמצאת העדינות שרבים מכם זוכרים במעורפל מילדות מוקדמת, מעולמות אחרים.
שם נמצאות הפיות, שם אפשר לראות מלאכים; שם נמצאים חדי הקרן, וכל אותם יצורים של קסם, אשר היו פעם בעולם הזה, ונסוגו ממנו ככל שהסכמתם לתת לפחד להיות.
שם נמצאתם התמימות שלכם, ולמעשה, שם נמצא מי שאתם באמת.
מוות ולידה מחדש
המאבק הזה, השליטה הזו שהפכתם להיות, הרגשות הקשים שהיא מסתירה; כל אלו אשר אתם מזדהים איתם הזדהות כה עמוקה עד שהם הופכים להיות מה שאתם קוראים לו "אני" – כל אלו הם אינם מי שאתם באמת. אך מאחר וישנה ההזדהות הזו, ומאחר והיא עמוקה כל כך, הרי שבמובן מסוים, אותו הפחד מחורבן, הוא אכן מוצדק.
ההסכמה לתת לפחד להיות היא אכן סוג של מוות – חורבן של מפעל פנימי מורכב של שליטה. היא לתת אפשרות למות לכל אותם חלקים שהגדרתם בתור "אני", אך היא גם ההסכמה להיוולד מחדש, צעד אחר צעד, לגלות מחדש את מי שאתם באמת, ללכת אל מעבר למוכר.
כך שלהרגיש, במובנים רבים, הוא הדבר הקשה ביותר, המאיים ביותר, שאתם עשויים להתבקש לעשות במרוצת תקופת החיים הזו, ואולי גם בזו שלאחריה, אם תרצו. אך זהו גם השער שלכם לחופש, זהו השער היחיד לשמחה. כך שאם אתם מוכנים להיות כשלון חברתי והצלחה רב ממדית בו זמנית, העיזו הערב לפתוח את הדלת. הסכימו לצלול את הצלילה העמוקה, ולהתעורר מחדש באותו עולם, אך בתור בני אדם אחרים לגמרי.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
