אם כך, שלום.
המפגש הזה מיועד לעזור ולהמשיך ליצור גם חוויה וגם מציאות של התרחבות. התחלנו לעסוק בזה במפגש קודם, בקיומה של חומה ובדרך הנכונה ביותר לחצות אותה.
הדרך הנכונה ביותר לחצות חומה היא לצפות כיצד היא מתפרקת. נדמה לנו שמה שקורה בזמן הזה הוא ההתפרקות, התפרקות בעלת עוצמה, בעלת השפעה. כפי שאתם שמים לב, התגובה המיידית לסוג כזה של התפרקות, אם אפשר להגדיר זאת כך, היא סוג של הסתגרות. כלומר, הלב, אם אפשר לראות זאת כך, רוצה להסגר שוב.
דבר מה משמעותי קורה בזמן הזה, משום שחומה נופלת, והקריעה מכם של חומה מסוימת, של שכבה מסוימת מהחומה, היא הכאב הגדול שיש כעת. נדמה שהאופן שבו אנו רואים את התהליך עשוי להיות מעט שונה מהאופן שבו התהליך נחווה בתוך החוויה האנושית. מה שאנו רואים הוא התרחבות, מה שאנו רואים זה לב שהולך ונפתח. אך החוויה כעת, כפי שהיא, היא חוויה שונה, חוויה של הסתגרות, של התכווצות. יש כאב, כפי שרבים חווים, יש חוסר אמון, יש קושי דווקא להיפתח, למרות שהתנועה והתהליך כולו הוא בכיוון של התרחבות.
נדמה שמה שקורה בתוך הזמן הזה, אפשר להגדיר אותו כנפילה. נפילה אל תוך תהום, אל תוך תהום של חוסר. למעשה, נדמה לנו שהחוויה העיקרית כעת היא של כל הרגשות, של התפיסות, של הדעות והאמונות, של הזכרונות, אשר יוצרים את החומה שמתפרקת. כך שאפשר לומר שמנקודת זמן זו אתם הפכתם להיות החומה, מחדש. אתם הפכתם להיות הכאב וחוסר האמונה. הפכתם להיות הייאוש, הפכתם להיות הבלבול.
אתם הפכתם להיות הדבר שיוצא מכם, הדבר שנפרד מכם. התנועה של האנרגיה היא לכיוון של מיצוי, מיצוי של החוויה הזו, פרידה ממנה. הכיוון שבו אתם מתנהלים הוא כיוון של ריפוי, שינוי של החוויה הזו שאתם נמצאים בה כעת, לטובת חוויה קלה יותר, נינוחה יותר, מאפשרת יותר ורחבה יותר, אם אפשר להגדיר זאת כך.
אך כעת הזמן הזה, כפי שאתם שמים לב, עשוי להיות מאתגר מאוד, מורכב מאוד וקשה מאוד להכלה. משום שבמיצר הזה שבו החומה נפרדת מכם, אתם נופלים אל תוך תהום, אל תוך תהום רגשית, אל תוך סדק בלוח המשחק, ובסדק הזה אין אור. בסדק הזה אין חיים, בסדק הזה אין תקווה, אך יותר מכך, בסדק הזה אין אמונה. מה קורה בתוך סדק מסוג זה?
המבחן הוא לאמונה שלכם, זה מה שנדמה לנו שקורה כעת. הוא למידת ההסכמה שלכם אשר נובעת מהאמונה בכם, ללכת עד הסוף, להתמסר לחוויה הזו. כלומר, המבחן אשר טומן בתוכו הסדק הוא עד כמה אתם מוכנים להיות הסדק, האם אתם מוכנים להיות באמת החומה הזו אשר נפרדת מכם, האם אתם מוכנים להיות כל הרגשות הקשים שאתם מנסים להכחיש או להתעלם מהם, להתגבר עליהם ולדלג מעליהם, או לחילופין להבין אותם, לפתור אותם, לרפא אותם ולשנות אותם, כדי לא להרגיש אותם.
האם אתם מוכנים להיות הבדידות הזו שבה אין אהבה, שבה אין תמיכה, שבה היחד, גם אם מתקיים, איננו מורגש? בדידות שבה לא רק שאין את התמיכה של הורים לעיתים, של חברים, אלא גם אלוהים בעצמו איננו נמצא בה. האם אתם מוכנים להיות הנקודה השחורה הזו, שבה אין דבר, ולפיכך להיות בה הוא חוויה כה מורכבת, כה קשה, וכה מאתגרת?
בחירה מחדש
לוח המשחק רצוף בסדקים מסוג זה. אם אפשר לומר, המשחק הוא בכניסה וביציאה מסדקים, ויצירה מחדש של הלוח באופן שאפשר יהיה להגדירו כחלק, כבלתי שביר. לוח שאינו יכול להפיל אתכם ולפיכך אינכם יכולים או צריכים להיות חסרי בטחון בעודכם משחקים עליו. אך לוח המשחק כעת יש בו סדקים, ואתם נמצאים היטב בתוך סדק כזה.
בסדק הזה, כפי שחלקכם רואים, אתם נמצאים לבד. בין אם באופן חוויתי בלבד ובין אם באופן פיזי, אתם נמצאים לבד. לעיתים גם אם אנשים רבים מסביבכם, החוויה היא חוויה של לבד. זה המקום להישאר בו, משום שסדק מסוג זה נועד להתרפא, אך משום שאור אינו נמצא בו הוא מכיל בתוכו רגשות קשים. זו הנוכחות שלכם בתוך הרגשות הללו המאפשרת לעשות שינוי בחוויה הזו. לאחות את הסדק, להיפרד מהחומה ולאפשר כמו הזכרות במי אתם באמת, מהיכן אתם באים.
לאן אתם חוזרים? מה באתם להיות? הבחירות נבחרות מחדש. בחירות בתוך מצב כזה נחשפות שוב, כל אדם רשאי לבחור, נדרש לבחור, מי הוא רוצה להיות. איש אינו מחויב לאפשר ללב להיפתח, אך גם איש אינו יכול לעצור את הלב מלהיפתח. כך שהבחירה היא להתמסר לתהליך או להילחם בתהליך. אך אינכם יכולים לעצור אותו.
כדאי, מנקודת המבט שלנו, להכיר בו, בסדק הזה שבו אתם נמצאים, ברגשות אותם אתם חווים. זה מה שקורה כעת בעוצמה. משום שהלב, כאשר הוא נפתח, כאשר הוא מתרחב, הוא ראשית כל חושף לאור את החוויה הזו שבה אתם נמצאים. של הלב הפגוע, והלב כעת הוא פגוע מאוד.
—
אנו נעשה דבר מה שאיננו נוהגים לעשות. אנו מציעים למי שרוצה לעצום לרגע עיניים. אנו מזמינים אתכם להיזכר, להיזכר בסיבות שבגללן אתם פה, בפלנטה הזו. לחזור אל תוך הלב שהביא אתכם הנה. אנו מציעים לרגע קצר להרגיש את הלב, ולבקש את הריפוי שאפשרי מסביבכם, ללב הפגוע. בקשו את האנרגיה הזו לגעת בכם, בקשו אותה לרפא אתכם. ותנו לה לגעת לרגע.
—
מראית העין
אתם מוזמנים אם אתם רוצים, לפקוח אותן שוב, את העיניים הפיזיות. אנו נמשיך ולומר עוד כמה מילים על מה שאנו רואים.
אנו רואים עולם שבו יש נשמות זוהרות ואנשים פגועים. אנשים פגועים שמתאמצים להסתיר את העובדה שהם פגועים. הסתכלו סביב היטב בעולם בו אתם נמצאים, כמה מאמץ מושקע בשביל להסתיר את העובדה המשותפת לכל, העובדה שאתם אנשים פגועים, שהלב פגוע. כמה העמדת פנים, כמה הסתרה, כמה אנרגיה מושקעת בשביל ליצור למראית עין מציאות אחרת, כמה אנרגיה מושקעת בשביל לחוות חוויה אחרת. כמה אנרגיה אתם משקיעים בשביל להיות למעשה מי שאתם לא.
זה הקושי הגדול שאנו צופים בזמן הזה, זהו האתגר שיש בזמן הזה, משום שהחשיפה המתקיימת כעת, אותה שכבה המתקלפת, אותה חומה, אותו סדק, מעמידים אתכם כה קרוב באופן כה מוחשי אל מול דבר אנושי כל כך, העובדה שאתם פגועים, שהלב פגוע.
כמה מאמץ מושקע כעת בשביל לשנות את זה. אנשים שונים מתייחסים לזה, בוחרים להסתיר את זה שוב, או להמשיך להסתיר את מה שהסתירו תמיד. הבחירה היא האם לחשוף או לא. ההמלצה שלנו היא לחשיפה.
להודות בלב הפגוע, להודות באישיות הפגועה, ולהיות אם אפשר לומר זאת כך אנשים פגועים, מבלי להסתיר זאת, מבלי לנסות ולהכחיש את זה. אין צורך ללכת עם שלטים, אבל בשיחה הפנימית שלכם, לעיתים גם החיצונית, אם יש לכך את המקום, היו כנים.
האנשים הפגועים הם אתם, והם כל מי שמסתובב בעולם הזה. המקום הפגוע, הלב הפגוע, מסתיר את הלב הזוהר. הוא מסתיר את מי שאתם באמת. אבל כעת, בזמן הזה, הצד הזוהר אולי מעט מעומעם, משום שהלב הכואב, הלב הפגוע, נמצא עכשיו במרכז. יש אכזבות שונות, יש ספקות, יש שאלות. כל אלו, מנקודת המבט שלנו, מתרכזים לכדי שאלה אחת, לכדי ספק אחד ולכדי אתגר אחד: האם להודות בצד הזה שקיים בכם? האם להסכים להיות מחדש הפצע? האם להסכים לכאוב? האם לחזור ולהשקיע אנרגיה במראית העין?
לאלו שהבחירה היא בחופש, לאלו שהבחירה היא בחשיפה, התהליך הזה מתרחש. הוא כבר קורה, משום שהלב הפגוע כבר נמצא. הוא נמצא בחלל הזה שבו אנו נפגשים כעת, במרחב שבו אתם נמצאים. הוא נמצא, וגם העזרה נמצאת. גם העזרה האנושית, גם העזרה הלא-אנושית.
בזמן הזה, שהוא קשה וכאמור מאתגר, יש פוטנציאל גדול מאוד לריפוי. אפשרות משמעותית לחולל שינוי, לעשות צעד בתוך גיהינום של חוסר אמונה, של חוסר תקווה. להיזכר, לאפשר להיזכרות לתפוס מקום.
אם תרצו, זה מה שבזמן הזה יכול לקרות. משום שהלב הפגוע הוא לא אתם, אך הלב הוא כה פגוע עד שהוא גרם לכם לשכוח את מי שאתם. בעולם הזה, של שני ממדים, מתקיימת על פניו בחירה אחת. האם להיות פגועים או להיות מה שאתם חושבים שעליכם להיות. האם להיות מראית העין או הלב הפגוע. אך מנקודת המבט שלנו, שהיא מרובת ממדים, יש בחירה נוספת – או רובד נוסף לבחירה. האם לחצות את הלב הפגוע, לחזור להיות יותר ממי שאתם באמת?
אין באמת רק שתי אפשרויות במציאות הזו כפי שאתם רואים פעמים רבות. הלב הפגוע הוא רק שער, הוא גשר לזהות רחבה יותר, למהות אוהבת יותר, למציאות פשוטה יותר. החוויה הזו שהיא כה קשה, המיצר שהוא צר מאוד, הוא מעבר למקום נכון יותר להיות בו, לחיים שהם קלים יותר לחיות. כך שכאשר אתם שואלים את השאלה ובוחרים את הבחירה, זכרו שהלב הפגוע עשוי להיתפס כמאיים לחוויה מחדש או כקשה להיות בו שוב, אך הוא יכול להיות שלב מעבר אם תסכימו לתת לו מקום, אם תסכימו לוותר על מראית העין. אם תסכימו להרגיש את מה שמודחק.
אם תסכימו לתת לזה מקום הרגשות הללו יכולים להגיע לכדי מיצוי, לכדי ריפוי, וכתוצאה מכך לכדי שינוי.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
