שובו של בעל הבית – קובץ להורדה
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות נוספת מעט ללמוד, מעט להתפתח.
דיברנו לפני מספר מפגשים על חוויה של כאוס, אשר מתקיימת בזמן הזה גם בפנים וגם בחוץ. נדמה שככל שהחוויה הליניארית של הזמן נמשכת, כך החוויה של הכאוס הופכת להיות גדולה יותר, הופכת להיות ממשית יותר.
החוויה היא של אובדן שליטה, של אובדן סדר. לעיתים זו חוויה של אובדן היגיון, היגיון טבעי אשר אמור לכוון אתכם ואת המציאות שלכם בכיוון שהוא הגיוני. כל אלו נדמה שהולכים ונעלמים, הולכים ומצטמצמים, ומה שנשאר הוא שונה לגמרי. מה שנשאר הוא כאוס.
בתוך הכאוס הזה יש דבר אחד אשר חסר: חסר בעל בית. חסר מי שיקבע, ייקח אחריות, יתפוס את המושכות ויכוון אתכם ואת המציאות בכיוון מסויים. בתוך מציאות כזו של כאוס, הרבה קולות נמצאים ומושכים לכיוונים שונים. יש מלחמה בין רצונות, יש מאבק בין משיכות, בין תשוקות. מה שחסר הוא בעל בית.
שיחה עם החלק המודע
אז מה יש, כשאין בעל בית? מה קיים במקום זה? מה קיים בתוככם בזמן הזה כשהכל הופך להיות יותר ויותר כאוטי? היכן אתם נמצאים ומה עובר עליכם?
אנו מכוונים בשלב הזה לחלק המודע, אשר נמצא איתנו, אשר צופה, אשר רואה, אשר מקשיב, אשר קורא. מה קורה לכם, במודע?
לא מה קורה בתת המודע שלכם, לא מה קורה ברגשות או בדפוסי ההתנהגות שלכם, לא מה שקורה במציאות שלכם בתחומים כאלה ואחרים העובדים פחות ממה שהייתם רוצים שהם יעבדו, שונה באופן שבו הם עובדים.
אנו מדברים על החלק המודע, זה שנמצא, ואנו שואלים – מי נמצא? מה מהווה אתכם כעת, בזמן הזה? מה מהווה את החלק המודע שהוא אתם?
אתם, אלו אשר נמצאים איתנו, אתם בעלי הבית. אתם אלו הקובעים את האופן שבו הדברים עובדים. אתם אלו נושאי האחריות, אתם אלו הנושאים את הדגל, והמפתחות לכל הדלתות נמצאות בכיסים שלכם.
אתם בעלי הבית ובזמן הזה נדמה לנו שאתם מרגישים חלק גדול מהזמן כמו ילדים אבודים, שאינם יודעים לאן לפנות ומה לעשות. מבולבלים, המומים, מרגישים לא פעם שהמציאות גדולה מכם, חזקה מכם ואינכם יודעים מה לעשות, לאן לפנות.
להתעורר מחוויה של קורבנות
אנו מבקשים מכם בזמן הזה, כמו תמיד, לפנות פנימה. באופן מעט שונה מהרגיל איננו מבקשים מכם להכנס אל תת המודע. אנו מבקשים לדבר עם המודע שלכם.
אנו מבקשים לעורר אתכם מחוויה של קורבנות, חוויה שהמקור שלה הוא שכחה. שכחה של מי שאתם, שכחה של האופן שבו הדברים באמת עובדים. שכחה של מידת ההשפעה שיש לכם על המציאות שלכם, שכחה של מידת האחריות שיש לכם על האופן שבו הדברים עובדים.
פעמים רבות, כאשר אתם עומדים מול חלק מסויים במציאות שאינו פועל כפי שאתם רוצים שיפעל, אתם נוטים להאשים. חלק מכם מאשימים גורמים חיצוניים, אבל יש קורבנות מתוחכמת יותר, המאפיינת בעיקר אנשים הנמצאים במסע של התפתחות: אתם מאשימים את תת המודע שלכם, את הדפוסים שלכם, את החלקים שאתם מבינים באופן תיאורטי שהם אתם אבל עדיין תופסים אותם כנפרדים מכם ומכאן כגדולים מכם, ככאלו השולטים בכם.
תהייה חווית הקורבנות שלכם אשר תהיה, המכנה המשותף הוא כזה – אתם בטוחים שמשהו אחר, שהוא לא אתם, קובע את מי שאתם. אנו כאן הערב כדי להזכיר לכם שאלו אתם הקובעים מי אתם, הקובעים את המציאות וכיצד המציאות שלכם תפעל, כיצד אתם תפעלו בתוך המציאות, מה תמגנטו ומה לא.
יש לכם מידה רבה של השפעה ואנו מבקשים הערב להעיר אתכם מתוך שכחה, מתוך שכחה האומרת שיש משהו שמשפיע עליכם, חיצוני או פנימי. גם אם זה נכון, גם אם לפעמים אתם עשויים להשמע מאוד משכנעים, מאוד משוכנעים, גם אם באמת יש דבר מה במציאות החיצונית המשפיע עליכם, גם אם יש חלקים בתוככם אשר משפיעים על המציאות שלכם, המשפיעים עליכם; גם אם כל זה נכון – ופעמים רבות זו אכן אמת – האחריות לדברים, ההשפעה על הדברים נמצאת בידיים שלכם. בחלק שהוא מודע.
עליכם להתעורר, להיזכר ולהתעורר. לחזור אל העמדה, אם תרצו, של בעלי הבית, של אלו אשר יוצרים את הדברים, של אלו הקובעים אותם, אשר משפיעים על המציאות שתהיה כפי שהיא.
הכוח חוזר פנימה
חלק מהסיבה שהכאוס הזה נוכח, היא שהעבודה הרבה שעשיתם עד כה מבשילה ומניבה פירות.
החוויה היא שהמציאות שלכם מתפרקת – אנו שמים את הדגש בעיקר על המציאות הקולקטיבית שבה נעלם המנהיג, שבה אין אחרי מישהו הגיוני ללכת. המציאות הזו, גם אם היא נדמית כקשה, גם אם היא כאוטית במהותה, היא תולדה, היא הפרי של העבודה אשר עשיתם בעולם הזה, בתוככם.
ככל שבני האדם נזכרים במי הם באמת כך הכוח עובר באופן אוטומטי פנימה. ממקורות חיצוניים להם נתתם את האפשרות לשלוט בכם, לקבוע עבורכם, אתם מחזירים את מרכז הכוח פנימה.
בזמן הזה שבו אתם נמצאים, הכל נדמה כאוטי משום שאלו האמורים להנהיג אתכם אינם באמת מצליחים להנהיג אתכם. אם בעבר היתה בכם מידה יותר גדולה של אמון באלו האמורים להנהיג אתכם, אתם מגלים שהיא הולכת ופוחתת. זהו התיאור של כאוס: אין מי שיונהג כפי שהיה בעבר ואין מי שינהיג כפי שהיה בעבר.
הזמן של הילד
החוויה הרגשית שבתוכה אתם נמצאים – והיא מודעת בחלקה ולא מודעת בחלקה – היא חוויה של ילדים. אתם מרגישים חסרי אונים, אבודים ובאופן אינסטינקטיבי אתם מחפשים בחוץ – או בפנים באופן קצת יותר מתוחכם – מישהו שינהיג אתכם. אתם רוצים מישהו בחוץ שיגיד לכם ושיקבע עבורכם מה יקרה ולאן הדברים ילכו. אתם מחכים למישהו כזה שיוולד בתוככם.
אותו מישהו כבר קיים והוא נמצא כאן איתנו בזמן הזה. הילד אשר מרגיש אבוד, הוא זה אשר אמור להנהיג. אין יותר מבוגרים אחראיים במציאות, יש עולם מלא ילדים.
אתם נמצאים בתוך חוויה פנימית של ילד שהוא אבוד, שהוא חסר אונים, שאיננו יודע מה להיות ומה לעשות, מה כדאי ומה לא כדאי. באופן אינסטינקטיבי אתם מחפשים מבוגר, אבל אין מבוגר באמת באופן שאתם רגילים אליו. הבגרות, החוכמה, טמונה במקום שבו כרגע קיימת היסטריה, שבו כרגע קיימת מידה רבה של חוסר אונים.
לכן אנו מבקשים, באופן שהוא אולי מעט מוזר, לחבר אתכם למודע שלכם. הפסיקו לחפש מה קורה בפנים. גלו מה קורה על פני השטח. מיהו החלק בתוככם שאתם מרגישים חלק גדול מהזמן בתקופה הזו, מרגישים אותו כחסר אונים, כאבוד, כחרד?
אלו הרגשות הגדולים שאתם מתמודדים איתם. יש הרבה כעס, הרבה רגשות שהם ראשוניים, שהם עוצמתיים, שהם בלתי נשלטים, אשר עולים ועולים. אנו מציעים להפסיק לחפש תשובות, להפסיק לחפש מפתחות. הרגשות הללו שבתוכם אתם נמצאים, שבתוכם אתם מרגישים שאתם טובעים, זהו המקום שבתוכו עליכם לטבוע. התשובות, אותה בגרות שחסרה, אותה חוכמה שחסרה, נמצאת בדיוק במקום שבו כרגע קיימת היסטריה.
המנהיג הישן, האופן שבו אתם רגילים להיות ולפעול, כבר לא יהיה יותר. זהו עולם של ילדים, זהו הילד הפנימי אשר עולה וצף. הפסיקו לחפש את המבוגר. באופן שהוא בוגר, תנו מקום לילד.
בתוך המקום הזה שהוא כרגע רגשי מאוד, שהוא כרגע מבולבל מאוד, יש כיוונים, יש אמת, יש חוכמה, יש תשובות לשאלות. יש את מה שאתם זקוקים לו בשביל לעבור שלב, בשביל להמשיך ולהתפתח.
באופן שיהיה מעט פרדוקסלי עבורכם, הבטחון שאתם מחפשים נמצא במקום שבו אין בטחון בכלל.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
