אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות נוספת, התרחשות נוספת.
אתם נמצאים בזמן זה בעולם הזה שלכם, בתוך, איך לומר, שרשרת של אירועים, שאין לה סוף. שרשרת של אירועים שמטרתם להזיז אתכם, שמטרתם להניע אתכם, ובדרך מעט לזעזע אתכם. לחשוף אתכם ללא ידוע, לגרום לכם לאבד שליטה. לעבור כמה שניתן, ממה שאתם יודעים למי שאתם באמת.
זו שרשרת ארוכה של אירועים, ואתם נמצאים בתוכה. זה לא התחיל בזמן האחרון וזה לא יסתיים בזמן הקרוב, ובכל זאת, בזמן הזה אנו מבקשים להקדיש מעט תשומת לב למה שמתרחש, למטרה של כל זה.
האמת מאחורי חוסר האמונה
הסיבה שאנו בוחרים לעשות זאת בזמן הזה, היא משום שנדמה לנו שהלכתם מעט לאיבוד. במידה כזו או אחרת, אתם המומים במידה רבה מרצף האירועים, מבולבלים מהמשמעות שלהם, ומאוימים מהעתיד. אתם, נדמה לנו, בזמן הזה שוכחים יתר על המידה את האופן שבו הדברים עובדים באמת, את מי שאתם באמת, את האמת המסתתרת מאחורי הפחדים ומאחורי הכעסים, מאחורי חוסר האמונה.
מאחר ושכחתם זאת, במידת מה, אנו מבקשים הערב להזכיר לכם ולבקש מכם בזמן הזה שבו אתם נמצאים, כאשר אתם שומעים את המילים הללו, להזכר.
בשביל להזכר אנו מבקשים, אם אפשר, מעט לעצום עיניים.
לחזור ללב
אל תפעילו מאמץ כאשר אתם עוצמים עיניים. אין מבחן, הרשו לעיניים להסגר. במידת האפשר, תנו לעיניים לנוח, והרשו לנשימה להיות עמוקה. הרשו לנשימה להיות רחבה. נשמו נשימות איטיות, נשמו נשימות רחבות, תנו לאויר להכנס אל תוך הגוף, לאהבה להכנס אל תוך הגוף, לאותו הכוח אשר מניע את הכל.
כאשר אתם בעיניים עצומות, כאשר אתם נושמים, הרגישו את הלב שלכם. לכו אל הלב האנרגטי, זה אשר נמצא במרכז בית החזה, והרגישו אותו. אפשרו לחמימות של הלב להתפשט בתוככם, אפשרו לתחושה המערסלת שהלב מביא איתו, לעטוף אתכם.
ככל שאתם מרגישים את הלב, אפשרו במידת האפשר למתח להתפוגג. הרשו למתח בשרירים להרגע. אפשרו ללב שלכם יותר ויותר לשאת אתכם, במקום שאתם תשאו אותו.
ככל שההרגשה הזו מתפשטת, ככל שהלב שלכם נוכח, תנו למילים של הלב לדבר בתוככם. אלו יכולות להיות מילים שתשמעו, וייתכן ולא. תנו ללב בזמן הזה לדבר. בזמן הזה תנו ללב להזכיר לכם מי אתם, תנו ללב להזכיר לכם מי אתם יכולים להיות, מה באמת אפשרי, מה באמת יכול לקרות. מהי האמת המסתתרת מאחורי חוסר האמונה. תנו ללב שלכם לספר לכם את זה, תנו ללב שלכם להיות המורה שלכם.
.
.
.
.
אפשר, בעודכם נשארים ברגשות הללו, לפקוח עיניים. לחזור לגוף.
אנו מציעים בזמן הזה, בימים ובשבועות המתקרבים אליכם, לחזור מדי פעם ולעשות את התרגיל שעשינו עכשיו. חזרו אל הלב שלכם, משום שזהו העוגן שאתם יכולים להטיל בתוך המים הסוערים שבהם אתם חיים. זוהי היציבות שיכולה להיות לכם, בזמן שהכל סוער. זה יכול להוות עבורכם מקור לתחושה של אמונה, של תקווה, של בטחון.
גם אם אינכם נוטים להרגיש תרגילים מסוג זה, גם אם אינכם נוטים להבין, אנו מציעים לעשות תרגיל מסוג זה מספר פעמים. הדבר יעזור לכם להשאר מקורקעים בזמן שהרוחות העזות אשר נושבות בעולם שלכם, מטאטאות את מה שיש צורך לטאטא החוצה.
הנער והחומה
עכשיו, אם אפשר, בכמה מילים, נספר לכם סיפור.
אנו רוצים לספר סיפור על ממלכה רחוקה, שהתקיימה בממד כזה או אחר לפני זמן רב. באותה ממלכה היה את המלך והיה את הבן של המלך. זו היתה ממלכה פורחת, משגשגת, פורה במיוחד. היה כבוד בממד הזה שבו הכל התקיים, בין בני אדם לאדמה, בין בני אדם אחד לשני. אפילו כמה שזה יהיה לכם מוזר, בין השליטים לנשלטים. זו היתה מלוכה של כבוד, לא של פחד.
מי שהנהיג את הלך הרוח הזה, מי שהביא את ראיית החיים הזו, לא היה המלך, גם לא אביו של המלך. גם לא אביו של אביו של המלך. זו תפיסת חיים שהיתה נהוגה באזור הזה זמן כה ממושך. מדור לדור עברה תפיסת חיים של כבוד. מדור לדור דברים התנהלו במידה רבה של איזון.
בנקודת זמן הזו שבה אנו נכנסים אל תוך המציאות הזו, שבה אנו משתפים אתכם בסיפור הזה, ישנו שינוי שמתחיל לקרות. רעיונות חדשים מתחילים להכנס אל תחומי הממלכה. הם מגיעים עם הרוח. אותה הרוח הנושבת תמיד, מביאה אל הממלכה ניחוחות חדשים. הם מגיעים מרחוק, ובני האדם ברובם אינם יודעים לזהות שמשהו משתנה. אלו החכמים, הרגישים, מזהים שהאוויר אינו כפי שהוא היה, שמשהו אחר מדבר, משהו אחר מתחיל לקרות.
האוויר שהתחיל לנשוב בממלכה הזו, נשב באופן החדש עם הניחוח החדש לאורך זמן, והחיים המשיכו כפי שהם היו. חדי העין, אותם רגישים וחכמים, שמו לב רק לפרט אחד שהתחיל להשתנות. בארמון המלוכה, היכן שהמלך התחיל להזדקן והבן התחיל למשול, התחילו לבנות חומה. זו היתה הפעם הראשונה שמבנה מהסוג הזה נוצר במקום הזה.
לכאורה, היה בו הרבה מהיופי. מבנה מרשים מבחינה ארכיטקטונית, שקיבל מראה מסוים, וכל זה יחד יצר רושם מסוים שעורר מידה מסוימת של התפעלות בקרב התושבים אשר ראו את המבנה הזה. אבל אותם חכמים, אותם רגישים בתוך המקום הזה, זיהו שמשהו מתחיל לקרות.
עם הזמן, כשהחומה הושלמה ואנשים המשיכו להתפעל, באופן צפוי אפשר היה להתחיל לראות את המבנה החדש עובר שכפול ומגיע למקומות נוספים, לבתים נוספים, בגבהים כאלו ואחרים, באופן המתאים למבנים כאלו ואחרים. בני האדם התחילו להקיף את עצמם בחומות.
עם הזמן, ככל שהמבנה המרשים שעורר התפעלות בתחילה הפך להיות חלק מהשגרה, הוא התחיל ליצור דבר מה נוסף, לא צפוי. הוא התחיל ליצור ריחוק. המרחק שהחומה יצרה, ההסתרה שהיא גרמה לה, הביאה אנשים באופן טבעי להכיר פחות אחד את השני, לשמור יותר מרחק. לא בגלל שהיה ממה להזהר אלא בגלל שהדברים התחילו להיות מוסתרים, וההסתרה החלה לעורר חוסר בטחון.
לאט לאט, ככל שהזמן חלף, דברים נוספים החלו להשתנות. בהתחלה רק החכמים והרגישים הבחינו בכך, בשלב מאוחר יותר ויותר מהתושבים שמו לב. השמחה נעלמה מהרחובות. האוויר הפך להיות כבד. גם כשנשבה הרוח, היה כובד שהרוח לא הצליחה לקחת איתה. היכן שהכל בעבר היה חופשי ופתוח, הכל הפך להיות סגור ומוגן. אנשים שפעם התפעלו ממבנה ארכיטקטוני, מצאו את עצמם כבדים יותר, שמחים פחות. דברים הפסיקו להיות כפי שהם היו. הכבוד במידה רבה עדיין התקיים, אבל החיים באותה הממלכה כבר לא היו כפי שהם היו.
עד שיום אחד התעורר אחד הנערים שגר באותה הממלכה. הוא לא היה חלק מבית המלוכה, אפילו לא ממה שאתם תגדירו כאצולה. משפחה רגילה, שחיה בבית רגיל, עם חומה רגילה. כשיצא אותו הנער יום אחד מהבית, הוא שם לב שמשהו בחומה מתחיל להתפרק. הוא כבר היה גדול מספיק וחזק מספיק, בשביל לעזור לאותה האבן לצאת ממקומה. כשהאבן הזו התפרקה, הוא ניסה להזיז עוד אחת שנראתה גם היא כמשהו שצריך להזיז. כך האבן הנוספת יצאה ממקומה.
עוד אבן ועוד אבן, ובמהרה חלק מהקיר כבר לא היה. זו היתה פעולה אחת, של נער אחד, בבית אחד, רגיל עד מאוד. אבל הפעולה הבודדת הזו יצרה לה תהודה. המראה שנשקף, שדה הראייה שהתרחב כתוצאה מהפירוק של חלק מהחומה, עורר חשק להרחיב את ההתפרקות – וכך החומה הלכה והתפרקה. לא רק באותו הבית; בשלב מוקדם יחסית, מהיר יחסית, אחרים התחילו לעשות זאת בעצמם במקומות נוספים. אלו לרוב היו הצעירים שנולדו אל תוך החומות, ולא הכירו משהו אחר. דווקא הם, שהחומה היתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, התחילו מחדש להתפעל, להתרגש, מהחוויה שמתרחשת כשהחומה מוסרת.
הרוחות הנושבות החלו לנשוב מחדש, לעשות דברים שזה זמן רב הן לא הצליחו לעשות. ומה שהתחיל לאט לאט כפעולה של נער יחיד, הצליחה להדביק ממלכה שלמה.
לחזור ולפרק את החומה הפנימית
אנו מספרים לכם את הסיפור הזה, משום שבשלב כזה או אחר בהתפתחות של כל אחד מכם, מה שקרה באותה הממלכה, התחיל לקרות בתוככם. נולדתם לתוך מציאות חיצונית ופנימית עתירת חומות. בשלב מסוים, מתוך סקרנות, אינטואיציה ראשונית אם תרצו, זיהיתם משהו רופף בחומה הפנימית, זו אשר מפרידה ביניכם לבין עצמכם, ביניכם לבין הגוף שלכם, ביניכם לבין הרגשות שלכם, ביניכם לבין הלב שלכם. התחלתם לפרק את החומה.
כאשר אתם נמצאים בזמן הזה ופוגשים אותנו בזמן הזה, כל אחד מכם נמצא בנקודה כזה או אחרת בתהליך פירוק החומה מחדש. החוויה של החופש, של הרוח שמצליחה לנשוב, מעוררת בכם רצון להמשיך.
הדברים שאתם רואים כשהחומה מוסרת, גורמים לכם לרצות לסגור בחזרה. הפחד מהרוח הוא אשר גורם לכם ברגעים רבים בזמן זה, לעיתים יותר מתמיד, לרצות להחזיר את האבנים למקומן.
איננו שופטים אתכם על החוויה הזו. אפשר לומר במידת מה, שהיא היתה צפויה. אין זה פשוט לפרק חומה. זוהי מורכבות שאתם ידעתם עליה לפני שבחרתם בה, וכך גם אנחנו. אנו כאן להזכיר לכם בזמן הזה, שכדאי לחזור אל ההתחלה. כדאי להמשיך ולפרק את החומה, לחזור אל אותה החוויה של כבוד, של אותה הפתיחות, של אותו החופש ממנו אתם באים.
גם אם אתם נבהלים בזמן כזה או אחר, גם אם אתם מבועתים ממה שנגלה, מהרוח שנושבת, אנו מזכירים לכם בזמן הזה להמשיך להאמין. מה שכרגע נתפס כמפחיד, יהפוך בהמשך לדבר הנכון ביותר עבורכם. לכן כדאי בזמן הזה הרגיש את הפחד ולא להאמין לו. להיות הפחד ולא לפעול מתוכו. לאט, לעיתים, אם יש צורך, ולהמשיך, להמשיך לפרק את החומה.
חזרו אל אותו הנער, אל אותו הנער שהוא אתם, אל אותו מקום שמתחיל לפרוח, שמתחיל לגלות את העולם, שרוצה ליצור עולם אחר. חזרו אל אותו המקום בתוככם, הזוכר, עם אותה הסקרנות אשר לוקחת אתכם אל מעבר לגבולות שאתם מכירים.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
